דרכי תשובה - ג רלג

יש הרבה צדדים להקל והלכך אע"ג דקיי"ל לאיסור מ"מ סמכינן עלייהו ועי' במנח"י שם ס"ק ל"ב שמתמה על הש"ך בזה דהא התם ג"כ מיירי דלא אתחזק איסורא כמו הכא דהא יש ספק אם יש בתוכו דג טמא וכו' וגם מ"ש הש"ך דהכא יש הרבה צדדים להקל הוא תמוה הא מבואר להדיא מלשון הרב להלן שם דכל היכא דאיכא צדדים להקל יותר אין להאמין לנשים עיי"ש ועיין בס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"ב שהביאו וכתב בביאור דברי הש"ך דעיקר תירוצו הוא כיון דהכא איכא תרתי לטיבותא דלא אתחזק איסורא וגם יש הרבה צדדים להקל דהיכא דאתחזק איסורא לא מהני מה שיש הרבה צדדים להקל ואם האיסור ברור לא מהני גם אם לא אתחזק איסורא וכאן מקילין כיון שיש ב' למעליותא עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ה מ"ש ע"ד המנח"י בזה ועי' בפחד יצחק אות ת' ערך תולעים בירקות שכ' דהעיקר לדינא כדעת הש"ך שמנהגם של ישראל תורה הוא שסומכין על בדיקת נשים כיון שאנו רואין כי נשי דידן בענין איסורין הם נשי חיל ויראת ה' חרותה על לוח לבן ונזהרות מן החטא ובכל איסורין אנו סומכין עליהם בין בניקור החלב ודם והן בדם נדות וכו' מכ"ש שיש לסמוך עליהם בבדיקת הפירות וירקות עיי"ש ועי' בש"ע הרב גור אריה הלוי ס"ק ח' וט' ובכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"א ובשלחן גבוה ס"ק מ"א ועי' בחק יעקב על הלכות פסח סי' תל"ז ס"ק י"ג שהביא דעת הכל בו שסובר דהא דנשים נאמנות דוקא אם אומרים ראינו שבדק אבל אם אומרים שהם עצמן בדקו אין נאמנים והשיג עליו דהוא נגד הש"ס והפוסקים אלא דגם אם אומרות שהם עצמן בדקו נאמנות עיי"ש וכיוצא בזה הביא במשבצות זהב לעיל ריש סי' א' בשם היש"ש והשיג עליו עיי"ש ועי' בשאלות ותשובות גור אריה יהודה חיו"ד סי' י"ט שמפקפק בענין זה אם מותר לסמוך על נשים בזה לבשל פירות שיש בהם חשש תולעים ולסמוך ע"פ נשים שיבדקו עיי"ש ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהצ"ה מבראד) סי' כ' שהביאו ועיי"ש במה שהתפלא ע"ד בזה ולדינא העלה לחלק בין פלוימע"ן לארבי"ס דפלוימע"ן שהם גדולים וליכא טירחא יתירא יכולין לסמוך על נשים משא"כ בארבי"ס הקטנים שקשה הבדיקה לבדוק כל חדא וחדא כל שלחן אין סומכין על הנשים עיי"ש ועי' בס' זכרון יהודה הנהגות הגאון מהר"מ א"ש זצ"ל מאונגוואר (בעהמ"ח שו"ת אמרי אש) שכתב שאותן הירקות שצריכין בדיקה הי' מצריך לבדוק ע"י אנשים ולא סמך עצמו על בדיקת נשים עיי"ש אמים יעוין בפרי תואר ס"ק כ"ג דלענין דינא לא כל הנשים שוים בזה כי כל אשה שהיא כשרה ומדקדקת במצות ושלימה בדעתה נאמנת ודאי אבל אשה שאינה דעתנית אינה נאמנת ודאי ובעל נפש יחוש על עצמו ולא יחזיק אשתו בחזקת כשרה לסמוך עליה והיא פחותה עכ"ל. וכתב בכו"פ וז"ל ובאמת כעת יותר יש לסמוך על בדיקת נשים מאנשים שהם נמהרות ובעלי עסק אין משגיחים כ"כ והחוש מעיד על זה. ובאמת לאכול ירקות חי כגון סאלא"ט וכדומה והרי כאן ספק תורה כי לא שייך ביטול דיכול לבדוק פעמים ושלש עד שימצא להתולע וא"כ הו"ל ספק תורה וח"ו להקל וקשה לי לומר להאמין לנשים או לאנשים מהירים במלאכתם אבל במבושלים יש לסמוך דהא מים בדקוהו עכ"פ מועיל בדיקתן להוציא מידי ודאי דיש שם רחש רק ספק וא"כ הו"ל ס"ס ספק דלאחר הבדיקה לא נשאר ואת"ל נשאר דלמא נימוח וגם לאחר הבישול א"א להכיר התולע או להסירו ומן התורה בטל רק מדרבנן דבריה לא בטלה וא"כ יש להקל בדרבנן וכן מנהגי מיום עמדי על דעתי מבלי לאכול ירקות חי כגון סאלאטי"ן וכדומה על סמך בדיקת נשים וכן נכון לכל בעל תורה כי רבה המכשלה עכ"ד ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' פ"ב מ"ש בזה וסיים ובימינו לא שמענו אפי' על צדיקי וגאוני עולם שלא יסמכו על נשותיהן הכשרות בבדיקת תולעים זולת בבנות ישראל העובדות אצל הבעה"ב בשכירות עליהם אין סומכין בסתמא אא"כ הבעה"ב מכיר אותה שהיא יראת ה' ומדקדקת באיסורים אז סומכין עלי' אבל בסתמא אין לסמוך עליהם עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סי' י"ט שהאריך טובא בענין נאמנות נשים באיסורין ובדבר הצריך בדיקה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קנ"ו שנשאל על מה שבאיזה מקום נהגו להניח לקטנים וקטנות לבדוק הפלוימע"ן (שעושין ממנו פאווידל"א) מן התולעים והשואל כ' שיש לחוש בזה אף לענין בדיקת נשים אי מהני דהא הש"ך כ' בס"ק ל"ה הטעם דמקיל הרמ"א לסמוך אבדיקת נשים הוא מטעם דלא אתחזק איסורא ובנ"ד כיון שראינו שבדקו אנשים גדולים ומצאו בפלוימע"ן אלו כמה תולעים א"כ הרי אתחזק איסורא והשיב דלענין בדיקת נשים בודאי אין להחמיר דכל החומרא לענין בדיקת נשים הוא משום שעצלניות הן ואינן נאמנות בדבר שיש טורח וזה דוקא באיסור תורה אבל בדרבנן נאמנות וכאן לא הוי רק חשש איסור דרבנן דהא מה"ת בטל בששים ורק מדרבנן אסור משום ברי' וכ"ש בנ"ד לא אתחזק איסורא ממש וזה הטעם מספיק גם לסמוך בדיעבד על ברירת קטנים דהא אף אינהו מהימני בדרבנן אף באתחזיק וכל בעל נפש יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים בדיעבד אמנם ע"י ברירת נשים אין מקום להחמיר כלל עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' א' (ס"ק ז') וסי' ס"ה (ס"ק צ"א):

(קנג) כגון חומט וכו'. עי' בפרי תואר שם שכתב דר"ל אפי' התולע גדול כ"כ שיכול להיות נראה בבדיקה מועטת אם אין דרכו כל מין תולע זה להיות נראה לאחר שליקה תלינן בהכי לומר תולע זה לא ה' יכול לראות קודם שליקה ואצ"ל אם הם תולעים קטנים ביותר דתלינן לומר שבדקה ואתרמי שלא ראתה זה נמצאת אומר שאין לאסור אלא בתולע גדול וגם אינו מאותן שדרכן להיות נראין אחר תבשיל עכ"ל והביאו בשפ"ד ס"ק ל"ו לדינא:

(קנד) אסור לאכול מבדיקתה. עי' בשו"ת רבינו אלי' מזרחי חלק ב' סי' כ"ד שהביא מדברי הראב"ד שאלו הבודקים המאכלים והירקות שנמצא אחריהם תולעת אין דוחין אותן מבדיקתן עד שימצאו אחריהם ג' פעמים כי לא הוחזקו בפושעים בפעם א' או ב' שאינם אלא אונס עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' נ' אות ל"ט שהביאו וסיים דמדברי המחבר שסתם בש"ע נראה דס"ל כהרשב"א דאפי' בפעם א' אסור לאכול מבדיקתה אכן אם היא אשה כשרה ונראה שהוא כעין שגגה הדרה לחזקת כשרותה ומחזירין אותה עיי"ש:

(קנה) לאכול מבדיקתה. עי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ג' שכ' וז"ל נראה לפענ"ד דזה שאסור לאכול מבדיקתה היינו דוקא מכאן ולהבא אבל מה שבדקה כבר מקודם ועד עתה מותר ואין אוסרין למפרע הדברים שבדקה כיון שהיתה עד עתה בחזקת כשרות כשאר נשים וכו' עכ"ל ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סימן קנ"ו שכ' שבא עובדא לפניו באשה שביררה קימפש"ט שקורין קרוי"ט ואחר בדיקתה שאמרה שיפה בדקה בדקו אחרי' ומצאו שני תולעים ועל הג' הי' ספק שא' אומר שהוא תולע וא' אומר שאינו תולע ונשאל מה דין הקרוי"ט שנשאר אם מותר באכילה והשיב דאם לא הי' נמצא רק א' או ב' בודאי דשאר הקרוי"ט כשר דבזה לא נפסלה האשה למפרע ומוקמינן לה אחזקת כשרות והשתא הוא דאתרע ובאחרונה בשעת ברירת האחרון אתרע חזקתה ונתעצלה או פשעה ולא קודם ואם היה נמצא בו שלשה תולעים היה שאר הקרוי"ט בודאי אסור כדין דקיי"ל בכמה מקומות דבג' פעמים אתרע חזקה כן בזה אתרע חזקת האשה למפרע אך בנידון שאלתינו כיון דבתולע הג' איכא עד כנגד עד אי הוי הג' גם כן תולע אוקמינן הירק אחזקתו שהוברר למפרע ותלינן דבחתיכה אחרונה הוא דאתרע חזקתה על כן שאר הקרוי"ט כשר עיי"ש באריכות:

סעיף יב (קנו) מרקחת שנפלו לתוכו גמלים. עפת"ש וכ' בבל"י ס"ק כ"ט וז"ל איינגילייגט"י וויינשי'"ל או קרשי"ן שנתהוו בהם מילבי"ן יטול בעומק בעובי אצבע והשאר מותר אם אין רואה עוד מילבי"ן כי בכנה"ג כתב שאין מילבו"ן בתוך הפרי רק למעלה על הפרי עכ"ל ועשפ"ד ס"ק ל"ז שהביאו וכ' וז"ל וא"י על מה סמך כי הכנה"ג אומר שאן מילבי"ן תוך גוף הפרי וזה ברור אבל מאן לימא שאין מילבי"ן תוך המרקחת בין הפירות ואולי במשקה אפשר לצדד ואני אין אומר בו לא א סור ולא היתר עכ"ל ועי' בבינת אדם אות ל"ז שפסק להדיא להחמיר במרקחת שנמצא בו ג' מילבי"ן ולאסור כל המרקחת ודלא כיש מורין להקל ולהתיר עכ"פ ע"י תקנה לבשל אותם שנית כדי שיהא ספק נימוח והוי ס"ס דז"א דהא אסור לעשות ס"ס בידים וסיים ולכן נ"ל דאין לו תקנה בנמצא ג' מילבי"ן וגם אסור לחולה שיש בו סכנה דכל דבר שאינו רפואה אסור גם לחולה כדאיתא בש"ע כמה פעמים עכ"ל אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תקמ"ט שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג והבינת אדם בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הבל"י דאין לחוש שמא באו המילבי"ן בתוך המרקחת בפנים ולו יהי' דהוי ספק אין להחמיר דעכ"פ לא