דרכי תשובה - ג רלט

והם קטנים מאוד ממש כחוט השערה ורוחשים הנה והנה בכל חלקי הראש וצריכין להזהיר לשום לב על זה להדיח היטב שם מתולעים הנ"ל ואין ספק בזה דניכרים הם דודאי מעלמא אתי לתוכו והוא איסור דאורייתא עכ"ל וכדברים אלו כ' ג"כ בספרו זר זהב על היו"ד כת"י וסיים וכמדומה שהתולעים הנמצאים בראש הדגים הם מין עלוקה שקורין איגי"ל כי כן נראה מראיהן ורחישתן אך עדיין הם רכים וא"כ אפשר שיש ג"כ חשש סכנות נפשות בזה עכ"ד (ודבריו תמוהין דהא אוכלין הדגים לאחר הבישול ואז כבר מתו התולעים ומה סכנה יש גם אם היא עלוקה) שוב ראיתי בסלת למנחה שכ' דגם המנח"י אין דעתו להתיר דלדינא גם היא מודה דהתולעים שבמוח אסורין עיי"ש ועי' בשו"ת עדות ביעקב סי' ג' שנשאל אודות הדגים מלוחים הנקראים סארדיני"ס שמביאים העכו"ם ולא נקרו התולעים שבפיהם והיהודים לוקחים אותם ומנקרים התולעים אם מותרין אחר הסרת התולעים וגם אם יש לחוש כיון שנמצא בהם כ"כ הרבה תולעים י"ל שדינו כמו בירקות שנמצא בהם ג' או ד' תולעים וא"א לבודקם שהדין הוא לזורקם וה"נ י"ל דא"א לבודקם והדין לזרקם ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא העלה דזה לא דמי לדין דירקות שנמצא ג' או ד' תולעים שצריך לזרקן דהדגים אפשר לבדוק כל או"א ולנקר התולעת שבהם כיון שהתולעים הם במקום ידוע ואם בדקן שפיר מותרין דאין פליטת התולעים אוסרות כיון דהוי נטל"פ ואפי' אם הוא נטל"ש אין להחמיר כיון שהתולעים הללו מקום מושבם הוא בתוך בית הבליעה של הדג ושם לא נמלח הדג כלל כי בעת המליחה אין זורקין מלח לתוך בית הבליעה ולא יהיה אלא ספק הו"ל ספיקא דרבנן שהתולעים הללו דינם כמו דג טמא דאין צירן אסור רק מדרבנן ע"כ אם יחתכו ראשן של הדגים הללו וישליך לחוץ אין על הדגים שום איסור אפי' אי ליכא ס' נגד התולע עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז מ"ש עוד בענין זה באורך ועי' בדברינו להלן סי' ק"ג (ס"ק כ"ד):

(קפב) בין עור לבשר. עי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ה שהוכיח מלשון האו"ה דלא שרי בנמצא בין עור לבשר אלא כשהדג הוא שלם אבל אם נמצא התולע אחר שכבר נחתך הדג אסור דחיישינן דמעלמא אתא התולע ונכנס בין עור לבשר במקום החתך אבל דעת השערי דורא נראה שלא לחלק בכך אלא בכ"מ שנמצא בין עור לבשר שרי ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(קפג) בתוך הבשר מותרים. כ' בשלחן גבוה ס"ק נ"א גם הנמצאים בשדרה של דג כבתוך הבשר דמי ושרי ומה שנהגו להסיר אותם תולעים דקים לבנים וארוכים שנמצאים בשדרה של דג הנקרא קאפא"ל בלע"ז תחת בני מעיים סמיך לטיבורו היינו משום מיאוס או משום דלאו כולהו עלמא גמירא דשרי דאיתן לא נכנסו לו דרך פיו ולא דרך חוטמו מפני שהם שלשה כרוכים זה בזה עכ"ל:

(קפד) מותרים אבל הגדלים על העור מבחוץ בודאי אסורין דמעלמא אתי. חכמת אדם כלל ל"ח סעי' כ"ח. ופשוט לפענ"ד דבדם שקורין קארפי"ן שיש לו שני עורות א' דק שעל הקשקשים וא' עור הדג שתחת הקשקשים אם נמצא תולעים תחת העור העליון אסורים דדוקא איתן הנמצאים תחת העור התחתון בינו לבין הבשר מותרין. דהעור שעל הקשקשים לא נחשב לעור וכמש"ל סי' פ"ג (סק"י) וה"פ:

וכתב שם עוד בחכמת אדם וז"ל ויש מקומות שהמים מגדלים בדגותיהם שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על סנפירהן ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרים כלל ויש להם עינים שחורים סמוכים זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישן בסכין ובק"ק פראג הכל מכירים אותן. ונתפרסם שם האיסור וקורין אותו פי"ש ליי"ז וכמה פעמים הראיתי אותן להסוחרים שנסעו עמי מלייפצי"ג דרך דרעזדי"ן ושלעזי"א והפרשתי אותן והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים לכן עכ"פ חיוב גמור לגרר היטב היטב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטב אחורי אזנים ובפה (ואלו הפי"ש ליי"ז לא מצאתי בדגים שבווילנ"א וקעניגסבער"ג ודאנצי"ג אבל בכפר בעצק"א הסמוך לעיר שטאליפיא"ן בדקתי שם הדגים ומצאתי ג"כ) ובכל המקומות צריך לבדוק תיכף מתחלת ימי הפסח בדגים בפה ובאזנים ובפרט בדג שקורין העכ"ט מקודם פסח עד ימות החורף עכ"ל. וכ"כ בשלחן גבוה לעיל סי' פ"ג מחודש י"ב שיש לזהר לנקר התולעים הגדילים בפיהם של דגים שקורין מאדרינא"ש עיי"ש:

(קפה) הגדילים בבשר. וה"ה תולעים הנמצאים בשומן של אווז או שאר שומן מותרין דלא גרע מתולעים הנמצאים בבשר. כנה"ג בהגהות ב"י אות ק"ה. וכ' שם דמ"מ מהיות טוב יקח התולעים הנמצאים משם ולהתיך שאר השומן ולסננו אמנם מדינא אפי' בלא היתך שרי ועיי"ש עוד באות שאח"ז ובאות ק"ז מ"ש עוד מענין זה (קפו) דעת המתירים. עבאה"ט ועי' בפרי תואר ס"ק כ"ח שכ' דבע"כ הפי' בדברי המחבר לדעת המתירין בפירשה ומתה דהא המחבר לא החליט להתיר בפירשה מתה אבל אין לומר דר"ל לדעת המתירין לאפוקי דעת היש מי שאוסר (כמ"ש הש"ך) דאין דרך להקדים לומר כן אסור שעדיין לא הודיענו כי יש דעות בזה עכ"ד וכ"כ בפר"ח ס"ק מ"ח:

(קפז) ונהגו להקל. עי' במחזיק ברכה אות ל"ז שכ' מתשו' מהר"מ בן חביב כת"י די"א דמ"מ יש לזהר במה שהזבובים מטילין ביציהם בבשר בימות החמה שהם כמו גרעיני חרדל לבנים וצריך לבדוק אחר זה ולהדיח הבשר יפה שלא ישאר אפי' א' וי"א שאין להקפיד ע"ז דהני גרעינין לבנים שמטילין הזבובים בבשר בימות החמה אינם ביצי זבובים רק שמתהוים מרוקם וצואתם והראיה שאינם נעשים לאחר זמן זבובים אלא תולעים וכל עוד שלא נעשה תולעים הוא כפירשא בעלמא ושרי וסיים בצ"ע וכל שומר נפשו ירחק מהם עיי"ש וע' בספר בן אברהם סי' ג' אות מ"ג:

(קפח) כסברא הראשונה. עי' בשו"ת תורת נתנאל סי' א' שכ' בדבר הבשר יבש שנמצא ע"ג כנימה עד למאוד כחצי אצבע וכ' ששאל להרבה אנשים על אותה הכנימה מה הגרם שלהם ואמרו לו שהסיבה הוא מחמת השומן אם יש איזה חתיכה עם עצמות וסביב עצמות לא נתייבש הבשר היטב ומכח הסרחון נולדו אלו התולעים ובזה כבר העלה המהרש"ל להתיר אפי' בפירשו לגמרי ואפי' אם קופצים בקערה הנה והנה דכיון שבא מחמת הסרחון מרוב שומן אין שם משום שרץ השורץ לא משום שרן המים ואין בו חשש רק משום בל תשקצו ע"כ די לנו לבדוק לרחוץ ולנקות היטב בסכין בכל מה שידו מגעת וכל מה שלא נראה לעין מותר מכח ס"ס שמא לא נשאר ואת"ל שנשאר שמא אין זה שרץ רק משום סרחון הבשר וגם במה שלא נראה לעין אין איסור בדברים המאוסים משום בל תשקצו ואפי' בספק א' מותר בדבר שאסור משום בל תשקצו עיי"ש:

(קפט) לאכלן אע"פ שקופצין וכו' עי' בעץ הסיים (למהר"י חאגיז ז"ל) על המשניות בהקדמות סדר מועד בביאור מלאכת השוחט אות ג' שכ' דאותן בני אדם שדעתן יפה האוכלין התולעים שעל הגבינה דנראה מדברי הפוסקים דמותר לאכלן ג"כ חיים יראה דגם בשבת מותר להם לאכלן חיים דמה שהרגן בתוך פיו הוי כלאחר יד עיי"ש והביאו