דרכי תשובה - ג רמג

מהני עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה דאם בדקו בדקדוק וראו שצד א' כד יותר מצד הב' אפי' כ"ש מותר דלא אסרו אלא אם שני הצדדים מדוקדקים עיי"ש והנה בפחד יצחק אות ב' ערך ביצים ודיניהם לא מלאו לבו להקל בקונה מיד עכו"ם ביצה כזו שאין בה רק שינוי מעט עיי"ש אמנם יעוין בעקרי הד"ט שם שהביאו השיג עליו בזה והעלה דכל שאינו כדורנית ממש ויש חילוק משהו באיכות השיעור דכד וחד בין צד א' לחבירו יש להתיר אפי' נלקחה מעכו"ם בשוק עיין שם:

(ו) שהיא ביצת עוף טמא. עי' בפרי תואר סעיף קטן ב' שכתב דאף על גב דסימנים אלו דאורייתא מ"מ היכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימנא והטיל ביצה כזו נראה דשרי ולא סתרינן לקבלתינו בעוף זה ואף שילדה ביצה כזו אמרינן דהעוף טהור הוא אלא דבעינן שיהי' הקבלה חזקה באופן שאין לחוש במיניו לשום תערובות עוף טמא אבל אם יש לחוש לשמא נתערב עוף זה במין עוף טמא כיון דאיתיילד ריעותא דהטיל ביצה בסי' טומאה מחזקינן לי' באיסור מכאן ואילך ואסרינן העוף וביציו עכ"ד:

(ז) ביצת עוף טמא. עשפ"ד סק"י (בד"ה ודע) דלענין מלקות אי לוקין אביצת טמאה או אביצה טריפה תלוי בפלוגתת הרמב"ם ותוס' דלדעת הרמב"ם אין לוקין עליהם אבל לדעת התוס' לוקין עליהם עיי"ש:

(ח) ואפילו אם יאמר המוכר עבאה"ט מ"ש אפי' ישראל המוחזק בכשרות וכו' דודאי משקר ועי' בפר"ח סק"א ובפרי תואר שם שכ' ג"כ הכי לדינא דאינו נאמן דמכחיש התורה עיי"ש אולם יעוין בכו"פ לעיל סי' פ"ג סק"ד וכאן סק"א שחולק ע"ז דאינו מכחיש התורה בזה ויש להאמינו עיי"ש וכ"כ בעקרי הד"ט שם שאינו העדר המציאות שלא יארע לעולם שטהורה תילד ביצה בסימן טומאה דאטו חמירי ביצה זו מטהורה שילדה כמין טמאה דמותרת אף על פי שיש לה כל סימני טומאה וכנ"ל סי' ע"ט סעי' ב' עיי"ש וכדברים אלו כתב גם בכנפי יונה וסיים ולכן אם אדם כשר ומוחזק בנאמנות אמר שלפניו הולידה תרנגולת ביצה כזה אפשר שמן הראוי להאמינו ואם אולי תמצא לומר שלא נאמן ע"א בזה משום דהוי כאלו אתחזק איסורא והרי אין בידו לתקנו עכ"פ שני עדים בודאי מהראוי להאמינם עיי"ש:

(ט) אם יאמר המוכר. עי' בס' בית אל חלק ב' חדר ל' בעכו"ם שהביא ביצים לישראל והי' כולן ראשן א' כד וראשן א' חד גם חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים כדינם רק שהעכו"ם סיפר לפי תומו שקצת מהם מצא ביער והם ממין עוף טמא גדול וכן באמת הי' קצת מהן גדולים משאר הביצים והאשה לקחה הביצים ועשתה מהם עיסה ואפתה רקיקין לכבוד שבת ועיי"ש במה שפלפל בזה אבל לענין גוף השאלה לענין דינא לא כתב שום דבר ולפענ"ד נראה בזה דהנה להלן סי' קכ"ט סעי' כ' בהגה מבואר דנאמן עכו"ם לאסור כדאיכא רגלים לדבר אפי' בלא מסיח לפי תומו והכא שיש מסלפ"ת וגם רגלים לדבר שאנו רואים שהביצים הם גדולים משאר ביצים י"ל דלכ"ע מהימן במסלפ"ת להחמיר ועי' במ"ז לעיל סוף סי' מ"ח שלא רצה לסמוך על העכו"ם שרחצה בנהר ואמרה שמצאה מסמר בההמסס עיי"ש הנה התם שאני משוה שהי' רגלים לדבר להיפך שהי' המחט מלוטשת אבל אם יש רגלים לדברי העכו"ם מסלפ"ת נראה דמהימן להחמיר היכא דמאמין לו כדלעיל סי' ט"ז סעי' י"א ואף שכ' בדע"ת שם ס"ק י"ז דבדאיכא עוד סניפין יש להקל דגם במהימן לי' לאותו דבר אם אינו מהימן לי' לכל דבר עיין שם מ"מ בכה"ג כיון דאיכא ג"כ רגלים לדבר נראה דלכ"ע אפי' אם לא מהימן לי' לכל דבר רק לאותו דבר לבד אסור:

(י) יאמר המוכר עבאה"ט ועי' בס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"ב שכ' ונראה לי' דאפי' זה הישראל גופי' שאמר דקים לי' דהביצים באמת מעוף טהור אסורים הביצים לו משום דתלינן דנרבעת מעוף זכר טמא לכך נשחט וכו' עכ"ד אבל לפי מה שהאריך בתשו' בית אברהם בקונטרס משפט שלום דעוף טהור שנרבעת לעוף טמא אין חשש איסור על הנולד דהו"ל זו"ז גורם עיי"ש באריכות ממילא דעל הביצים אין איסור גם אם אמת שנרבעת לזכר טמא והדבר מוכח מדברי הש"ס והרמב"ם והטוהמ"ח כאן במקומו שכ' בלשונם דאפי' אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו דמשמע דאם היינו סומכין עליו הי' כשר ולא חיישינן שמא נרבעת לעוף טמא והוא לא ידע ודוחק לומר דמ"ש שהם מעוף טמא ר"ל שהיתה מוסגר ביחד עם זכר עוף טהור ולא הי' עוף טמא יכול להזדווג לה [וגם יש לדקדק דלפ"ז הול"ל שהם מעופות טהורים והי' משמע דר"ל גם מזכר טהור כי מלשון עוף טהור משמע דא"צ לדקדק רק על הנקיבה שנולדה ממנה כפי משמעות פשטות הלשון] וצ"ע:

(יא) וחלמון. עבאה"ט של מהרי"ט סק"א מ"ש מהערך לחם (למהריק"ש) והפר"ח ועי' בערך לחם שם שכ' שבא עובדא לידו בביצה שהיתה קטנה מחברותיה מעט ושברה ונמצאת כולה חלבון לבן בלא חלמון כלל והטריף עיי"ש אמנם יעוין בס' שער השמים במאמר ה' שכ' שכן הטבע בתרנגולת שכשתעמוד מלהטיל ביצים הביצה האחרונה קטנה עד מאוד ולא ימצא לה כ"א חלבון לבד ולא חלמון ולפעמים נמצא ביצה קטנה בתוך הגדולה עיי"ש ועבפר"ח סק"ה שהביא דבריהם וכ' דאם כי מדינא נראה להתיר כדעת החכם השער השמים הנ"ל אלא שיש להחמיר ולחוש לדעת המהריק"ש זולת אם נתבטלה במין במינו ברובו אז יש להתיר בפשיטות עיי"ש ועי' בשו"ת אהלי יעקב (למהריק"ש הנ"ל) סי' ק"ה שהביא בעצמו מדברי האומרים כן שהתרנגולת כשפוסקת מלהטיל ביצים מטלת ביצה כזו שכולה חלבון כנ"ל ולדינא כתב דמ"מ אם עכו"ם מוכר ביצה כזו לא סמכינן אהכי ולהתירה כיון שאין בו סימן טהרה עיי"ש ועי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני סימני ביצים אות ח' שהביאו וכ' ולא ידענו מניין לנו להוסיף על דברי חכמים עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ב' שכתב דנראה מדברי המהריק"ש שם דאם נמצאת בלול של תרנגולים שבביתו גם הוא מודה שיש לסמוך להתירה והפר"ח שהחמיר בזה הוא משום שלא ראה דברי המהריק"ש בתשו' הנ"ל רק בהגהותיו הנ"ל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ג מחודש א' וכ"כ בשפ"ד סק"ו דאם נמצא בלול של תרנגולים ואין דבר טמא מצוי ביניהם יש להתיר בפשיטות עיי"ש:

וכתב שם עוד בפר"ח דביצה שיש לה ב' חלמונים הוא שכיח גם בטהורה ויש להתיר עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל ט"ו דין ב':

ועיין בס' מדבר קדימות מערכת אות ב' סי' טו"ב שכתב בשם ת"ח חסיד שראה בעיניו שהיה נמצא בביצה תולעת כאצבע והביצה היתה שלימה ככל הביצים ועוד ראה ביצה אחת שצד אחד שלה היה מעוקם עיי"ש וע' בס' רוח חיים הספרדי אות ג' שכתב שגם היא ראה ביצה אחת שילדה תרנגולת שהיתה צד א' עגול כצורת קנה מעוקם ועגול כמגל עיי"ש:

(יב) לפיכך שואל לצייד וכו'. פשוט הוא דהיינו כשאינו מכיר אותם ואין לו בהם טב"ע שהוא עוף טהור. כנה"ג בהגהות ב"י אות ו'. וה"פ:

(יג) או עכו"ם. עבאה"ג ועפר"ח סק"ג שהעלה דהעיקר לדינא דבאומר דמעוף פלוני הם ואנו מכירים שהוא טהור סמכינן אעכו"ם אף בדיונה דדמי לעורב ואין הפרש ביניהם רק כל דהוא עיי"ש:

(יד) סמוך עליו עבאה"ט ור"ל דתרתי בעינן סימנים ויאמר משל עיף פלוני וטהור ואנו מכירים שהוא טהור אבל אם אי אפשר להכיר הסימנים לא סמכינן עליו אף אם אמר של עוף פלוני וטהור ואפשר דאף בעכו"ם אומן לא סמכינן אא"כ יש סימנים בהדיה. מ"ז ס"ק א':

(טו) אינו סומך עליו. עבאה"ט ועט"ז ומ"ז סק"ב דבע"כ תרתי בעינן שיאמר שמו והוא מצוי וכל העם מכירין אותו ויודעין שהוא טהור אבל אם אינו אומר שמו אף