דרכי תשובה - ג כה

שסיים בצ"ע לדינא בזה כיון שדעת הרמב"ם דמצות פרוש הוי ד"ת משום אבמה"ח אלא שאין לוקין עליו וגם להקל בספיקו צ"ע עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תכ"ט מ"ש בענין זה ועי' בלב"ש בטריפות עצמות סי' י' סעי' ח' שכ' להחמיר בספק בדין זה כגון בספק אם נעשה קודם שחיטה או לאח"ש ועי' בס' ערוגות הבושם אות ד' מה שכ' בענין זה באורך:

ולענין להושיטו לב"נ עי' כו"פ סוף סי' זה מ"ש בזה וכ' דלהסוברים דאבר ובשר המדולדלין לא. אסור רק מדרבנן אזי אסור לב"נ אפי' חתך אותם לאחר שמתה הבהמה דשווינהו רבנן כאבמה"ח גמור לאסור לב"נ אבל דעת הרמב"ם אם חתכם לאיברים המדולדלים לאח"ש בעודם מפרכסת יש לאסור לב"נ אבל אם חתכן לאחר שכבר מתה מותר לב"נ וסיים בצ"ע עיי"ש:

(כב) יתרת. ע"ל סי' נ"ד דשם נתבאר דצלע יתירה אין אוכלין משום חלב הא שאר יתרת אוכלין ולא הוי כאבר המדולדל ואין אסור. שפ"ד ס"ק י"א:

(כג) מותר לאכלה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ' מ"ש בדבר עוף או בהמה שעלה בו יבלת ובה עצם וכן בעוף שהי' בה רגל ג' בצד הזנב ולא הי' דבוק כלל לא' מרגלים שכ' מדוע לא יהא שייך בו מצות פרוש להמ"ד מצות פרוש הוא מדאורייתא והניח בתימה ועיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סעיף א (א) בשר הנמצא וכו' הלך אחר הרוב. עי' בספר תוספת ירושלים שהביא דברי הש"ס חולין דף צ"ה ע"א נמצא בגבולין אברים נבילה דמבואר דדוקא בנמצא חתיכות בשר הוא דאזלינן בתר רוב אבל בנמצא אברים שלימים אפילו רוב טבחי ישראל ורוב העיר ישראל נבילה הם ומתמה למה השמיטוהו הפוסקים עיי"ש ולפענ"ד נראה בפשיטות דמה"ט השמיטו הפוסקים כי הנה רש"י פירש שם (בד"ה נמצא בגבולין) הטעם דנמצא בגבולין אברים נבילות משום שכן דרך לחתכה ולהשליכה לאשפה עיי"ש ומובן ממילא דעכשיו בזמה"ז אשר לא כן הדרך כי גם אם נתנבל בשחיטה מוכרין אותה לעכו"ם ואם מתה מאלי' קוברין אותה שלא תסריח או זורקין אותה לביה''כ ע"כ שפיר שהשמיטו הפוסקים דין זה ועי' בדברינו להלן (סק"ד) מ"ש בזה מהשמ"ח:

(ב) הנמצא מושלך בשוק. עבאה"ט של מהרי"ט ס"ק ה' מ"ש מתשו' שבו"י לענין סכין הנמצא מושלך בשוק ומ"ש דחריצי חלב הוי סימן ומה שהביא מתשו' חוות יאיר ועי' בתשו' חו"י שם בסי' רכ"ח שנשאל בסכין שנמצא ברחוב של יהודים אם מותר לישראל להשתמש בו וכ' דאע"ג דהוי רחוב של יהודים מ"מ הואיל ורוב העוברים ברחוב ההוא הם עכו"ם אין להתירו אא"כ יש חרוצים לסי' שהוא של חלב כמו שעושין ישראל לכף או לסכין של חלב שלא יתחלף בשל בשר אז יש להתיר אבל בלא"ה אין להתיר אפילו אם נראין כחדשים עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל כ"ז סוף סעיף י"ב שכ' דרך כלל שכל הדינים שנתבאר בסי' זה לענין בשר הנמצא לאו דוקא בבשר הדין כן דה"ה בגבינה וסכין וכיוצא שנמצא בשוק שהולכין אחר רוב המצויין וכו' עיי"ש סי' קצ"ט שכ' דפשוט הוא דיתרת אבר יש בו משום אבמה"ח ועיי"ש, אמנם יעיון בהגהות בהמ"ח שם אות א' שכ' שאין להחליט הדבר בפשיטות כ"כ כי אין ראיתו מוכרחת עיי"ש:

(כד) מותר לאכלו. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י' שכתב דאף להרמב"ם דמדולדל אסור מה"ת מ"מ נשמט אף מדרבנן שרי והו רק מנהג לאסור עיי"ש ועי' בס' בית הילל סק"א שהעלה דאם עור ובשר חופין את רובו אז אינו אסור אלא ממנהגא וחומרא בעלמא הוא משום שאין אנו בקיאין בעור חופין את רובו אבל אם אין עור ובשר חא"ר הרי זה אסור מדינא עיי"ש אמנם יעיון באורח מישור סק"א שהביאו והתפלא עליו דהא הכא מיירי הרמ"א בנשמט ולא בנשבר ובנשמט דוקא באין עור ובשר חופין את רובו ואסור ממנהגא אבל בעור ובשר חופין את רובו אפי' מנהגא ליכא לאסור כלל עיי"ש אמנם יעיון בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' דגם כשעור ובשר חופין את רובו אסור בנשמט ממנהגא עיי"ש וכ"כ בלב"ש בהלכות טריפות עצמות סי' י' סעיף ד' עיי"ש:

סעיף ד (כה) ביצי. ע"ל סי' פ"ו סעי' ד' ובכנה"ג כאן בהגהות הטור אות כ"ב ועי' בפרי חדש סק"ז ובס' דברי יוסף סי' תכ"ט:

(כו) ממנהג שנהנו ישראל. עי' פר"ח ס"ק י"ג מ"ש בזה באורך:

ועי' בבל"י ס"ק ב' ובמ"ז סק"ב שהביאו דברי השבו"י והתו"י הנ"ל ותמהו על השבו"י בזה וכתב דהעיקר להלכה כדעת החו"י להחמיר דאפי' חרוצי חלב אם רחוב של עכו"ם אסיר וצריך הגעלה עכ"פ עיי"ש וכ"כ במ"ז להלן סוף סי' פ"ט דהמוצא סכין חרוץ דוקא ברחוב של יהודים ודאי של חלב הוא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ד' שסיים שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' עוד במ"ז שכ' דלאו דוקא בנמצא ברחוב הדין כן אלא אף אם נמצא הסכין בבית ישראל ורוב המצויים שם המה עכו"ם כמו בתי משתאות שמוכרין משקין דיש להחמיר דודאי מעכו"ם נפל וכ' עוד שיש לעיין בנמצא בבית אשר בשאר ימי השבוע רגילין שם רוב ישראלים רק ביום א' או ביום ב' בשבת הוא יומא דשוקא ואז מצויין שם רוב עכו"ם ונמצא בשאר ימי השבוע אי אזלינן בתר רוב עכו"ם שהיה ביומא דשוקא או דלמא כיון דבית עשוי להתכבד בתר בתרא אזלינן עיי"ש:

(ג) מושלך בשוק. ואם נמצא בשר בדרך מעיר לעיר דינו כנמצא בשוק אם רוב העוברים באותו דרך ישראל או רוב עכו"ם ובמקומות שכל הטבחים ישראל או עכ"פ רוב טבחי ישראל עוברים שם באותו דרך כשר. שמ"ח סעי' ג'. ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ט בעובדא במעלי יומא דכפורי כשנסעו מהעיר לשחוט הכפרות כנהוג מצאו באם הדרך במקום מעבר דרך רבים תרנגולת אחת לבנה אצל כותל א' אשר דרך שמה ינשאו בני העיר העופות אל מקום בית השחיטה וכן בחזירתם והסכים עם השואל להתיר הזה דכיון דביום זה רוב אוכלי בשר עופות ישראל נינהו ואף דהוא דרך מעבר לרבים שם ורוב עוברי דרכים הוי עכו"ם מ"מ כיון דבעיו"כ רוב אוכלי בשר