דרכי תשובה - ג רמב

סעיף ב (יג) אינם טעונים שחיטה. עי' בדברי המגיה במשל"מ פרק א' מהלכות מאכלות אסורות שכתב ליישב דעת רש"י בהא דדבש צירין וגיזין שמין ארבה הוא וכתב וז"ל ולכן נראה דה"פ דסד"א לאסור דבש גיזין משום אבר מן החי ואע"ג דמין טהור הוא וכו' עכ"ל ועי' בס' ערוגות הבושם לעיל סוף סי' פ"א שהביאו והתפלא עליו דאיך שייך איסור אבמה"ח במיני חגבים והלא חגבים א"צ שחיטה ופשיט דיכול לחתוך מהן אבר ולאכלם עיי"ש ועשפ"ד סק"ג ומ"ז סק"ב:

(יד) שחיטה. עבאה"ט מ"ש דמ"מ אסור לאכלן חיין. ואפי' להעבירן על פיו חיין אסור מדרבן. פר"ח סק"ד ועמ"ז סק"א. ועיי"ש עוד במ"ז סק"ב ושפ"ד סק"ג דהטעם דאסור לאכלן חיין הוא משום בל תשקצו עיי"ש:

סעיף ג (טו) ציר חגבים טמאים. כתב בבית הילל סק"א נראה דהיינו מה שיוצא ע"י מליחה זהו מקרי ציר דמותר אפילו מדרבנן אבל אם המחה את החגב טמא ועשה אותו משקה יראה שהוא אסיר עיי"ש. ועיין במ"ז סק"ג שכתב דטעם חגב טמא היוצא ע"י בישול ודאי אסור מה"ת דטכ"ט דאורייתא וע"י כבוש מעל"ע יש לעיין ונראה לאסור ומכ"ש אם כבשו בדפוס שקורין פרע"ס דכ"ע מודים דהוי מה"ת עיי"ש:

(טז) מותר. עבאה"ג ובאה"ט ומ"ש הבאה"ג דאין בחגבים לחלוחית ובבאה"ט העתיק מהט"ז שאין בחגבים דם אלא לחלוחית עבכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שהתפלא על דברי הפוסקים שכתבו בלשונם אין בהם לחלוחית דאיך אפשר שיהיה בהם ציר ולא יהיה בהם לחלוחית וכתב דיש לומר דמה"ט הוסיף הלבוש תיבת שמן וכתב בלשונו מפני שאין בהם לחלוחית שמן ועיין שם במ"ש בזה:

וכתב בכו"פ אבל אם דמן אסור נחלקו בו המחברים ויש לאסור עיי"ש ועי' בשערי דעה סק"א שהתפלא עליו כי לא רבינו מי שמתיר דמו גם מ"ש ויש להחמיר אינו מדוקדק דזה אינו מחומרא אלא מדינא אסור עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ה שהביא מהרמב"ם בפירוש המשניות פ"ו ממס' תרומות דחגבים הם ממיני הבע"ח שאין להם דם והפליא עליו דמדברי הש"ס משמע דאית לי' דם ודמן אסור מה"ת משום שהוא תמצית גופן עיי"ש ועי' מ"ז סק"ג ושפ"ד סק"ג:

סעיף א (א) ביצים. עי' תוס' חולין דף ס"ד ע"א וע"ב בד"ה שאם רקמה שכ' דביצת שרץ עד שלא ריקמה מותרת עיי"ש והנה הפוסקים לא הזכירו מזה כלום ועי' בס' תפארת למשה שעמד בזה על ענין השמוטה ותירץ משום דגם לדעת התוס' לא דברו רק לענין אי אסור מדאורייתא אבל מדרבנן עכ"פ אסור ולכך השמיטו הפוסקים עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ' שהשואל הקשה דעכ"פ הו"ל להפוסקים להביא דברי התוס' דאינו אסור רק מדרבנן ועיי"ש במה שהאריך בענין זה והעלה בראיות שרוב הפוסקים חולקים על התוס' ודברי התוס' יחידאי הם ובודאי נקטינין דביצת שרץ אסור מדאורייתא גם בלא ריקמה ויפה עשו בטוש"ע שלא כתבו דעת התוס' בזה אפי' בשם י"א עיי"ש:

(ב) אם שני ראשיה. עי' בראש יוסף חולין דף ס"ד שנסתפק אי בעינן דוקא שיהא ב' הסימנים ביחד דהיינו ב' ראשיהן כדין או שניהם חדין וגם חלבון מבפנים וחלמון מבחוץ אז הוא ודאי טמאה אבל, בלא הי' לו רק סי' טומאה א' לא הוי טמאה ודאי רק ספק טמאה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' ערוגות הבושם אות ד' שעמד בזה על המחקר והעלה בראיות דגם סי' טומאה א' מהני שיהי' בחזקת טמאה דאף דהסי' הב' הוא סי' טהרה הוי ודאי טמאה עיי"ש:

(ג) שני ראשיה כדין וכו' עי' בל"י סק"א שכ' מהלק"ט דאם נמצא בלול של תרנגולים ביצה ששני ראשיה כדין או חדין אין לחוש שהיא טמאה שאם יבואו לידי מדידה ימצא השינוי עיי"ש ועי' בחזיק ברכה שהביאו וכ' דאם כי הבל"י הבין כן מדברי הלק"ט דא"צ למדור כלל כי סמכינן דמסתמא אם ימדדו ימצא שאין שניהם שוים אבל המעיין בגוף לשון הרב הלק"ט חלק א' סי' ל"ד יראה דבלא בדיקה אין להקל כי יש לחוש שמא הם שוים עיי"ש איברא כי גם בפחד יצחק אות ב' ערך ביצים ודיניהם הבין מדברי הלק"ט כמ"ש הבל"י וגם הוא לא כתב דצריך דוקא למדוד ועי' בעקרי הד"ט סי' ח' אות ב' שכ' דאם נמצא בלול של פו ישראל שאין שם רק תרנגולת אחת וביצה ששני ראשיה שוים יש להקל בפשיטות דלא גרע מטהורה שילדה כמין טמאה שהוא מותר ופשיטא דתרנגולת שילדה ביצה שהיא כדורנית ממש שהיא מותרת דדוחק לחוש שמא עוף טמא בא לתוך הלול והטילה ביצה כזו והלכה לה עיי"ש אמנם לדינא נלפענ"ד בזה דאף שהבאתי להלן (ס"ק ח') דעת המקילין דמהני אם יאמר אדם שתרנגולת ילדה ביצה בסי' טמאה ואינו מכחיש התורה בזה ונאמן הנה לא אמרו להקל רק באומר בפיו בפני ילדה העוף ביצה זו אבל אם לא ילדה בפני ישראל המוחזק בכשרות שיוכל להעיד בפני ילדה כנ"ל לא מצאתי מי שיקיל להדיא ואולי יש מקום להסתפק לכאורה בביצה כדורנית שנמצא בלול שהי' רק עוף טהור באופן שא"א לתלות שעוף טמא בא לשם אי שייך בכה"ג לומר דגם ידיעה בלא ראוי' הוי ידיעה גמורה וע' בש"ס שבועות דף ל"ד ע"א ובתוס' שם בד"ה דאי ובבית שמואל באה"ע סי' מ"ב ס"ק י"ב וע' בתשו' הגאון בעל חסד לאברהם הנדפס בסוף הספר נחלת יעקב סי' ג' סוף דף מ"ג ומשם תלמדנו אם לא שהוא באופן שיש לתלות שאינה כדורנית ממש ואין שני ראשיה שוים כהא שכתב הבל"י והפחד יצחק מהלק"ט בכה"ג בודאי יש לסמוך להקל:

(ד) ראשיה כדין או חדין. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ד שנסתפק השואל בדין זה בפירוש הסי' של אחד כד ואחד חד אם ר"ל שלא יהי' שוין בחידוד או בכדור אבל כל שאין שוים וא' עב מחבירו נקרא א' כד ואחד חד או שהכונה הוא דבעינן דוקא שיהי' אחד כד ממש וכל שאינו כד ממש אע"פ שאינו שוה לצד הב' נקרא שניהם חדין ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דבע"כ אין הכונה שיהא ראש א' כד ממש וראש א' חד ממש אלא דר"ל שלא יהי' שוים זל"ז וכל שעכ"פ לפי ערך צד זה החד הוי השני כד וכן לערך צד זה הכד הוי השני חד סגי עיי"ש באריכות:

(ה) כדין או חדין. עי' בתשובת הלק"ט שם ומבואר מדבריו דכל שצד א' הוא חד יותר מצד הב' רק כחוט השערה