דרכי תשובה - ג רלח

לב"נ דב"נ מוזהרים על הטמאים ג"כ משום אבמה"ח עכ"ל:

(קעח) שהם במעיה. והני דבמעיה אסורים משום שרץ השורץ על הארץ מספיקא בעלמא וגם משום אבמה"ח. ונ"מ לענין ב"פ. וליתנו לב"נ. ויש להחמיר לתרווייהו שאסור גם בב"פ שמא הוי איסורו משום שרץ השורץ על הארץ. ואסור ליתנו לב''נ שמא אסור משום אבמה"ח שפ"ד שם:

(קעט) במעיה. עי' בשלחן גבוה ס"ק מ"ז שכ' דאם נמצא תולעים באבר א' מאברי הבהמה כגון בכבד או בשאר אבר פרטי אזי אותו האבר אסור ושאר האברים מותרים עיי"ש ועי' ביד דוד בהגהות הטור אות ל"א שהביא בשם חכם א' דאם נמצא תולעים בחלק אחוריים של הבהמה אין לחוש לחלק הפנימי שהם הצלעות והחזה אבל אם נמצא תולעים בחלק הפנים בצלעות ובחזה כל הבהמה אסורה ולא מהני בדיקה בשום חתיכה לאכלה דזה דמי לדין ירקות שהתליעו כיון שנמצאו בהו ג' תולעים שוב אין מועיל בהם בדיקה שיש לחוש שעדיין נשאר ואינם ניכרות וגם הביא שם מתשו' פרי הארץ חלק ב' סי' י"ב ששמע שבעיר הקודש צפת ת"ו נהגו להחמיר בבשר בהמות הגסות שנמצאו בהו תולעים בצווארן לאסור כל בשר הבהמה מחשש תולעים וכ' דכל זה הוא אם נמצאו התולעים ברוב הבהמה עד שא"א למיקם עלייהו לנקר התולעים ממנה ולהשליכן כי הם רבים אבל אם אין שם כ"כ ריבוי דאפשר בבדיקה לנקר אותם אין להחמיר עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו (ס"ק קס"א) מ"ש בדין ריאה שנמצא בה תולעים באופן שהבהמה כשרה מה הדין של הריאה עצמה וגם אם מותר למכרה לנכרי והבאתי שם כמה חילוקי דעות האחרונים בזה (וע"ל סי' ע"ב ס"ק ל"ח):

וכתב בשלחן גבוה לעיל סימן מ"א ס"ק י"א מחודש ב' וז"ל מנהג שאלוניק"י שלא לאכול כבד של כבש בן שנתו מפני שהוא מלא תולעים קטנים כנוס בתוך בשר הכבד ואינם יוצאים בחתיכת הכבד אפי' יחתכו אותו דק דק כבשר פשטיד"ה וכו' וזה בא להם מן המרעה שהמרעה של שאלוניק"י מגדל תולעים וכו' אבל בהיותי באינדורנ"י ראיתי אוכלים אותו כבד של כבש וחתכתי כבד אחד של כבש שתי וערב ולא ראיתי בתוך בשר הכבד תולעים הללו כ"א הקנוקנות הכבד ראיתי שם תולעים קטנים הרבה מאוד כמו שיש בכבד הבופל"י תולעים גדולים ולכן צריך לזהר שלא לצלות כבד כבש שלם אלא חותכו חתיכות חתיכות כדי שיצאו כל התולעים שבקנוקנות בהדחה ועיי"ש עוד שהביא חילוק מנהגים בין עיירות הספרדיים בענין זה וכתב שזה אינו תלוי במנהג אלא במרעה העיר כי יש מרעה שמגדל תולעים בכבד כבש ויש מרעה שאינו מגדל ולכן אין ללמוד מעיר לעיר וממקום למקום ובמקום שנהגו שלא לאכלו הוא מפני שמגדל שם תולעים. וכתב עוד שם דמקום שנהגו שלא לאכלו כנ"ל אפי' אם יביאו כבש א' ממקום שאין מגדל שם תולעים אין לאכול הכבד כדי שלא יבואו להקל ולאכול גם מכבד של מקום הזה דלא כ"ע דיני גמירי וסיים ומקרוב נמצא פה שאלוניק"י תולעים קטנים בכבד של בהמה גסה ובבופל"י ובטלה ועז ואסרנו כולם עכ"ל וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת פרי הארץ הספרדי ח"ב סי' י"ב עיי"ש וכ"כ הבית אפרים ברא"פ סי' ל"ו ס"ק ע"ב ועיי"ש שכ' לאסרן אף למכור לנכרי עיי"ש אך בשו"ת שבסוף הס' נחלת יעקב סי' ג' אף שגם הוא החמיר לאסרן לישראל אבל למכור לנכרי כ' שיש להתיר כיון דהב"נ יאכל אותם רק בתערובות עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' פ"א ופ"ב מה שהאריך בזה וכתב שנתוודע לו שכל הכבדים של בהמות גסות ודקות בגלילותינו הסמפונות שבהם מלאים תולעים הנקראים מאטיניצ"א ואין שום כבד שלא יהי' בהסמפונות שלה תולעים אלו רב או מעט זולת בעגלים וטלאים הרכים וכיון דלכ"ע בין אם איסורן משום שרצים ובין משום אבמה"ח ובין משום נבלה אסורין מה"ת ואף אם נימוחו בצליית הכבד או בבישול לא מהני ביטול כלל דהא אינם מעורבין בתבשיל כלל רק מונחים בסמפונות ואף לאחר הצלי' נשארים התולעים הללו מונחים תוך הסמפונות כבראשונה ע"כ אסר במקומו כל הכבדות מכל בהמות לישראל זולת הכבדים מעגלים וטלאים הרכים עיי"ש ועי' בקונטרס יוסף דעת (להגאון מהרש"ק ז"ל) הנספח לס' כנויי נדרים סי' ל"ט שהגאון הבית שלמה ז"ל שאל אותו בדבר הזה והשיב לו שהפריז על המדה במה שאסר כל הכבדין לגמרי דכיון דהוחזק להיות תולעים רק בסמפונות הרי יכולין לסמוך על הכרזה ולהודיע שיבדקו בסמפונות עיי"ש ונשנין הדברים בתשו' טוטו"ד תניינא בקו"א סי' כ"ד עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת מהרי"א ענזיל סי' ל"ג עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ב סי' מ"ה שכ' לו השואל כי הגאון הב"ש הנ"ל עבר דרך עירו ופקד שלא יתן לזובחי הזבח למכור הכבדים כי המה טריפות כנ"ל ולהיות כי הוא הפ"מ גדול נשאל אם צריכין לחוש להחמיר בזה כ"כ והשיב שאין להחמיר ובפרט כיון דכל האיסור לא הוי רק מדרבנן ובדרבנן אמרינן דהתורה חסה על ממונן של ישראל ע"כ כיון דהוי הפסד גדול כזה יש להתירם ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש עוד מזה אמנם יעוין בשו"ת בית יצחק חלק א' מיו"ד בהמפתחות שבסוף הספר בהשמטות להלכ' תולעים ובס' זר זהב על האו"ה כלל מ"א סק"ז ובס' גילוי דעת בדע"ת סי' מ"א ס"ק י"ג ולהלאה שהשיבו על כל דברי השו"מ הנזכר וכתבו שאין שום צד סמיכה על כל דבריו להקל בזה והעיקר דהוי איסור תורה ויש להחמיר לאסור כל הכבדין כדעת הבית שלמה הנ"ל עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ג' וסי' כ"ו ובשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סי' ס"ה עיי"ש ועי' ביד יהודה על הלכ' תערובות סי' ק"ד בפי' הארוך סק"ד מ"ש בדין זה ומצדד להקל ע"י שיחתכנה לכמה חתיכות ולפתוח הסמפונות ולברור אותה היטב ואז אף שיש לחוש שישאר עוד תולעים שא"א לנקותן מ"מ כיון שהוא הפ"מ וגם עיני העניים תלויים ע"ז אשר אין בכחם לקנות בשר שהוא ביוקר רב והכבד הוא זול טובא ע"כ יש לסמוך על כמה צדדי היתר שאותן התולעים הנשארים בטלים בס' אכן לפעמים יש בהם כ"כ עד שיכול להיות דאין ס' בודאי אין שום צד היתר כלל וכל זה הוא רק ללמד זכות על העניים כנ"ל אבל כל שומר נפשו ירחק מהם עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בדע"ת שם אות ט"ז להקל בכבדי בהמות לחתוך הכבד לכמה חתיכות ולפתוח כל הסמפונות ולנקותן אי לחתכן מהכבד (וכמ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל הנ"ל) דאף דבשו"ת ב"ש מחמיר שלא לסמוך על חתיכת הסמפונות מ"מ יש להקל שלא להפסיד ממון ישראל די"ל דאף אם אולי ימצא איזה תולע אחר הבדיקה כיין שהסמפונות פתוחים יצאו התולעים ע"י האש או יתרסקו וכתב שהוא הנהיג בעירו שיבדקו השו"ב בסמפון הרחב הנמשך ע"ג הכבד למעלה מאמצע הכבד מצד קמא של הכבד והוא קנה הכבד שבאמצע הכבד שנכנס ונבלע לתוך בשר הכבד בסופו דע"פ רוב אם יש מיטילצי"ס נמצא שם ליחה וכדומה ואם רואין שהסמפונות הנ"ל נקיים אזי ע"פ רוב אין שם תולעים יותר ואין להחזיק ריעותא מספק עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קס"ג שנשאל בענין תולעים הנמצאים בכבדים תיכף אחר שחיטתן שהמה מלאים תולעים ובעוד הכבד חם הם רוחשין נגד השמש אכן לאחר שנתקרר הכבד לא נודע מקומם איה והתעיף עיניך בו ואיננו ונשאל אם יש להתיר הכבדים ואת"ל שהם אסורים אם צריך לבדוק אחריהן וכ' שם דהני תולעים כיון שאנו רואין דלאחר שנתקרר אין נראין והתעיף עיניך בו ואיננו הנה נראה מזה דלא אתי מעלמא רק הם מגוף הכבד הנעשית כך ואף את"ל דאתי מעלמא מ"מ כיון דחזינן דלאחר שנתקרר נשתנו ונעשין בשר הכבד יש לסמוך ע"ד הרבינו יונה בנבלה הנהפך לדבש שמותר וכו' לכן במקום הפסד נראה להתיר אפי' הכבדים אך זה אני אומר רק להלכה ולא למעשה אנן זאת אגיד דעכ"פ לבדוק אחריהן בסתמא בודאי אין לחוש אף דהוי מיעוט המצוי עיי"ש באריכות:

(קפ) במעיהם אסורים. עבאה"ט ור"ל דבמעיים אסורים רק מספיקא שמא מעלמא אתי ולא ודאי. שפ"ד ס"ק מ"ג:

וכתב בלחם הפנים ס"ק ל"ה ובבל"י ס"ק ל"ז שיש לזהר להסיר הבני מעיים מן הדגים הנצודים בתולעים עיי"ש:

(קפא) אסורים. וה"ה הנמצאים במוח או בכבד אסורים מה"ט דחיישינן דמעלמא קאתי ועיילו לי' דרך נחיריו פר"ח ס"ק מ"ה. ועי' בלחה"פ ובבל"י שם שכ' ג"כ דגם התולעים שבמוח הדג אסורים ובבל"י כ' שיש להזהיר לחתוך מן הראש של דג שקורין זאברנ"ש שע"פ הרוב מוצאין שם תולעים קטנים מאוד עיי"ש והנה במנח"י כלל מ"ז סק"א השיג על זה והעלה דהנמצאים במוח הדג אין לאסור עיי"ש אבל יעוין באורח מישור סק"ט שהשיג על המנח"י בזה והעלה דאף הנמצאים במוח הדג או בשאר חילוקי הראש אסורין וסיים וז"ל צריכין לזהר בזה כי הוא דבר השכיח מאוד וראיתי אותם כמה פעמים בקצת מיני דגים שנמצאו בראש הדג תולעים הרבה