דרכי תשובה - ג כז

לפרוח קאמר שוב נתעוררתי מחכם א' די"ל דגם התב"ש לא קאמר רק בשרץ משא"כ חזיר וכלב כיון שהם של בעה"ב אין דרכם לילך מעיר לעיר אין לחוש משא"כ שרץ י"ל שדרך חורו הולך גם מעיר לעיר וצ"ע:

(טו) היו רוב המוכרים ישראל. כ' בשמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק ט' ובשפ"ד ס"ק י"א דכל מה שנתבאר בסי' זה להקל בבשר הנמצא היכא שהי' רוב טבחי העיר ישראל אפי' בעיר שרובא עכו"ם זה דוקא בנמצא בשר בהמה כיון דדרך העולם שאין היחיד שוחט בהמה לעצמו רק הטבח במקולין אבל בנמצא בשר עוף בשוק או בדרך אזלינן בתר רוב העיר אם רוב העיר ישראל כשר אפילו אם רוב טבחי עכו"ם ואם רוב העיר עכו"ם אפי' כשרוב טבחי העיר ישראל אסור כיון דאין שוחטין עופות במקולין וכל אחד שוחט בביתו וה"ה במקומות שרגילין לשחוט איש בביתו גדי וטלה ועגלים הרכים אם נמצא גדי וטלה שלימה שרוט או מבשרו ג"כ לא מהני רוב טבחי ישראל ולא שרי כ"א ברוב העיר ישראל עיי"ש ונלפענ"ד דלאו דוקא בידוע שהוא ודאי בשר עוף אלא אף אם נמצא פשטיד"א של בשר מחותך ומטוגן באופן שא"א להכיר אם הוא מבשר בהמה או עוף אסור אפי' ברוב טבחי ישראל היכא דרוב העיר עכו"ם כיון דאין לנו רוב בשר כשר בודאי דהא י"ל דבשר עוף הוא והו"ל רוב טריפה וה"פ. וכ' שם עוד בשמ"ח דמ"מ אם נמצא עופות הנולדים ודרך אותה העיר הוא שהצייד בעצמו שוחט אותם מיד הולכין אחר רוב ציידים עיי"ש:

(טז) רוב המוכרים ישראל. ר"ל דרוב המוכרים בשר לבני העיר אפי' לעכו"ם הם ישראל. סמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט ס"ק י"ג:

(יז) ישראל. עי' בד"ק בחידושיו לסי' זה שכ' בבשר הנמצא בעיר ישראל באופן שאין להסתפק שמא בשר טריפה הוא רק שיש ספק אם עבר עליו ג' ימים בלא מליחה אם יודעין שהי' שם גם בשר הנשחט מקרוב ולא שהה ג' ימים אזלינן בתר בתרא ועיי"ש עוד שכ' דאם נמצא רגל חתוך פרסותיו שהוא סי' דשל ישראל הוא (ע"ל ס"ק ל"ב) מ"מ אין להתירו אלא ע"י שרייה ומליחה עכ"פ כי שמא לא נמלח עדיין ואף אם רואים שהרגל הוא לח אפ"ה אין לסמוך ע"ז להתירו בלא שרייה ומליחה ואם יש לספק שמא עבר עליו ג"י בלא מליחה כיון דאין אופן להורות לצלותו בלא בישל כדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה דלצלי בלא בישול אין הרגל שוה כלום ע"כ נכון עכ"פ לצלותו תחילה כשיעור שיהא ראוי קצת לאכילה ואח"כ יכול להקל ולבשלו כיון שיש אומדנא שאילו הי' ג' ימים בלא שריי' הי' משונה וניכר וגם לא שכיח כלל להשהות ג"י במקום שנמצא כיון שרבים שכיחים שם ולא הי' מוצנע אמרינן דודאי לא משתהה כל כך שלא ימצאוהו וגם כלבים לא היו מניחים להשהות שם כ"כ ובפרט כיון שהי' היכר שכבר נשרה כיון שהי' לח ורחוק לומר שבטל נתלחלח ורחוק לומר שהי' ע"ע מונח במקום מוצנע וע"כ הי' מונח ג"י בלא שריי' ולא ראוהו אדם עד עתה וכעת נתנודד ברגלים ממקום המוצנע למקום זה בלא הרגיש דז"א דבכה"ג שייך לומר כאן נמצא כאן הי' עיי"ש ובנה"ק אות א' באורך:

(יח) בשר הנמצא ביד עכו"ם. וה"ה אם נמצא ביד קטן דינו כנמצא ביד עכו"ם. ש"ך לקמן סי' ק"י ס"ק י"ח. ועשפ"ד שם שכ' דקטן חריף הרי הוא כגדול עיי"ש:

(יט) ביד עכו"ם. ר"ל ברשות עכו"ם (ע"ד שאמרו ז"ל מה ידו רשותו). ס' תפארת למשה:

(כ) ולא נודע ממי לקח. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק א' שכ' דר"ל דוקא כשלקח העכו"ם שלא בפנינו אבל אם לקח בפנינו הוי קבוע ואסור מה"ת ובמקום שהטריפות יותר בזול מהכשרות יש הרבה מהאחרונים שאוסרין אפי' שלא ראינו ממי לקח דמסתמא מטריפה לקח וכאן מיירי שהטריפה שוה כמו הכשרה עיי"ש ועי' במ"ש מזה לעיל (סק"י) מהתב"ש:

(כא) מותר. היינו במקום שמכריזין כשיש בשר טריפה במקולין דאל"כ בלא"ה אסור ליקח מעכו"ם. כרתי ס"ק ד'. ועי' ש"ך ס"ק י' ופר"ח ס"ק ג' (בד"ה ודע) ובתב"ש ס"ק י"ג ובבכור שור בחולין בחידושיו לסוגיא זו (בתוס' בד"ה ובנמצא וכו'):

(כב) זהו דין תורה. עש"ך ס"ק ג' שכ' הטעם משום דקיי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא ועשפ"ד דר"ל בין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתא קמן בכ"מ אזלינן בתר רובא ועי' בדבריו להלן בשער התערובות חלק א' פרק א' בחקירה הא' ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל ח':

(כג) אסרו חכמים. וכן תקנו חז"ל שלא לקנות בשר מעכו"ם אע"פ שכל טבחי העיר ישראל דחיישינן לטריפות דשכיחי אע"ג דמיעוטי נינהו אותו דאם הי' מותר לקנות מעכו"ם הי' בדין לאסור למכור לעכו"ם טריפה שמא ימכרנה לישראל וזה הפסד גדול. ועכשיו מותר למכור לעכו"ם נבילות וטריפות שהרי אסור לקנות ממנו ואפי' ראה ישראל שישראל מכר לעכו"ם ואמר לו שכשרה היא אסור לקנות ממנו דיש לחוש שהישראל כיחש וכדי להשביח מקחו אמר כן להעכו"ם. שמ"ח סעי' ט"ו ותב"ש ס"ק כ"ג וכ"ד עיי"ש. ועי' שפ"ד ס"ק י' (ועי' בס"ק שאח"ז):

(כד) כל הבשר וכו'. עשמ"ח שם ותב"ש ס"ק כ"ה דבע"כ התקנה לא היתה כ"א שלא לקנות אבל אם ראה שנפלה מיד עכו"ם או שלקחה מהטבח והחזירה לו או שנתערבה בשל ישראל וכיוצא בזה בכל אלו לא גזרו דלא שכיחי ואזלינן בכה"ג בתר רוב בשר שבעיר שאם רוב בשר שבעיר הוא כשר אמרינן שגם אותה החתיכה מכשרות הוא עיי"ש וע' שפ"ד סק"ה דלדידן אין להתיר אפי' בראה שנפלה מיך העכו"ם אלא אם שמע שישראל שמכר לו אמר שהיא כשרה וכל שאמר לו שהיא כשר לא חיישינן שמא כיחש דאסור לגנוב דעת הבריות אבל בלא"ה אפי' בזה אסור עיי"ש:

(כה) השוחטים ישראל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' במנחת יעקב כלל ל"ב ס"ק מ"ט מ"ש בזה ועשפ"ד ס"ק ה'. ולדינא עי' שמ"ח סעי' ח' ותב"ש ס"ק י"ג שהשיג על הש"ך בזה והעלה דהעיקר כדעת זקיני הלבוש דאם נמצא בשר ביד עכו"ם ויודעין בודאי שלקח בשר כשר במקולין של ישראל ולא הי' אפשר לו להחליפה בטריפה מותר לאכלו ולא חיישינן שמא הוחלפה אצל עכו"ם ע"י עוף ושרץ דעכו"ם משמר מה שאצלו עיי"ש:

(כו) הלוקח בשר. עי' בערך השלחן הספרדי אות ג' שכ' מהתוס' דראש שנפל לנהר והעלהו מותר לכ"ע גלא חיישינן שמא נאבד זה הראש שנפל וזה אחר דכל שלא נעלם מן העין עד שנפל אמרינן והוא שאבד עכ"ד:

(כז) בשר. עבאה"ט מ"ש בשם תשובת בית יעקב דאפי' בבהמה שלמה שייך דין בשר שנמה"ע ובי' בס' נחלת עזריאל בחידושיו לחולין דף צ"ה מ"ש לדחות דברי הבית יעקב בזה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' ובשלחן גבוה מחודש א' מ"ש בזה ועי' שמ"ח סעי' י' ותב"ש ס"ק י"ח שהחזיק במעוז דברי השו' הבית יעקב דלרב אפי' בבהמה אסור דלא פלוג חכמים בגזרתם אמנם לדידן דלא קיי"ל כרב הדבר תלוי בראות עיני המורה דאפי' בחתיכה גדולה או בהמה שלימה כל שאפשר לשרצים ליטלו שייך דין בשנמה"ע אבל היכא שא"א לחוש כגון שהי' החדר סגור ואין בה חור שאפשר שיבא חתיכה גדולה כזו או בהמה שלימה כזו או שלא שכיח שם בעלי חיים כאלו להחליף חתיכה כזו לא חיישינן לאחלופי עיי"ש:

(כח) והניחו בביתו ונעלם מן העין. ר"ל שנאבד או שנעלם מעיניו והסיח דעתו ממנו כנה"ג בהגהות הטור אות א'. וכתב שם דאף מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול מבשר שנמה"ע אין לו להחמיר על עצמו למגדר אף כשלא נאבד ולא הסיח דעתו ממנו דכיון דהוא עצמו חומרא אין להחמיר בזה למגדר מלתא כלל אלא דכל דלא הסיח דעתו ממנו ולא נאבד אף שנעלם מעיניו אין לחוש כלל עכ"ד:

(כט) ונעלם מן העין. עבאה"ט מ"ש מהרא"ש וסיים דחומרא יתירה הוא ועי' בס' בית האוצר בחידושיו לסימן זה מה שהאריך בזה והעלה שהרא"ש הבין דמ"ש רב בשנמה"ע אסור מיירי אפי' ברוב טבחי ישראל, וגם בהערים הסמכות נמי איכא רוב טבחי ישראל ויש ב' רובא גמורים ואפ"ה חייש רב לרובא דעלמא דשמא עורבים הביאו ממקום רחוק מרובא דעלמא ע"ז כ' הרא"ש דחומרא בעלמא הוא אבל אם במקומות הסמוכים הי' רוב טבחי עכו"ם דליכא אלא חד רובא להיתירא די"ל דמהערים הסמוכים הביאו זה מדינא הוא ולא משום חומרא בעלמא עיין שם. ומה שכתב הבאה"ט בסוף הס"ק וכל היכא דלא חזינן וכו' חיסור לשון יש בדבריו כי זה קאי א המנהג