דרכי תשובה - ג רלה

הדור (להרמב"ם) סי' קי"ח בדבר יין שבשעת דריכתו בגת מצאו בו תולעים דמותר לשתותו אף לכתחלה דאין איסור אלא בנ"ט וידוע דביין לא ימצא טעם תולעת אמנם קודם דריכת הענבים צריך להוציא מהם התולעים מספק וכמה מבני עמנו מניחין את הענבים במים כדי שיתפרדו התולעים אך אם לא עשה כן ודרך הכל ביחד כמו שהן מותרין עיי"ש ועי' בס' עקרי הד"ט סי' ט' אות י"ג שהביאו וכ' דפשוט הוא מסברא דבודאי אסור לשתות היין אא"כ סננו קודם שתייתו דבודאי יש לחוש לא' מאלף שלא יתרסק בדריכת הענבים וברי' הוא דלא אזלינן בתר נ"ט עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(קסג) יחממנו עבאה"ט ופת"ש ונ"ל מ"ש מהש"ך דאין בזה משום מבטל איסור לכתחלה פי' ולא חיישינן לטעם שניתנין הנמלים בדבש הגם שהוא מחמם לכתחלה. פרי תואר ס"ק כ"ה. והיינו כיון שא"א בענין אחר שרי. מ"ז ס"ק י"ז. ועי' מזה בשו"ת פרי הארץ חלק יו"ד סי' י"ג ובשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קכ"ו ועי' בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ו שנשאל בזרע קנבו"ס שעושין מהם שמן והפסולות המרוסקין שנשאר יש אוכלין אותן והנה נמצא בהזרע קנבו"ס הרבה תולעים רק שידוע שמהרסקים עם הזרע קנבו"ס בשעת עשיית השמן וכתב דלעשות שמן מהם בודאי מותר דאין בזה משום מבטל אישור לכתחלה וכמ"ש הצמח צדק סי' נ"א לענין עשיית היי"ש מפירות מתולעים שאין בהם משים מבטל איסור לכתחלה (ע' בדברינו לעיל ס"ק מ"ה) אך לאכול הפסולת לכאורה הי' נראה לאסור דהא התה"ד לא התיר טחינת החטים מתולעים אלא בצירוף סברות אחרות (ע"ל סעי' י"ד) אבל משום שאין מכוין לבטל האיסור לחוד אסיר כיון שגוף התולע מעורב בהקמח וכמ"ש בתשו' הגרעק"א ז"ל סי' ע"ז וה"נ הרי גוף התולע מעורב בהפסולת אמנם לדינא כתב דגם הפסולת מותר דאין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דכיון דרשאי לרסקן בשביל השמן אפי' אם נאסר לאכול הפסולת א"כ ממילא דלא נעשה הריסוק בשביל הפסולת כלל וממילא דמותר לאכלו לאחר הריסוק דהא לא עשה שים מעשה בעבורו עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ט (ס"ק נ"א):

(קנד) ויסננו. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קנ"ה באמצע התשו' שכ' דהא דמהני סינון לדבש שנפל בו תולעים דוקא בנפל בו הנמלים שקורין מעריכקי"ס שנמצאים בקן א' כמה אלפים והם רוחשים ממקום למקום לדברים מתוקים כמו דבש ומרקחת משא"כ אם נפל בו מילבי"ן לא מועיל סינון כיון שכ' הפרי תואר דכפי התולע צ"ל המסננת וא"כ לפי ערך המילבי"ן צריך לסנן ע"י בגד שנקביו דקים מאוד דאם אין הנקבים דקים מכמות המילבי"ן יעברו דרך שם כי נמצאים מילבי"ן דקים שיעברו אף דרך נקב דק מאוד ומשקה עבה כמו דבש א"א לסנן ע"י בגד שנקביו דקים כ"כ עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק מ"ג):

סעיף יד (קסה) חיטים. כ' בפרי תואר ס"ק כ"ו והדבר פשוט אצלי כי ב' תקנות א"ו לא מהני אלא לחשש מין התולעים השחורים הנקרא בלשון ערבי יונשי"ש שאם לא יהיה מקום לברוח הם ניכרים בקמח ומתבררים ומה שנטחן מהם נתבטל אבל תולעים הדקים הלבנים שאלו אינם בורחין גם אינם נבררין בריקוד והו"ל מבטל איסור לכתחלה ואם עבר וטחנם חזקתם שנימוח כו' עיי"ש ועי' בס' מלך שלם בתשו' סי' א' מ"ש בזה באריכות ועי' בתשו' בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קנ"ד מ"ש בזה וסיים שם (בד"ה סיומא) דאם נתהוו תולעים שחורים הנקראים גענילניצ"ע בתבואה לכתחלה אין להתיר לטוחנם עד שיבררו הכרי יפה מכל התולעים ועכ"פ בשעת הדחק נראה שיש לברר עד שבודאי יש ששים נגד התולעים ובדיעבד ובשעת הדחק אף שספק אם הי' ששים יש להתיר וצריך לטוחנן ברחיים של מים דוקא עיי"ש ועמ"ז ס"ק י"ח שנסתפק בקמח שנתהוו מילבי"ן בתוכו אם יש לו ג"כ היתר זה לשום אותו באפרכסת עוד הפעם ולומר שיברחו מחמת קול הרחיים ולדינא כ' שאין להתיר די"ל דדוקא בחטים הקילו לסמוך ע"ז ולא בקמת ובפרט לפמ"ש הש"ך דבתולעים שא"א לברר אין לסמוך אהיתר רחיים גם בחטים מכ"ש מילבי"ן שאין היתר עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ל"ט עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סוף סי' ל"א בקמח שהתליע ונתהוו בו מילבי"ן וכ' שיש היתר לרקד הקמח עד שיהיה עכ"פ ספק אם נשאר עוד תולעים ואז יש להתירו ע"י טחינה שנית ולסמוך שע"י קול ונדוד הרחיים יברחו הנשארים ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דכיון שרקדו מקודם יש לסמוך ולתלות שלא נשאר תולעים עוד ואף שיש עדיין ספק מ"מ עכ"פ לא הוי פסיק רישא אך כ"ז הוא רק בקמח אבל בגרויפין שהתליעו אין להם היתר זה כיון שא"א לטחון איתם רק ברחיים דיד דאל"כ ישובו כל הגרויפי"ן לקמח ויתקלקלו ע"כ אין עצה להתירן עיי"ש ומשמע דאם רוצה לטחון הגרויפי"ן על קמח דק ברחיים של מים יש היתר אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א באמצע התשו' שנשאל בדבר הגרויפי"ן שנעשה בהם מילבי"ן אם מותר לטחון על קמח וכ' חס להזכיר מלעשות כן כי אין מבטלין איסור לכתחלה ואין לעשות ס"ס בידים דדוקא בחטים כיון שדרכן בלא"ה לטחנן ע"כ התירו משא"כ בגרויפי"ן שאין דרכן לטחנן רק מכח המילבי"ן הוא עושה כן בודאי הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה שעושה ס"ס בידים לכן חלילה לעשות כן עיי"ש וצ"ע (וע"ל ס"ק מ"ה וס"ק קס"ג):

(קסו) (מותר לטחנן. עי' בפרי תואר שם דכל זה בטוחן עד אשר נעשה דק לקמח אבל אם אינו טוחן עד אשר דק לקמח רק חלקו החטים ברחיים ונעשה כגרש אסור לבשלם בקדירה אח"כ כי אפי' את"ל שנתלעו בתלוש פורשין בתבשיל ואין כאן אלא ספק אחד דנימוח עיי"ש וע' בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' רע"ט שהסכים לדעת השואל לענין קטניות שדרכן להתליע במחובר דאין להם היתר לאכלם תוך יב"ח ע"י טחינה כמו בחטים המתולעים דדוקא בחטים כיון שדרכן לעשות קמח דק ע"י הטחינה התירו משא"כ בקטניות שאין דרכן להיות נטחן דק כמו קמח אלא לחלקים קטנים (שקורין גיהאקט"י גערשטלי"ן) יש לחוש בהו דאפשר שנשארו תולעים תוך החלקים קטנים דהא גם בחטים צריך לרקד הקמח לאור היום שא"א לעשות כן בטחינת הקטניות שנטחנו רק לחלקים קטנים ועוד דדוקא בחטים שרי לטחון ולא מקרי מבטל איסור לכתחלה מאחר שכן דרך שלא לאכלן אלא קמח משא"כ קטניות שכל עיקרן לבשל שלימות הן עומדות בודאי כשטחנן הוא כדי לבטל האיסור מתכוין ואסור עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בנין של שמחה חיו"ד סי' ד' שנשאל בענין זה על מה סומכין העולם שטוחנין קטניות על גרש בלא בדיקה תחלה מתולעים דאין לומר שסומכין על מה שקודם הטחינה מייבשים אותם בתנור דא"כ הי' צריך לזהר שיהיה התנור חם מאוד שיוכל לשרוף בו התולעים והעולם אין נזהרים בזה ועיי"ש במ"ש בזה וסיים אך אני אומר שבנ"ד א"צ לכל זה דהא אחר שנדושו ונטלו הקטניות מהשרביטין אין נמצא בהם כלל התולעים עצמם לא מהם ולא מקצתן והחוש יעיד על זה