דרכי תשובה - ג רלו

וכל בדיקותינו את הקטניות הוא רק לברר המנוקבים מתולעים בעודן בשרביטין ומעיקר הדין אין בהם בית מיחוש כ"כ רק כבר קבלו אבותינו עליהם ועל זרעם והנהינו לאסרם ואסורים משום אל תטוש תורת אמך א"כ אם כי בודאי חלילה וחלילה לפרוץ גדר של אבותינו וכו' אמנם מי שירצה לקלוף ולחתוך מכל גרגיר הקטניות רק המנוקב לבד ודאי דהשאר שבאותו גרגיר יהא מיתר ומעתה דאי דמותר לטחון על גרב ולבטלן דהא גרגיר הדקה המנוקב בודאי דלא מינכר לאחר הטחינה כלל ובטלה לגמרי ולא מקרי מבטל איסור לכתחלה שדבר שדרכו לטחנו אינו בכלל מבטל איסור לכתחלה ומכ"ש בזה דעיקר איסור הוא רק מטעם שכבר נהגו כך י"ל דלכ"ע שרי לבטלו עכ"פ ע"י טחינה גם אם לא הי' דרכו הכי קבלו עליהם מעיקרא שלא לאסרם רק בעינם אבל לא לאחר ביטולם בטחינה ע"כ אין לשנות מנהג העולם כמו שנהגו עד עתה לטחון קטניות לכתחלה לעשות גרש בלי שום בדיקה לא בתחלה ולא בסיף והנח להם לישראל וכו' עיי"ש באריכות. (קסז) שירקד הקמח. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קנ"ד באמצע התשו' (בד"ה סיומא דהך פסקא שכ' וז"ל וכגון דא צריך לאודיע דכל היכא דשרינן ע"י ריקוד צריך לדקדק היטב שישאב הקמח מתוך השק בכלי אחר וישיב במתון תוך הנפה דאם ישאוב בהנפה עצמה תוך השק כנהוג לעשות כן אזי אינו מועיל הרקדה כלל שהתולעים נדבקים בדופני הנפה מבחוץ ונופלים לתוך הקמח המנופה וכו' וצריך לדקדק שישים מהכלי הקמח בכל פעם תוך הנפה במתון ובלאט כדי שלא ישפך קצת קמח חוץ לגפה או על דופני הנפה מבחוץ ובכלל זה שינפה במתון שלא יצא קמח עם איזה תולע דרך פה הנפה לחוץ לתוך הקמח או על דופני הנפה מבחוץ וכל זה דוקא לנפות בנפה דקה שיהיו הנקבים דקים מאוד מכמות התולעים בבירור וכו' ואם עשו עיסות ראשטשיני"ס מקמח ואפו הרבה לחמים ואח"כ נמצא בהקמח הנשאר תולעים אזי אין לצרף ההרקדה שנפו הקמח לשום היתר דכיון שלא דקדקו בהרקדה לעשותה כפי הנ"ל לא די שאין ההרקדה מסייע להקל אדרבה מסייע להחמיר דכיון דנפו הקמח יש לחוש לפירש אליבי' דכ"ע ע"כ כל הראשטשיני"ס וכל העיסות שעדיין לא נאפו אסורים לאפותם לצורך אכילת ישראל רק ימכרו לעכו"ם באופן שאין חשש שמא ימכור לישראל אמנם העיסות שכבר נאפו אם ידוע שבודאי נתהוו תוך הקמח ולא אתי מעלמא יש להתיר מטעם ס"ס שמא לא פירשו ואת"ל פירשו שמא נימוחו באפיה ואם הוא בענין שהוא בבית שמצוי בתוכה המין הזה ואתי בתוכו מעלמא שרחשו ממקום אחר לתוך הקמח הזה ג"כ מותר מטעם ס"ס וכו' עיי"ש:

(קסח) והשאר מותר עי' אה''ט מ"ש מהט"ז ועמ"ז ס"ק י"ט שכ' דאף אם ימצא יותר מג' תולעים והם חיים מותר השאר ע"י ריקוד ולא אמרינן דכל הקמח הוחזק בתולעים אבל מלשין התה"ד משמע דדוקא בנמצא רק תולעים מתים הוא דמקלינן בזה משא"כ אם מוצאין עוד תולעים חיים וסיים בצ"ע עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאם היה רוב מתולעים אסורים עי' בהגהות חכמת שלמה שהביא ראי' מהש"ס דאף אם הי' רוב מתולעים מותרין עיי"ש ועי' בדברי יוסף שם שהעלה ג"כ להקל בזה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהגהות ש"ד בחטים שהתליעו והשליכם. לנהר וכו' עיין בתשובת פנים מאירות חלק ג' סי' ל"ה שהתיר לעשות מחטים אלו חלב חטה שהם נימוחים ונסרחים ונקפאים כגבינה לכבס בהם בגדים ולא חיישינן לתקנה עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ט' מ"ש ע"ד הפנים מאירות בזה:

ומ"ש הבאה"ט מהתה"ד דהטעם שהתירו בטחינה משוה שהתולעים בורחים לחוץ מפני קול הרחיים וכו' עי' בערוגות הבושם שנשאל מה הדין בזה בימות התורף אשר התולעים אין בהם חיות ושוכבים מתים דלא שייך ההיתר של התה"ד שבורחים דרך האפרכסת מה דינו וכתב דאדרבה זה הוא מעליותא דהא התה"ד מפקפק שם דשמא אינם מספיקים לברוח ומתערבים ויש לחוש שמא פירשו וא"כ בימות החורף דאינם יכולין לפרוש עדיף טפי ומותרין אף בלא ברירה דיש ספק אם פירשו ויש להתיר ע"י שירקד הקמת בנפה לאור היום שיוכל לראות להשליך התולעים עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ט עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' נ"ה שנסתפק ברחיים החדשות שבזמה"ז אם יש לסמוך ע"ז כי מי יודע אם יכולין לברוח וכ' שם דאם ראינו לאחר הטחינה שנשאר תולעים בודאי אסור ואין לסמוך על הרקדה אך מה שכבר נאפה לאחר הבדיקה יש להתיר בהפ"מ אך מכאן ואילך יש לאסור שלא לאפות יותר והקמח ימכרו לעכו"ם עיי"ש:

(קסט) מותר עבאה"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ג ועי' בשו"ת בית שלמה שם בקמח שנמצא בה תולעים שחורים הנקראים גורגעליצ"א וכתב שם וז"ל סיומא דהך פסקא בנידון התולעים גורגעליצי"א אם נמצאו תוך הקמח הן שנתהוו מהקמח או שרחשו ממקום אחר תוך הקמח אם הקמח אינה הרבה ודאי יש להתיר ע"י ריקוד לאור היום בנפה דקה שנקביה דקים הרבה מכמות התולעים אבל בקמח הרבה מאוד לא מלאני לבי להתיר למעשה כי קשה לנפות כרי רב של קמח בדקדוק יפה אך המתיר בהפ"מ גם בזה בניפוי יפה לא הפסיד עיי"ש. סעיף טו (קע) מיני עופות הגדילין באילן. עבאה"ג מה שציין לתשובת מהרי"ל ועיין בתשובת מהרי"ל סי' קל"ד שכ' דזבובים הגדילים באילנות כ"ש הוא דלכ"ע אסורין שהוא מזרע שהזריעו אמותיהן בעלין ונשאר שם כל ימות החורף משלג ומקור ובימי החום רבו מעצמם כמו הפירות עיי"ש (קעא) הגדילין באילן. עי' בזוה"ק שמות דף ט"ו ע"ב חד אילנא דאביה אתעביד עופא ועי' בשער מאמרי רשב"י להאר"י ז"ל שם שכ' דהיינו עופות הגדלים באילן הנזכר בסעיף זה ועי' בס' אור החמה בגליון (בסוף הדף שם) שכ' וז"ל כך שמעתי מפי מגידי אמת שבארץ הודו יש אילן שפיריו נעשה עוף פורח ואמר כי הוא נמצא בחוף אנגטיר"א שיוצאים עופות קטנים מן האילן וקודם בישולם הם נתלים דרך פיהם וכשהם מתבשלים הם נופלים אל מים חיים ומהנועעים וארסט"ו זכרם גם כן בספר ב"ח שנקרא ברטניא"ו עכ"ל ועיין בספר זכרון יהודה (מהרב הגאון מהר"מ אש מאונגוואר ז"ל):

(קעב) אסורים. עבאה"ט ועש"ך מ"ש מהאו"ה דהכי נוהגין והוא תמוה עפמ"ש הש"ך לעיל סי' א' ובחו"מ סי' ל"ז סק"ח מ"ש דלא שייך מנהג בדבר דלא שכירא כלל כמו הני עופות הגדילים באילן שלא ראינו מעולם בדורותינו ולא שמענו מהם כלל ואולי הי' מין זה שכיח במדינותיהם בדורות הקודמים ועי' בדברינו לעיל סי' א' (סק"ח) מ"ש בזה מהס' אורח מישור ובשאר מקומות שציינתי שם]:

ולענין גוף הדין עי' בפרי תואר ס"ק ס"ז שכתב דאם העופות הללו במינם נתלשים מן האילן ומתקיימין בעולם מלתא דפשיטא הוא שכל המכיר בכ"ד עופות הטמאים ורואה שזה אינו מהם או כל שאינו ממין עופות הנאסרים הנ"ל סי' פ"ב מותרין בשחיטה כי מן הסתם כיון שהתיר הקב"ה כל מיני עופות שאינם מהכ"ד הוי אלו בכלל ואם לא חיה כשנחתכים מן האילן וכדרך אדני השדה שבכריתתן מן חיבורם בצומח הם מתים כגון אלו פשיטא לי דאסירי עכ"ד ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכ' דאם כי מצד הסברה נראה שכן עיקר לדינא דכל שיש להם כל ד' סימני טהרה של עופות מותרין ומכ"ש אם הם בתוארי אווזות. אך מי יקיל ראשו נגד כל הני רבוותאי שהביא האו"ה וש"פ לאסור וכן הסכמת כל האחרונים עיי"ש:

(קעג) משום שרץ השורץ הארץ. כתב בפרי תואר שם די"ל אע"פ שלא השריצו על הארץ מידי דהוי אהתליעו במחובר דאסיר אע"פ שלא פירשו על הארץ עיי"ש ועי' בדמשק אליעזר סוף פא"ט סי' נ"ט אות כ"ז שכ' וז"ל בקצת נוסחאות שבסמ"ק איתא דאסיר משום שרץ העוף וטעות הוא וצ"ל משום שרץ הארץ כיון שמחובר לאילן