דרכי תשובה - ג כג

סעיף ב (ט) אבר. עבאה"מ ומ"ש מהטור דאינו נוהג בטמאים עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סימן רנ"ח וסי' תצ"ה מ"ש בזה. ומ"ש הבאה"ט מהב"ח דהיכא דאסור משום אבמה"ח הוי בריה ואפילו באלף לא בטיל עשפ"ד ס"ק ג' (בד"ה כתב הש"ך) שכ' וז"ל ודע דאבמה"ח דליהוי בריה בעינן שיהא שלם ויהא כזית אבל אם אין בו כזית בין הכל לא הוי בריה ובטל הוא דטעמא דבריה לא בטיל הוא רק משום דלוקין עליו אבל אם אין כזית דאין לוקין בטל עיי"ש ועי' בלבושי שרד בחידושי דינים להלכות אבמה"ח סי' כ"ו שהביא עובדא בשוחט שלקח רגלי העופות בטבת ושבט ואירע שלמהירותו וריבוי העופות שחוטים שהיה מונחים לפניו חתך ג"כ רגל א' מאווזא חיה שהיתה מונחת בין השחוטות ונתערב רגל זה בין יותר מס' רגלי אווזות שחוטות והשו"ב לחסרון ידיעתו דאבמה"ח לא בטיל אפילו באלף השליך א' מהרגלים והשאר אכלן כולם וסמך דנתבטל רגל זה ולא הוי חתיכה הראוי להתכבד ואח"כ נודע לו שטעה דאבמה"ח לא בטיל ובא לשאול על הכלים וכ' שם דיש מי שרצה להקל משים דמיד שחתך בצוה"ג נטרף ובגמרו לחתוך לא חל איסור אבמה"ח ולא הוי רק טריפה ושפיר בטל בס'. ודחה דבריו דז"א דגם בכה"ג חל עליו איסור אבמה"ח ועיי"ש במ"ש עוד בזה באריכות ועבד"ק בחידושיו לסי' זה ובגה"ק שם אות ב' מ"ש בדברי הלב"ש בזה באורך:

(י) הפורש. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש דאבמה"ח אינו נוהג בטמאים עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ל' מה שהאריך בזה בפילפול ועי' בשלחן גבוה ס"ק א' מ"ש בזה ולדינא העלה דאיכא הפרש בין טהורים לטמאים דבטהורים אסיר וחייב מלקות ובטמאים אסור ופטור ממלקות עיי"ש. ומ"ש הפת"ש לענין הנ"מ שיש אם אבמה"ח נוהג בטמאים עי' בשו"ת שמחת יו"ט (למהרי"ט אלגאזי ז"ל) סוף סי' פ"ז שכ' שיש עוד נ"מ לענין הא דקיי"ל דהאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר התנאי קיים ואם אכלה ה"ז מגורשת ואם לא אכלה אינה מגורשת ה"נ י"ל דהוי נ"מ אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שתאכל דבר שאסור משום אבמה"ח ואכלה אבמה"ח דבהמה טמאה אי אמרינן דנוהג בטמאה הרי נתקיים התנאי וה"ז מגורשת ואם הדין הוא שאינו נוהג בטמאים נמצא דלא נתקיים התנאי ואינה מגורשת עיי"ש והביאו ביד דוד בהגהות הטור אות ו' וקלסי' עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה (להגאון מהרש"ק ז"ל) שכתב די"ל עוד נ"מ לענין חולה שצריך לאכול בשר ואין שם בשר מן המוכן דקיי"ל דמאכילין אותו הקל קל תחילה ומה"ט קיי"ל דאם אירע חולי כזה בשבת ולא הי' שם בשר בהמה דמותר יותר לשחוט בהמה בריאה ולא להאכילו נבילה דבנבילה עובר על כל כזית וכזית משא"כ שחיטה בשבת אין כאן כ"א לאו פ"א ולפי"ז יש נ"מ לנ"ד דאם הי' חולה כזה ולא הי' שם בשר בהמה טמאה חי' והוא שבת דאם נימא דיש איסור אבמה"ח גם בטמאה אז אסור להאכילו בעודה חי' דהא יעבור על כל כזית וכזית בב' לאוין משום טמאה ומשום אבמה"ח וצריך להמיתה תחילה כדי שלא יעבור רק פ"א לאו א' דחילול שבת ועי"ז לא יעבור אח"כ בכל כזית רק לאו אחד אבל אם נימא דאין איסור אבמה"ח חל על איסור טמאה אסיר להמית הבהמה שיעבור על לאו דחילול שבת ללא צורך רק יחתוך ממנה בעודה חי' ומאכילו עיי"ש ועי' מזה בספר איר יקרות עה"ת פרשת דברים ומ"ש הפת"ש מתשובת אמונת שמואל לענין אם מותר להושיט לב"נ אבמה"ח מטמאים עי' בפרי חדש ס"ק ג' שהביא דברי האמונת שמואל בזה והשיג עליו עיי"ש ועי' בכנפי יונה ובשו"ת בית יהודא (למהר"י עייאש) חיו"ד סי' י"ז ובמחזיק ברכה אות א' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סימן ל' ובשו"ת ספר יהושע סי' ס"א מ"ש בדברי האמונת שמואל והפר"ח בזה באורך ועי' בשו"ת רבינו מנחם עזריה מפאנו ז"ל סי' קכ"ג ובספרו עשרה מאמרות מאמר חקור דין חלב ג' פרק כ"א ובשו"ת זקיני פני יהושע חיו"ד סי' ג' ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מהר"מ אוערבאך) הלכות טריפות סי' ז' מ"ש בדבריהם בזה באורך ועי' במנחת חינוך שם שכ' דעל אבמה"ח של שרצים לכ"ע אין ב"נ מוזהר וכן על דם מן החי אינם נזהרים עיין שם ועי' בספר שערי דעה סק"ב שנשאל באבמה"ח של טמאה שנתערב באלף אי מותר לישראל להושיט לב"נ אי אף לב"נ תקנו חז"ל דבריה לא בטיל אי נימא דוקא לישראל תקנו והשיב דאף דלפמ"ש הפרמ"ג בכמה דוכתא דאין דין ביטל איסורים אצל הב"נ משום שלא נאמר בהו אחרי רבים להטות א"כ אין מקום לשאלתו אמנם באמת יש מקום לשאלתו כי דברי הפרמ"ג לא ברורים לדינא כ"כ אכן בדבר שאלתו פשוט הדבר דחז"ל לא תקנו דין דברי' לא בטל אצל ב"נ דאין להם חלק בתקנות חז"ל ובפרט באבמה"ח של טמאים דדעת הב"ח דבטמאים אין לו דין ברי' אלא כשהבריה הוא בשלימות אבל בחותך אבר אין לו דין בריה אם כן לא מסתבר לומר דלישראל לא יהי' נקרא בריה ולב"נ יהיה נקרא בריה עיין שם:

ובעיקר הדין שכ' הפת"ש ס"ק א' לענין אם מותר להושיט לב"נ אבמה"ח עי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ט' ועי' בס' דברי יוסף סי' קל"א מ"ש לתרץ קושית הח"ס בזה עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' ערוגות הבושם אות י' (באמצע הדיבור) ועי' בס' דעת תורה על הלכות טריפות בקו"א להלכות טריפות ס"ק ע"א שנשאל אם מותר ליתן אבר הפרוש לב"נ קטן ודעת השואל דאף דלא נתנו שיעורים לב"נ (עי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שי"ז ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ט' ובהסכמות הגאון מלבוב ז"ל שבריש הס' שם) מ"מ הרי לישראל קטן מותר ומי איכא מידי וכו' והשיב כיון דגם לישראל קטן אסור לספות בידים ע"כ גם לנכרי קטן אסור ועוד דזה דמי למה דקיי"ל דב"נ חייב בכ"מ בפחות מכשיעור עיי"ש:

ועיין בס' ערך השנתן הספרדי אות י' שנסתפק בספק איסור אבמה"ח אי שרי להושיט לב"נ וכתב שדבר זה תלוי' בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א אי ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא או מדרבנן דלהרשב"א דהוי מה"ת לחומרא אסור להושיט לב"נ אבל להרמב"ם דהוי רק מדרבנן מותר להושיטו מידי דהוי אבר המדולדל דשרי להושיט לב"נ כיון דמותר מה"ת עיי"ש אמנם יעוין בספר בגדי שש הספרדי אות ד' שהביאו והשיג עליו והעלה דאפי' להרמב"ם דכל ספק מותר מה"ת אסור להושיטו לב"נ דלב"נ באמת לכ"ע כל ספיקא הוי מן התורה לחומרא עיי"ש ועיין בס' נחלת יעקב (מהגאון מליסא ז"ל) חלק ב' סי' ג' וד' (דף ל"ו ע"א) שנתווכח בזה עם הרב השואל אם גם להסוברים דחומר הספיקות הוא מן התורה אין שום ספק אסור לב"נ ועיי"ש במה שפלפל בזה ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חלק או"ח סי' רמ"ד שנסתפק לדעת הרמב"ם דכל ספק מותר מן התורה רק היכא דאיקבע איסורא אסור מה"ת אי גם בב"נ ספק אסור באיקבע איסורא או דלמא דאפי' איקבע איסורא מותר לב"נ דרק לישראל מצינו שאסור הספק מה"ת באיקבע איסורא כדמוכח מאשם תלוי משא"כ בב"נ לא מצינו ואיכא למימר דספק שרי בהו אפי' באיקבע איסורא עיין שם איברא כי בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות מ"ג כתב בפשיטות דכל ספק מותר לב"נ אפי' להמ"ד דכל ספק אסור מה"ת דבב"נ לא גלי קרא עיי"ש ובספרו תיבת גמא פ' נח אות ב' אמנם יעוין במלא הרועים ערך ב"נ אות כ"ב שכתב להיפוך דהא הטעם שכ' הרמב"ם דכל ספק מותר מה"ת הוא משום דגלי קרא ממזר לא יבא וכו' הא ספק יבא ומשם יצא להקל בכל ספק איסור א"כ י"ל דלב"נ דלא גלי קרא להקל נשאר באיסורו עיי"ש וע' בשו"ת חתם סופר חלק ששי סי' כ"ה ובספר שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הבי"ת סי' ד' ס"ק י"ח י"ט כ' ומערכת הדל"ת סי' ו' ס"ק כ"ג:

(יא) מן החי. עי' לעיל סי' י"ד סעי' ו' שמבואר שם דאפי' הפורש מבהמה ועדיין הוא בתוכו כגון שנחתך מבפנים מהטחול והכליות ונשארה החתיכה