דרכי תשובה - ג רמו

אמרינן השתא הוא דנטרפה עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סק"י לדינא עיי"ש ועי' בבל"י לעיל סי' מ"ב סק"ד מ"ש בדברי החינוך ב"י הנזכר וכתב דאין להחמיר כ"כ לאסור גם התערובות אלא שהתערובות יש להתיר אבל מה שהוא בעין יש לאסור עיי"ש ועי' במחזיק ברכה לעיל סי' מ"ב אות ל"ד מ"ש בדבריהם בזה וע' בדברינו לעיל סי' פ"א (ס"ק מ"ג):

(לט) טריפה. עי' בשו"ת בית יעקב סי' י' שנשאל בתרנגולת שנשברו אגפי' רחיק מן הגוף באופן שאינו אסור אלא אותו אבר עצמו ואח"כ ילדה ביצה אם יש לאסור אותה ביצה משום ביצת טריפה כיון שיש בה צד טריפות ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא כ' להתיר עיי"ש:

(מ) חלב שנחלב מבהמה. ולענין חלב שנחלב מבהמה לאחר שנתנבלה עי' ב"י בסי' שאח"ז (בד"ה כ' הרמב"ם) שכ' דהחלב אסור מדאורייתא משום נבלה אמנם בדרישה שם תמה על זה וס"ל דאינו אלא מדרבנן משום דלא גדלה באיסור ואינו מגוף הבהמה עיי"ש אמנם הב"ח בקו"א שם כ' דחלב לא דמי לביצה דדמי כמאן דמנחת בכדא משא"כ בחלב נבילה כיון שנבלע בגומות חשיב כגופה וא"כ אסור מה"ת עיי"ש ועבשפ"ד להלן סי' פ"ז ס"ק י"ד שכ' וז"ל וכבר כתבנו במקום אחר חלב נבילה יש בו איסור תורה אלא שאין לוקין עליו אמנם בפרישה שם כתב דהוא רק מדרבנן כביצת נבילה והב"ח כ' בקו"א דלוקין עליו ובסי' פ"א כתבנו דלדעת הרמב"ם יש בו איסור תורה ולא מלקות עכ"ד וע' בדבריו לעיל סי' פ"א סק"ד שכ' ג"כ דחלב נבילה יש בה איסור תורה ולא מלקות ודלא כהפר"ח ודלא כהלח"מ עיי"ש וע' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' צ"ג שהאריך הרבה בזה והעתיק שם תשו' הגאון בעל עמודי אש שהאריך טובא בדברי הפרמ"ג הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(מא) וע"ל סי' פ"א. סעי' ב' דמבואר שם ברמ"א דבהוגלד פי המכה יש לאסור החלב ממנה תוך ג"י אבל קודם ג"י אין לאסור. וה"ה בביצה. ועי' בדברי שאיל ויוסיף דעת לעיל סי' פ"א סעי' ב' (בד"ה והנה בש"ק) שהביא דברי השואל דמ"מ הביצה שילדה ביום הראשון של הג' ימים יש להתיר עפ"ד הש"ס ריש ביצה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה והוא ז"ל מצדד בדברי הרב השואל בזה ובסוף מסיים מדברי הב"ח בתשו' סי' קכ"ז להחמיר עיי"ש:

סעיף ד (מב) הכה. ע' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קמ"ט שכ' באמצע התשו' מפי השמועה דלאו דוקא בהטילה ע"י הכאה אלא אפי' כשהפילה מעצמה ע"י חולי הוי כעין הכאה ודינא הכי אא"כ נודע שהטילה שלא ע"י הכאה ולא ע"י חולי אז שרי אפי' אם היא מעורת בגידין עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סק"ח שכ' דלרבותא דצד ההיתר דאם אינה מעורת בגידין כשרה נקיט לרבותא בלשון הכה דאף בהכה מותרת אבל לענין איסורא באם היא מעורת בגידין י"ל לרבותא להיפוך דאפי' אם הטילה העוף ביצה מאליה כמעשים בכל יום אם היא מעורה בגידין אסורה דהרי היא כבשר הפורש מן החי עיי"ש ומלשון אם הטילה ביצה מאיליה דקאמר משמע דאפי' שע"י חולי ג"כ דינא הכי וכ"כ במנח"י כלל ס"ד סק"ב דאם הטילה חלמון ואית לי' שורייקי סומקי מקרי מעורה ואסור עיי"ש ולא חילק בין הטילה ע"י חולי או לאו ומשמע דאפי' שלא ע"י חולי דינא הכי והביאו בשפ"ד ס"ק י"ג וכ' שיש להחמיר כדבריהם וסיים דמ"מ לא הוי רק בכלל בשר מן החי ולא אבר מן החי ונ"מ לענין איסורין מבטלין זא"ז דקיי"ל להלן סי' צ"ח דבעינן משני שמות עיי"ש וגם הוא ז"ל לא כ' לחלק בין הטילה מחמת חולי או לאו אמנם יעוין במנהגי ק"ק ארגי"ל שבסוף הס' בית יהודה (למהר"י עייא"ש ז"ל) סי' ס"ב דהמנהג שם דאם הפילה תרנגולת ביצה קודם שנגמר קליפתה הקשה אוסרין אותה מחשש איסור אבמה"ח ושאל את מורו הרב שהוא תמוה דהרי מבואר בש"ע דלא אסר בזה אלא המעורה בגידין וביצה זו כיון שהעלתה קרום התחתון שוב אין לה עירוי גידין והשיב לו משום דחוששין לאותם חוטים האדומים הנראים לפעמים בקליפה דשמא הן הן הגידין הנזכר בפוסקים ונקראת מעורה בגידין וסיים מיהו כל זה לכתחלה אבל אם נתערבה בתבשיל ודאי שאינה אוסרת עד שתהא מעורה ממש בגידין כמו שנראה מפשטות לכון הש"ע עיי"ש וע' בשו"ת בעי חיי שם שנשאל על זה בתרנגולת שהטילה ביצה שלא נגמרה קליפתה הקשה והשיב דכיון שלא נגמרה קליפתה הקשה יש לחוש שמא היתה מעורה בגידין ואין להתיר אא"כ ידוע בבירור שהטילה מעצמה שלא ע"י הכאה ושלא ע"י חולי אבל אם אין ידוע בבירור אין להתיר עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם חיו"ד סי' ל"ב שהעתיק תשו' מאביו הרב ז"ל בעובדא כזו והביא דברי הרב מהר"י עייא"ש ז"ל ממנהגי ק"ק ארגיל ודברי הרב כנה"ג בתשו' בעי חיי שם דכל שלא נגמרה בקל פתה הקשה יש לחוש למעורה בגידין וגם אפי' לא הטילה ע"י הכאה רק ע"י חולי חיישינן לה ע"כ אין להתיר הביצה עיי"ש אבל לפמש"ל ממשמעות הפרי תואר והמנח"י והשפ"ד דלא חלקו בין ע"י חולי או הטילה מאלי' לא הי' צריך לכתוב אפי' ע"י חולי אלא הל"ל רבותא יותר אפי' הטילה מאלי' אין להתיר הביצה כשהוא מעורה:

(מג) שאינה מעורה בגידין. אבל אם היתה מעורה בגידין אסורה דהוי כבשר הפורש מן החי ש"ך ס"ק י"ג מהטור. ועשפ"ד שם דבדיוק כ' הש"ך דהוי כבשר מן החי אבל לא כאבמה"ח ועיי"ש עוד להלן סי' פ"ז סק"ט שכ' דבאין גמורות הוי כבשר מן החי ואם הם גמורות רק שהן מעורות בגידין יש לו דין אבמה"ח עיי"ש והנ"מ שיש בין אם הוא אסור משום אבמה"ח או בשר מה"ח ע"ל (ס"ק מ"ב) שכ' מהשפ"ד שיש נ"מ לענין איסורין מבטלין זא"ז וע"ל סי' ס"ב סעי' ב' ובדברינו שם (ס"ק י"ד):

(מד) מעורה בגידין. עש"ך להלן סי' פ"ז סק"י שהביא דעת הפוסקים דמעורות היינו אותן הקטנים שנגמרו רק בחלמון לבד ומחוברין בבשר השדרה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם בפיה"א סק"י מה שהאריך בזה ומתמה שם (סוף ד"ה מיהו כל זה) שדין זה לא שייך לפרש כן דהא א"א לה להפיל הביצה אא"כ כבר נפרדה מן האשכול ומונח בתוך האם וכל זמן שהוא עדיין תלוי באשכול ולא נכנס לתוך האם א"א שתפול אותה לחוץ ואף אם יארע ע"י איזה סיבה שנקרעה מן האשכול תפיל הביצה לתוך הגוף ואין לה מקום לצאת ממנה כלל עיי"ש:

סעיף ה (מה) אינה אוסרת. עי' פרי תואר סק"ט שכ' דבכ"מ אין להתיר אלא אם הי' הטהורים רוב חד בתרי או עכ"פ חד בחד אבל אם הי' הטמאים רובא אסור עכ"פ מדרבנן מידי דהוי אשאר איסור שנפגם שאסור לאכלו בעינו וה"נ כשהטמאים הוי רובא נחשב מדרבנן כאלו אכלה בעיני' עיי"ש. (מו) ואם היא קלופה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך. ודע שיש פלוגתא בין הט"ז להש"ך שדעת הט"ז סק"י מבואר דהעיקר תלוי בביצת הטמאה אם היא קלופה או לא וכל שהטמאה אינה קלופה אע"פ שהטהורים נקלפו כשר אבל דעת הש"ך ס"ק ט"ו דבעינן שיהיו תרווייהו בקליפתן אבל אם א' נקלפה בין שהאסורה נקלפה או שהטהורים נקלפו אסיר וע' שפ"ד ס"ק י"ז שכ' דמלשון המחבר משמע דאם האסורה אינה קלופה אף שההיתר קלופה מותר עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י' שכ' דלדינא בהפ"מ אם הטמאה אינה קלופה אף שהטהורים נקלפו אינו אומר בזה לא איסור ולא היתר עיי"ש:

(מז) קלופה. עבאה"ט עי' פרי תואר לעיל סי' פ"א סק"ה מה שפלפל לענין אי ביצה טמאה עם טהורה הוי מין במינו או אינו מינו עיי"ש וע' מ"ז כאן סק"ט שהביאו וכ' שיש נ"מ לדינא כגון בנשפך