דרכי תשובה - ג רלז

אלא ששמעתי שאחר שגדל כל צרכו נופל למים ומשם מתחיל לרחוש וכו' ואז חייב על אלו עופות גם משום שרץ המים עכ"ל:

(קעד) השורץ על הארץ עי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בסימני עוף אות כ"ב שכיוצא בזה נמצא במיני בר אווזות הגדלים כבריה שבים כעין אם המרגליות ונקראים מושלי"ן שבהם נולדים וכשגדלין נפתחים אותו קליפות של מושלי"ן ופורחים להם העופות והם דומים לבר אווזות ממש ושוכנים עמהם ואין ביניהם הפרש וכ' בשם החוקרים שזהו מן המינים שאין במינם נקבה רק כולם זכרים ויש להם זרע רב ומטילין אותם בים והזרע צף ע"פ הים ובשוא גליו עם הרוח יוליכו הזרע וישליכהו על קצה הים מקום מציאות המושלי"ן אשר בהתחלת הקיץ הם נפתחים בפתח האויר אז קולטים אותו הזרע תוך קליפותיהם ונסגרים ומחזיקין אותו כאם ושם מצטיירים עופות הללו כמו בבטן נקיבה (ועוזר להם הרבה התמדת חום השמש ששוהה שם על האופק יומם ולילה כל השנה באותו המחוז שתחת קוטב הצפוני ששם נמצאים עופות ההם) ותלויין בחרטומיהון תוך הקליפה נגד השמש עד שישיגו בתוך הקליפות תכלית גדולן ומתבקעין ופורחין והולכים להם לשכון עם בני האווזות וכתב דכיון שהם דומים לבר אווזות ממש ושוכנים עמהם ואין ביניהם הפרש ע"כ נראה דאם יבדקו וימצאו להם הג' סימני טהרה הם מותרין כיון שהם שכן ונדמה עיי"ש והוא לשיטתו שם באות שאח"ז שהשיג על הצמח צדק שנטה להחמיר בבר אווזות הבר כי בעינן ג"כ לבדוק בביציו עיי"ש אבל לפמש"ל סי' פ"ב (סק"ו) שהמחברים החמירו לאסור לגמרי הני אווזות הבר וחששו לדעת הצ"צ דכל שא"א לבדוק בביציו לא מהני הג' סימנים שבגופן וכן הבאתי שם (בס"ק ל"ט) מהכנפי יונה שאף בעוף שיש לו מסורות אין לנו להתיר אלא לאחר הבירור שהביצים שלו יש להם סימני טהרה עיי"ש ממילא דגם אלו הבר אווזות אסורים כיון שחסר להם סימנים של הביצים ובפרט לפי מה דקיי"ל כהרמ"א בסי' פ"ב סעיף ג' דגם ביש לו כל הג' סימנים אין לאכול שום עוף בלי מסורות שאינו דורס בודאי יש להחמיר וה"פ:

סעיף טז (קעה) כל תולעים. כתב בכנה"ג בהגהות ב"י אות קי"ד שם כלל יש בתולעים. א' כל שנמצא בדבר שגדולו מן הארץ לעולם אסור אפי' אם הוא עדיין בתוך הפרי ובתוך הגרעינין וכן בנמצא בקמח וכיוצא אע"פ שלא ראינו מעולם שפירש אסור. ב' הגדלים במשקה שבכלים או בתוך המכונסים בבורות מותרים אם לא ראו שפירשו לדופני הכלי בחוץ וחזרו. ג' הנמצאים בגוף הבהמה בכ"מ שהוא או בחתיכות בשר ודגים או במעי הדגים שיש להסתפק בהם דלמא באו לשם מחיים או מעלמא אתי אסורים ד' אותן שנתגדלו בבהמה לאחר שחיטה כשנתיישן הבשר ומחמת סרחונה או בשאר דבר שאין גידולו מן הארץ כגון גבינה או בגוף הדג כשהוא שלם מותרין אפילו התולעים עצמן אם לא פירשו פעם אחת לגמרי עיי"ש והביאו בשפ"ד סוף סי' זה ועיי"ש במוסגר. ועי' בהגהות חכמת שלמה סוף סי' זה שנסתפק במאכל הנעשה מב' מינים א' הוא גדולי קרקע וא' אינו גדולי קרקע וכל א' אין דרכו להתליע בפ"ע וכעת בחיבורם התליעו אם נדין אותו כתולע שבבשר וגבינה מכת דהוי זוז"ג או כדין פירות שהתליעו וכתב דלא מצא גילוי לדין זה אך בנידון מה שנשאל עליו בשאקאלאד"א שנמצא בכמה אגודות כמה תולעים וכמה נקבים וחירות מתולעים כתב דבזה ודאי יש להחמיר דהשאקאלאד"א נחשב ככולו גדולו מן הארץ כי הוא נעשה ממין א' הנצמח מן הקרקע והמין הב' הוא צוקע"ר וצוקע"ר הוי ג"כ גדולו מן הארץ ע"כ אין להקל בו שום קולא מבשאר דבר שגדולו מן הארץ שהתליע ע"כ אסור אף למכרו לעכו"ם אא"כ הוא הפ"מ יש להקל למכרו מעט מעט לעכו"ם עיי"ש:

(קעו) הנמצאים בבהמה. עבאה"ט מ"ש דאסורים משום אבמה"ח ועיין במנחת חינוך מצוה קס"ג שכתב ונראה דתולעים אלו שכתבנו דאסורים משום אבמה''ח היינו דוק כשהתולעים חיים כיון דמאבמה"ח קאתיין ולא שייך בהם שחיטה הם אבמה"ח אבל אה מתו אסורים לישראל משום נבלה כמו בהמה שלא נשחטה ומתה דחייבים משום נבלה וג"כ מותרין לב"נ דבע"ח שמת מותר לב"נ וכו' והביא ראיות לזה אך כתב דבגוף הדין שהחליטו האחרונים דיש בזה משום אבמה"ח לבו מהסס כי מדברי הרמב"ם לא משמע כן וסיים בצ"ע עיי"ש:

ועבמ"ו סק"כ ובשפ"ד ס"ק מ"ב שכתב שיש נ"מ במה דהוי האיסור משום אבמה"ח לענין בן פקועה אף דליכא תרי תמיה אפ"ה התולעים שנמצא בה בין עור לבשר אין אוסרין התבשיל דלא שייך מראית עין לגבייהו עיי"ש. ועי' במנחת חינוך שם שיש עוד נ"מ דאם היה אסור משוה שרץ ה"ז עובר אם אכל תולע שלמה או אבר ממנה אבל אם איסורו הוא משום אבמה"ח אף שאכל תולעת שלימה מתולעים אלו אינו חייב רק אם יש בה כזית דעל אבמה"ח אינו חייב רק בכזית עיי"ש:

ועיי"ש עוד בשפתי דעת סעיף קטן מ"ב שכתב שיש נפקא מיניה לענין אי שרי ליתנו לבן נח דאם אסור משום אבר מן החי אסיר ליתנו לב"נ ועי' עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' שט"ז בא"א סק"כ מזה ועי' מזה במנחת חינוך שם ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' ל"ו (ס"ק קס"א) והבאתי דעת כמה מקילין בזה להתיר למכרו לעכו"ם ועי' מזה בשו"ת בית אפרים חיו"ד סוף סי' כ"ה ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' ס' ובתשו' יוסיף דעת (להגאון מהרש"ק ז"ל) שבסוף הס' כנויי נדרים סי' ל"ט ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סימן פ"א ופ"ב שכתב להתיר למכור בשר שהתליע לעכו"ם עיי"ש וכ"כ בס' גילוי דעת בדע"ת סי' מ"א ס"ק י"ז לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת פרי הארץ חלק ב' חיו"ד סי' י"ב שנשאל מעיר צפת שנמצא שם בבשר הבהמות גסות כמין תולעים ארוכים ודקים הרבה לאין מספר והם מובלעים בעובי הבשר ועל הרוב הם נמצאים בבשר הצואר והתולעים הללו אינם זזין ממקומם ואין בהם חיות כלל רק מראיהן כעין תולעים ולא ידעו מה טיבן והמנהג שם לאסור הבשר הזה ועיי"ש במה שהאריך בזה וכ' דלכאורה הי' נראה להתיר כיון דנמצאים מתים לפנינו י"ל שע"י שחיטת הבהמה יצא חיותן והו"ל כבשר הבהמה דשריא ע"י שחיטה דנפיק מאיסור אבמה"ח אמנם לדינא כ' שהוא ירא להחליט הדבר חדא דמאן לימא לן דמתו מיד בעת השחיטה ממש דלמא נשארו חיים שעה א' או יותר לאחר שחיטה ושוב אח"כ מתו נמצא דאכתי אסור משום אבמה"ח ורביע עלייהו איסורא ולו יהי' שהוא ספק הרי קיי"ל דספק איסור תורה לחומרא לכן אין שום צד להתיר התולעים אמנם אם לאסור בזה גם הבשר צריך תלמוד ואפשר דטעמן להיות שהתולעים הם ברובי וא"א לאוקים עלייהו לנקר כל התולעים ולהשליכם כי רבים הם ולסיבת ריבויים הוא דאסרי לבשר שלא יהי' נכשלים באיסור תולעים כדקיי"ל בירקות שנמצא בהם ג' תולעים דהוחזק איסורא ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז שהעתיק בענין זה תשובה מב' גדולים מזמן קדמון שצירו השאלה בזה בענין תואר התולעים הללו שהם כמו גידים לבנים ודקים כמחט ולא נראה בהם ראש ולא צורת תולעת וכ' שם דאם אמת הדבר שהם תולעים בודאי אסורים אבל אגיד לך את הרשום בזכרוני שבימי חורפי נמצאו כאלה בצפת ת"ו והכריזו עליהם שהם אסורים ואח"כ נתברר הדבר שלא היו תולעים ומכלל הרבנים הי' הה"ג מהר"י אבולאפי"א אמנם אם יצויר שהם, תולעים באמת אם בדקו הבשר והסירו אותם מכל וכל ולא נשאר מהתולעים מאומה כשר הבשר אכן אם בדקו ולא הסירו כל שנמצא בו לערך ג' מתחלה בודאי אסור כדין ירקות שנמצא בהם ג' תולעים עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' י"ב ששאל ג"כ בענין זה וכ' שם יען שהי' איזה מ"ד שאמרו שהם תולעים רק שהם מתים בשעת מיתת הבהמה לאחר שחיטה ע"כ עמדו על הנסיון וחתכו בצואר הבהמה תיכף לאחר שחיטת הבהמה בעוד שהי' לבהמה חיות ופרכסה וראו שאין להגידין הללו שום חיות ומזה סימן מובהק שאין זה תולעים כלל כ"א גידין כאלו שנצמחים בבהמה מתולדה ואין להחמיר כלל עיי"ש באריכות:

(קעז) בבהמה. עי' במנחת חינוך שם שכ' דלאו דוקא בבהמה דה"ה בכל דבר הטעון שחיטה כגון כוף כיון דאסור משום אבמה"ח אך נ"מ בין בהמה לעוף דבעוף קיל דמותר לכ"ע להושיטו לב"נ דאין ב"נ מוזהר על אבמה"ח של עוף. וכ' עוד שם וז"ל ותולעים מבהמה טמאה דליכא משום אבמה"ח נראה דאסורים משום לאו דבהמה טמאה כיון דמאיסור טמאה קרבו ואסור ג"כ