דרכי תשובה - ג רמד

שהוא ממין המצוי וכל העם מכירין אותו אסור דמשתמיט העכו"ם ממין למין וכן אם אינו מצוי אף שאמר שמו לא מהני דמשתמיט העכו"ם עיי"ש ועיין בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' ובפרי תואר סק"א:

(טז) אין לוקחין ביצים היינו מאותן מינים טהורים שאינם שכיחים בינינו כמ"ש הרב בהגה בסעיף שאח"ז. שפ"ד סק"ג (יז) מן העכו"ם. וה"ה מן ישראל חשוד שאין לחלק בין ישראל חשוד לעכו"ם. ט"ז סק"ג. ועפר"ח ס"ק ג' דכל זה בחשוד אבל באינו חשוד רק שאינו מוחזק בכשרות יש חילוק דבעכו"ם בעינן תרווייהו שיאמר מעוף פלוני וטהור היא ואנו מכירים אותו אבל בישראל שאינו חשוד רק שאינו מיחזק בכשרות כשהוא צייד אם אומר של עוף פלוני סגי בהכי וסומכין עליו אף שאין אנו מכירין אותו העוף עיי"ש ועי' במ"ז סק"ג מ"ש בענין זה:

(יח) אא"כ היה מכיר איתם. עבאה"ט סוף סק"ד מ"ש מהש"ך דלדעת הרב סומכין גם על עכו"ם כשאומר מעוף פלוני הוא אפי' בלא היה לו בו טב"ע ועי' בפר"ח סק"ב שכ' שכן עיקר להלכה דאף אעכו"ם סומכין עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג ובשפ"ד סק"ב וג' ובחגורת שמואל ס"ק ד' ועי' בהגהות צבי לצדיק ובהגהות מילואים ששניהם לדבר א' נתכונו לדעת זקיני הלבוש להחמיר בזה דדוקא לעיל דמיירי בעכו"ם צייד דיש טעם להאמינו כי מרע אומנתו בזה ס"ל להרמ"א שדינו כישראל אבל בסתם עכו"ם בזה מודה הרמ"א דבעינן דוקא טב"ע עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' שנותן ג"כ פנים מסבירות לדעת זקיני הלבוש הנ"ל ומ"מ לדינא כ' מדברי הרב צידה לדרך שפסק ג"כ כהש"ך והל"ח דאפי' עכו"ם נאמן לומר משל פלוני הוא אף באין לנו בו טב"ע עיי"ש:

(יט) מכיר אותם. כתב בפר"ח סוף סק"ג וז"ל ודע שאפי' ביצים שבורות בקערה כיון שאינם טרופות לגמרי מותר לקנותן מן העכו''ם באומר של עוף פלוני טהור וכו' עכ"ל ועי' בשפ"ד סק"ג שכתב דלדינא צ"ע דדוקא בשלימין מהני טב"ע וה"ה אם ישראל חשוד מביא ביצים שבורות לפנינו אע"פ שאומר שהן מעוף פלוני וטהור אם אותו העוף אינו שכיח אין לוקחין ממנו עיי"ש וע"ל סעיף י' ובדברינו שם (ס"ק ס"ט):

(כ) ואין חוששין. עט"ז וש"ך שכתב הטעם משום דאזלינן בתר רובא ועפר"ח סק"ד שהביא קושיות הראשונים דא"כ גם לענין חשש שמא מעוף טמא הוא מדוע לא אזלינן בתר רובא דהא קיי"ל דעופות טהורים מרובים משל טמאים ותירץ דאף שהם מועטים משל טהורות יש בהם מינים הרבה באופן שהן מרובין משל טהורים עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ה' שכתב דיש לומר שטמאים הן מרובין משל טהורים ומינים הוא דאיכא בטהורים טפי ועיי"ש עוד בס"ק ו' שכתב דבזמן התלמוד היה עופות טמאים מרובין אבל עכשיו בזמה"ז שוין המה עיי"ש לדרכו:

סעיף ב (כא) עכשיו נוהגים עי' כנה"ג בהגהות ב"י אות ב' שכתב דר"ל בכל מקום בין בא"י ובין בסוריא ובין בחוץ לארץ עיי"ש ועשפ"ד סוף סק"ה:

(כב) ליקח ביצים בסתם. ר"ל שא"צ לומר של עוף פלוני הם וטהור ואפי' אין לו בהם טב"ע אלא כל שרואה בהם הסימנים שאין ב' ראשיה כדים או חדים וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים סגי אע"פ שאין הסימנים מובהקים. כנה"ג שם אות י' ופר"ח סק"ה וכ' בשפ"ד סק"ו דכ"ז בסתמא אבל אם רואה איזה שינוי בודאי יש לחוש אף שמכיר בטב"ע שהם ביצי תרנגולת עיי"ש:

(כג) בסתם. עי' במנהגי ק"ק ארגיל שבסוף תשו' בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) סי' ז' שכתב דכ"ז דוקא בסתם אבל אם אומר העכו"ם שהם מעוף שאין אוכלין אותו פשיטא שאסור אף בזמה"ז עיי"ש וע' בכנה"ג ושפ"ד שם שכתב יותר מזה דלאו דוקא אם אומר העכו"ם שהוא ממין עוף שאין אוכלין אלא אפי' אם אומר שהוא ממין עוף כשר רק שהוא מאותן מינים שאינם שכיחים יותר מטמאים גם המחבר מודה דבעינן טב"ע ובישראל שאינו מוחזק בכשרות בעינן שאלה עיי"ש:

(כד) מכל אדם. ר"ל אפי' מעכו"ם שאינו צייד. עש"ך ופרי תואר סק"ד:

(כה) מצוי בינינו. ר"ל שאינו מצוי בינינו שיטילו עופות טמאים ביצים בין הבריות. שפ"ד שם:

(כו) בינינו. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ד שנסתפק השואל כשנמצא בחבית ביצים שהביא עכו"ם כמה ביצים שב' ראשיהם כדים או שניהם חדים באופן שנראה שהם מעופות טמאים מה דינם של השאר ביצים של החבית שראשן א' חד והב' כד דהא אנו רואין שהיה מצוי במקום ההוא שהביא העכו"ם הביצים משם עופות טמאים ועיי"ש במה שהשיב ע"ד בזה ופסק להתיר דכיון שעכ"פ אנו רואין שיש שינוי בהביצים דאין תוארם דומה זה לזה ע"כ אין לנו להחזיק ריעותא מאלו לאלו עיי"ש באריכות:

. (כז) אווזות וכיוצא בהן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהמנהג לקנות ביצי בר אווזות וכו' ועי' במנהגי ק"ק ארגיל שבתשו' בית יהודה שם בעובדא שהביא עכו"ם ביצים והיו משונים במראיתן ונוטים קצת לשחרות ומנומרים בנקודות אף שהיה צורתן כצורת ביצי תרנגולת ראשן א' כד וא' חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפ"ה אסרם הרב מהר"ש צרור ז"ל כיון דאין לנו בהם קבלה מפורשת דגם בתמונה זו הוא מעוף טהור המצוי בינינו עיי"ש והביאו המחזיק ברכה אות ג' ועי' בפרי תואר סק"ד שכתב וז"ל ונראה דבמקומות הללו אין לקנות אלא ביצים תרנגולות ואווזות אבל של עופות הקטנים כגון צפורים אסור דדמי לשל סנונית לכן כל ביצה המנוקדת בנקודות שחורות או שקליפתה אינה לבנה ה"ז יצאת מכלל ביצי תרנגולת ואווזן המצויין בינינו שהם לנו בחזקת טהרה ויכול להיות דטמאים הם ואסורין אפי' בזמה"ז דכמו שאין מצויין טמאים גם אין מצויין הטהורים והדר דינא וקם דינא עכ"ל וכתב בשפ"ד סק"ז וז"ל והנה בקצת מקומות אוסרין אוזות ובר אווזות שחרטומיהן שחורות וקורין אותם ווילד"י גענ"ז או קצקי"ס ואפ"ה לוקחין ביצים ואין חוששין שמא מהם הם הביצים דיש כמה דעות שהם עצמם מותרין ואף שאנו מחמירין אין להחמיר מספק בביצים ועוד שאינו שכיח שיטילו ביצים בין הבריות עכ"ל. ועי' בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' קמ"ד שנשאל אודות הביצים שנולדו מתרנגולת שלנו שמדקקו לזכרים תרנגולים מעופות החדשים שנקראים קאברי"ץ שיש כמה גדולים שאוסרים אותם (עיין לעיל סי' פ"ב ס"ק ל"ד) וכתב דהביצים הנולדים בבירור מהתרנגולת הישנות הטהורים בוודאי אף שידע שנתהוו מעיבור של זכרים תרנגולים החדשים הם מותרים בלי פקפוק עכ"ד. וכן אנו נוהגין להתיר בפה"ק והגליל הביצים שנולדים מתרנגולת שלנו הישנים אף שידוע שמזדקקים לתרנגולים שצווארם אדום בלי נוצות הנ"ל (שם ס"ק ל"ג) עכ"ז אנו מתירין הביצים דאף שנתהוו מעיבור התרנגולים האיסורים כנ"ל אין לאסור הביצים בשביל זה וכאמור:

(כח) עד שיראה בסימנים. עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"ה שהעלה דדוקא בכה"ג היכא דליכא למיחוש לביצים טמאים כ"כ כיון דבמקומות אלו אין ביצים טמאים שכיחים כלל לכן סמכינן אטב"ע שמכירין שהוא ביצת עוף טהור אבל אם אחד דר ביער שיש שם עופות טמאים או סמוך לו ונמצא ביצים הרבה במקום אחד אף שמכיר בטב"ע שהם ביצי תרנגולת אין לסמוך על טב"ע אא"כ מצא תרנגולת שהיא יושבות עליהם בזה יש לצדד כיון שכן הוא דרך התרנגולים לפעמים להשמיט עצמן במקום נסתר להמליט ביצתן ולישב עליהם עיי"ש:

סעיף ג (כט) ביצת נבילה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דביצת נבילה אינה אסורה כ"א מדרבנן ועי' פר"ח סק"ט שכתב וה"מ כשהיא גמורה