דרכי תשובה - ג רל
Darkhe teshuvah part 3 230 · דרכי תשובה - ג · free full Hebrew text
Open in the reader →שיש תרתי לריעותא בהצטרכות שניהם גרע ויש רגלים לדבר דאותן ראזינקי"ס עלולים למילבי"ן עכ"פ בשעה שנמצא אצל האשה הראשונה שקנתה ולא שייך לומר דהמקום שלה גורם להתהוות המילבי"ן שהרי נמצא כן אח"כ גם אצל המוכר וכן אין לתלות דאיחור הזמן שאצל המוכר גרם דהרי כבר נמצא כן אצל האשה הראשונה אלא הצד השוה שבהם דאותן ראזינקי"ס עלולים למילבי"ן עכ"פ משעה שקנתה ממנו האשה הראשונה עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סימן נ"ה בעובדא שנמצא בג' פעקלי"ך ציקארי"ע שקנו מג' סוחרים מילבי"ן קטנים ונשאל אם יש חשש על הציקארי"ע של כל העולם שקנו מן הפאברי"ק ההוא וכ' דעל הציקאריע"ס של הפאברי"ק אין חשש דבכה"ג שייך לומר כאן נמצא כאן הי' כיון שיש לתלות שהמילבי"ן נתהוו אצל הסוחרים בעלי החנויות במקום ההוא מצד לחות הכותל או מחמת איזה סיבה אחרת אבל בהפאברי"ק שאין שם שום סיבה זו אין לחוש עיי"ש:
ועיין בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ב שנשאל בסוחר א' שהי' לו הרבה שקים גרויפי"ן ומכר לקונים הרבה ואח"כ נודע שהי' הרבה שקים מתולע במילבי"ן ורצה השואל לומר כיון שיש גם שקים מגרויפי"ן טובים יכול כל א' לומר שאני אומר דשלי הם טובים ושלך המה מהתולעים והשיב שאין לסמוך להקל מטעם זה דכיון שאפשר לברר הרבה ע"י בדיקה לא אמרינן שאני אומר וכו' עיי"ש:
(קלז) שהוחזק בתולעים. עי' בשו"ת שדה הארץ חלק ג' ביו"ד סי' ד' דבנמצא בבור ג' תולעים הוחזקו כל המים שבבור בתולעים ואסור לשתותו בלא סינון עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' נ' אות ב' (בדף מ"ח ע"ב) שהביא מנהג הרבנים הגדולים שבמקומו שכמה פעמים נמצא ב' תולעים בכד שמלאו מן הבור והבור הוא מוחזק בתולעים ולוקחים בכלי קטן מן הכד ונותנין לתבשיל ואין אוסרין התבשיל דכיון שלא מצאו ג' תולעים בהכד רק ב' לא הי' ודאי שהמים שבכד הוחזקו בתולעים דאע"פ שהמים שבבור הוחזקו בתולעים מ"מ אין בהכרח שיעלו התולעים בהכד בשאיבה וכיון שאין אנו דנין כעת על המים שבבור רק על המים שבכד כל זמן שלא נמצא בהמים שבכד ג' תולעים לא הוחזקו המים הזה לתולעים אמנם לדינא סיים שאין לומר כן תמיד להקל בזה כי יש חילוק בזה בזמנים בין תחלת הקוץ לסופו שבסוף הקיץ כיון שמוצאין תולעים בכל פעם ששואבין יש להחמיר ולאסור התבשיל עיי"ש:
(קלח) שהוחזק בתולעים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והפר"ח ועי' בס' בריכות המים הספרדי שלמד מדברי הפר"ח הנזכר בעובדא שלקחו חלב מן העכו"ם וסננו החלב ומצאו תולעים הרבה בבגד המסננת לאלפים ושלחו אחר היהודי הלוקח תמיד החלב מהעכו"ם ושאלו את פיו מהיכן נתהוו התולעים הללו והעיד כי הוא ראה בכל יום שהעכו"ם משימים מעט מים בהכלי שהם חולבים לתוכה החלב מהעזים וכו' ובשלו באותו חלב כמה בעלי בתים ואסר כל התבשילין משום שהוחזק החלב בתולעים עיי"ש ועי' בס' בן אברהם שם אות י"ז שהביאו וכ' שאין הנידון דומה לדינו של הט"ז והפר"ח שנמצא תולעים בהקמח כנזכר דבקמח שאני כיון שכל הקונים שלקחו מהמוכר הקמח שהיה כל הקמח מעורב מתחלה וכל הקונים לקחו מקמח א' וכיון שמצאו בו תולעים הוחזק כל הקמח של המוכר לתולעים משא"כ הכא בחלב כיון שהעכו"ם הוא שופך תמיד החלב מהכלי וחוזר וחולב מעז אחר וכן הוא עושה בכל עז ועז שמוכר וחוזר וחולב ומוכר להרבה בני אדם וא"כ אף שראה זה הישראל שקנה ממנו שעשה כן אצל חליבה אחת שהי' מערב מים בהחבא שלא יראה הלוקח מ"מ אפשר שאחד לקח מהמעורב במים ואחד לקח בלי תערובות מים כיון שהוא עושה בגניבה מן הלוקחים כל א' יכול לומר שלא מצאה ידו לערב מים בשלו ואף את"ל שגם בשלו ערב לו המים מ"מ עדיין יש ספק שמא ממים אחרים לקח שאותן שהי' בהם תולעים ספו תמו ואלו מים אחרים שאין בהם תולעים ואף את"ל שערב ממים הללו בכל החלב מ"מ עדיין יש לדין להתיר שהרי אפשר שהתולעים נתהוו בהמים שיש לו להעכו"ם בכלי ולא פירשו חוץ לכלי ואפי' שהוריקו המים מכלי אל כלי ומב' לג' כולם דין כלי ראשון יש להם ומותרין וכמש"ל ריש סי' זה ועיי"ש בזה וסיים שלא כתב כל זה רק בדרך מו"מ של הלכה אבל לא למעשה עיי"ש:
(קלט) בתולעים. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח שאם קנו הרבה אנשים קמח מחנות א' ור"ל דהפר"ח החמיר לאסור כל הלחמים של הקונים מהחנות הזה אך כתב דכ"ז הוא אם נשאר עדיין מקמח זה ביד המוכר וראו שבמה שנשאר ביד המוכר יש בו מילבי"ן אבל אם לא נשאר בבית המוכר כלום שיש להסתפק אולי הני תולעים שמצא אחד בלחמים שלו מעלמא נפלו אז הדין כך שאם נמצאו תולעים בלחמים של ג' בעלי בתים שקנו מאותו קמח אין לנו לומר דאתרמי דלכלהו נפלו להו תולעים מעלמא אלא מסתמא אמרינן שהוחזק קמח זה שיש בו תולעים וכל בעלי בתים שקנו מאותו קמח הכל אסור ומסתברא דאף שלא מצא כל בעל בית אלא תולעת אחד הכל אסור שמצטרפים הג' בעלי בתים שקנו מאותו קמח ומחזיקין לקמח זה בתולעים הרבה וכל הלחמים שעשו ממנו אסורים ואם לא מצאו תולעים אלא בב' בעלי בתים שקנו ממנו אע"פ שמצאו הב' בעלי בתים כל א' בקמרו ב' תולעים או יותר נהי דקמחייהו איתסר משום דהוחזק בתולעים מ"מ לא אתחזק עי"ז כל הקמח של המוכר שהיה בהחנות דאית בהו תולעים ואית לן למימר דהני תולעים שנמצאו בהאי קמח שקנו הב' בעלי בתים מעלמא קאתי ושאר מותר ומסתבר נמי שאם קנה קמח ועשאו פת ומצא בו תולעת אחת והלך ומצא בשאר הקמח שבחנות שני תולעים שהפת אסור משום שהוחזק הקמח זה בתולעים הרבה ויש לחוש שהם בהפת עכת"ד ועי' בשו"ת טוט"ד תליתאי סי' רס"ג אות ו' בעובדא שהיה בכלי א' כמה לחמים ונמצא בלחם א' ג' תולעים אם יכולין להתיר שאר הלחמים בלא בדיקה והשיב דאם אפשר לתלות באיזה דבר שנתהוו התולעים רק בלחם הזה אין לאסור שאר הלחמים וא"צ בדיקה בהם אבל אם אין מקום לתלות שבאו רק לתוך לחם זה אז תלינן שנתהוה בהקמח קודם שנעשה בו הלחמים וכיון שקודם האפיה היה כל הקמח ביחד לכן יש לחוש לכולם וצריכין כולם בדיקה ואין חילוק בזה בין אם היה כולם בכלי או בשלחן. ולענין אם יש עצה להתירם ע"י שיחזור ולהשימם בתנור חם אין נראה לי עכ"ד ועי' בס' בן אברהם סי' נ' אות י"ז מ"ש בדברי הפר"ח הנ"ל וכתב דמ"מ אין להחמיר בעובדא של הפר"ח הנ"ל בנמצא תולעים בלחמים של ג' בעלי בתים וכיוצא בזה שהוחזק עי"ז שכל הקמח של המוכר היה מתולע דוקא אם כל הקמח של המוכר שמכר להג' בעלי בתים הנ"ל היה במקום אחד אבל אם היה הקמח של המוכר במקומות מקומות כדרך המוכרים שיש להם כמה קופות מלאים קמח וכשכלה קופה אחת מביא מקופה אחרת א"כ אפשר שזה קנה מקופה זו וזה קנה מקופה אחרת וקופה אחת לא נעשה מוחזקת בתולעים ע"י שמצאו ג' תולעים בקופה אחרת ואין להחמיר עיי"ש ועי' בס' קמח סלת בהלכות ברכות דף מ"ח ומ"ט מדינים אלו:
ועיין בבינת אדם שער או"ה אות קטן נ"ג בעובדא שב' אנשים קנו קליפת מראנצי"ן מחנות אחת ובישל אחד מהם מאותם הקליפות בלא בדיקה והב' בדק אותם ומצא באיזה חתיכות מילבי"ן וכתב דאותן שכבר נתבשלו מותרין לכ"ע אף להמחמירים בעובדא דהט"ז מ"מ בעובדא זו כ"ע מודים שאין להחמיר כיון דחתיכת מראנצי"ן הוי כל חתיכה וחתיכה נפרד בפ"ע ואין א' מחזיק על חבירו וכיון דרובא דרובא מהחתיכות לא נמצא בהם שום מילבי"ן גם לאחר הבדיקה אין להחזיקן בתולעים דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ יש כאן ס"ס שמא אינו מתולע ואת"ל שהוא מתולע שמא נימוח בהתבשיל עיי"ש (ולפמש"ל ס"ק קל"א דספק נימוח לא מיחשב לספק צ"ע). (קמ) בתולעים. עבאה''ט ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' פ"ב בא' שהיה לו שני מיני פירות יבשים שהיו מונחים כל מין ומין בשק בפ"ע וכשבא לבדקן מחשש מילבי"ן נטל