דרכי תשובה - ג כב

סוף חיו"ד בתשו' מנכד המחבר שהאריך הרבה ליישב מנהגם של ישראל שמוכרים ביצים לעכו"ם בין מכשרה ובין מטריפה ולית מאן דחש לדעת הח"ס ומנהגם של ישראל תורה הוא עיי"ש וע' מזה בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הבי"ת סי' ד' אות כ"א ובמערכת הגימ"ל סי' ו' אות ו' מ"ש בזה באריכות:

ועיין עוד בשו"ת חתם סופר שם סי' י"ח מ"ש לענין בני מעיים אי שרי לב"נ וכ' דכ"ז הוא דוקא בשחט כל הסימנים אבל בנשאר מקצתו לא גרע מאבר המדולדל דאין בו רק מצות פרישה מדרבנן ואין בו משום אבמה"ח ומותר לב"נ עיי"ש ועי' בפנים יפות עה"ת פ' צו בפסוק וחלב נבילה וחלב טריפה שכ' דלא אסיר לב"נ רק בשחט כל הסימנים אבל בנשאר קצת אפילו מעורה כחוט השערה אין בו משום אבמה"ח עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ז מ"ש בדברי הח"ס והפנים יפות בזה ובסוף דבריו כתב וז"ל בהא סלקינן לדינא כי גם אם לא שחט ב' סימנים כולם ונשאר קצת מעורה אסור למכור בני מעי' חוץ אם מתה הבהמה מיד עם גמר השחיטה אז מותר למכור ב"מ לעכו"ם חוץ מן הריאה דתליא בקנה דחוששין לדר"ל מספק כמבואר באחרונים עכ"ל ועי' בס' ראש יוסף על חולין דף ל"ג ע"א (סוף ד"ה עוד יש להסתפק) מ"ש בדבר פלוגתת הפוסקים אי שרי ב"מ לב"נ משום דהוי כמאן דמנח בדיקולא והוכיח מלשון הרמב"ם דלאו כמונח בדיקולא דמיא ולא הוי אפי' ספק ומותר ליתן הב"מ לב"נ אפי' נתנבלה בשחיטה עיי"ש שוב ראיתי בתשו' התשב"ץ חלק ג' סי' רצ"ו שכ' דבשחיטת ישראל אין חילוק בין אם שחט כל הסימן בין רובן בכל מקום מותר לב"נ דאפי' אם נטרפה הבהמה דכל מה שאמרו חז"ל מי איכא מידי לא באו מטעם איסור והיתר אלא אם נקרא אצלינו אבמה"ח אפילו הוא טריפה ונשחטו כל הסימנים אא"כ שחט הב"נ בעצמו אז אסור להושיט להם הב"מ מבהמה זו ואין להם תקנה שיהא מותר להם הב"מ אלא נחירה או שלא ישחטו רק מקצת הסימנים עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהח"ס דלב"נ אפילו באלף לא בטיל עי' במ"ז שם שנסתפק בזה באיסור אבמה"ח שנתערב ברוב בשר שחוטה אי שרי להושיטו לב"נ עיי"ש ועי' בדבריו עוד בספרו תיבת גומא פ' נח סי' א' ובפרמ"ג בשער התערובות חלק א' פרק א' חקירה ג' מ"ש עוד מזה ועי' בס' בגדי שש הספרדי בחידושיו ליו"ד בסי' זה אות ד' ובס' צוהר התיבה על התיבת גומא שם מה שפלפלו בדברי הפרמ"ג בזה ועי' בשו"ת יד אלי' סוף סי' מ"ה שכ' וז"ל ואם נפל אבמה"ח או בשר מן החי ולא היה ס' אסיר ליתנו לגוי וכו' אבל אם היה ס' מותר ליתן לו כי היכא דנתבטל טעמא לא חמור ב"נ מישראל וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קל"ו שהביאו וכ' די"ל שהוא אינו מחולק עם הח"ס רק בענין מ"ש הת"ס דאפי' בס' לא בטיל אבל לענין חד בתרי גם היד אלי' מודה דלא בטיל גבי ב"נ ועיי"ש עוד בתשו' שלפני זה מ"ש בזה ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' פ"ג שנשאל ג"כ בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה לדינא דגם בב"נ אזלינן תמיד בתר רובא בין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתא קמן. וא"כ פשוט הוא דבטל ברוב אפילו לב"נ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סימן ס"ק (בדה והנה שאלני) ובשו"ת עדות ביהוסף מהגאון מסלאנים ז"ל) סי' ו' ובשו"ת ברית יעקב חלק או"ח סי' כ"א ובס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הגימ"ל סימן ו' ס"ק ד':

ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ר"ב שנשאל אם דין טעם כעיקר נאסר לב"נ כגון אם נתבשל אבמה"ח בתבשיל באופן שהוא נותן בו טעם ולקחו גוף הבשר ונשאר רק הטעם אם מותר ליתן התבשיל לב"נ אם י"ל דכיון שסלקו גוף האבמה"ח אין איסור לב"נ ועיי"ש במה שמצדד בזה וסיים בצ"ע עיי"ש איברא כי בתשו' ח"ס חיו"ד סי' י"ט (בד"ה ועדיין אני) כתב שם אגב אורחי' בפשיטות דלב"נ טעם כעיקר אסור מה"ת עיי"ש אמנם בס' מלא הרועים ערך ב"נ אות כ"א כ' דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ם ותוס' דלדעת הרמב"ם דלא נאמרו שיעורין לב"נ וחייב אכל שהוא עכ"פ אסור ולתוס' דגם ב"נ אינו חייב על פחות מכשיעור י"ל דאין טע"כ לב"נ וכל זה למ"ד טכ"ע מה"ת אבל למ"ד דטכ"ע מדרבנן ודאי לא נאסר לב"נ עיי"ש אמנם בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סימן פ"ו כ' בפשיטות דטעם כעיקר ליתא בב"נ עיי"ש ועי' בשדי חמד שם ס"ק י"ח שהביאו ג"כ דמשמע דעת השו"מ דסבר כן אליבא דכ"ע אף להסוברים דחייב אכל שהוא דגוף הגוף איסור כ"ש חמור מטעם בעלמא אפילו הרבה עיי"ש:

ועיין בס' ערוגות הבושם להלן סוף סימן צ"ט שכ' דלהמ"ד דבב"נ שייך ביטול ברוב פשוט הוא דודאי הב"נ יכול לבטל לכתחלה ברוב ולאכלו ואין בב"נ איסור לבטל לכתחילה דלא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים דסבירא להו דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדרבנן דודאי מותר להו דב"נ לא נצטוו בלאו דלא תסור אלא אף לשיטת הראב"ד דהוי ד"ת מ"מ י"ל דאיסור זה הוא רק לישראל ולא לב"נ אך יש להסתפק אם יש לישראל חתיכה אבמה"ח דאסור להושיט לב"נ משום ולפני עור לא תתן מכשול אם יש היתר לישראל לערב ברוב כדי שיהא מותר להושיט לב"נ או למכור לו דהרי הוא מבטל איסור הושטה דאסור להושיט לב"נ והוי כמבטל איסור לכתחילה. או דלמא כיון דכל עיקר איסור להושיט אבמה"ח לב"נ הוא משום ולפני עור א"כ כשמבטל ברוב דליכא שום איסור לב"נ ואינו עובר על ולפני עור מותר להושיט לו וממילא דמותר לבטל ועיי"ש במה שמצדד בזה (ועי' מזה עוד בדברינו להלן סימן צ"ט ס"ק נ"ה):

ועיין בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות מ"ב ומ"ג שעמד על המחקר בנתערב אבמה"ח בשאר בשר חד בחד אי שרי ליתן אחד מהם לב"נ זה והשני לב"נ אחר די"ל דלב"נ לא אסור רק ודאי אבמה"ח אבל לא ספק וא"כ י"ל דאף לפי מה דקיי"ל בכ"מ דחד בחד הוי כגופו של איסור כיון דאקבע איסורו וכמ"ש הש"ך להלן סימן ק"י מ"מ לגבי ב"נ אפשר דשרי בכה"ג וכ"ש אם יש ספק אם זה הוא אבמה"ח או לאו די"ל דשרי לב"נ וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעיון בספרו תיבת גומא שם אות ב' שעמד ג"כ בחקירה זו וכתב מסברא להיפך דאפילו להרמב"ם דס"ל בעלמא כל ספק מה"ת לקולא מ"מ לגבי ב"נ גם הרמב"ם מודה דהוי מה"ת לחומרא עיי"ש ועי' בצוהר התיבה שם מ"ש עד התיבת גומא בזה:

(ו) בבהמה. עפת"ש מ"ש בבהמה שנבראת ע"י ספר יצירה אי שייך בה משום אבמה"ח ועי' בשו"ת שדה הארץ חלק ג' ביו"ד סי' א' מ"ש בזה ועי' בס' רות חיים הספרדי בחידושיו ליו"ד סוף סי' א' אות י"ח ובס' נחלת בנימין על המצות מצוה קנ"ה ובס' יד דוד לעיל סימן י"ג בהגהות הטור אות ב' מ"ש בענין זה:

ומ"ש הפת"ש בדין בן פקועה עי' בראש יוסף חולין דף ל"א ע"א (בד"ה עוד) בבן פקועה שניתר בשחיטת אמו ואינו טעון שחיטה שתלש ממנה אבר בעודו חי אם מותר לב"נ מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור או דלמא שאני הכא דאיכא טעמא רבא דהא הוא חי לגמרי ובישראל התיר הכתוב מכל אשר בבהמה תאכלו ולא לב"נ וכו' ועיי"ש במה שמצדד בזה לדינא:

(ז) חיה ועוף. עבאה"ט מ"ש אבל אינו נוהג בדגים וחגבים ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ב מ"ש בזה באורך ועשפ"ד ס"ק ב' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ל' באמצע התשובה (בד"ה ובמ"ש):

(ח) ועוף. עכו"פ שכתב שהרמב"ם כ' דחילוק יש בין בהמה וחיה ובין עוף דבהמה וחיה אף ב"נ מוזהר עליו הן אבר מן החי והן על בשר מן החי משא"כ בעוף שאין ב"נ מוזהר עליו ומותר להושיטו לב"נ ואין בו משום ולפני עור וכו' ועיי"ש במ"ש ע"ד הרמב"ם בזה באריכות ועי' מ"ז ס"ק א' (באמצע הס"ק) שכ' מהכ"מ דאף שכ' הרמב"ם דב"נ אינו נהרג על אבמה"ח דעוף מ"מ עכ"פ איסורא איכא ואסיר להושיטו לב"נ עיי"ש ועי' בס' בגדי שש הספרדי בחידושיו ליו"ד בסימן זה אות ג' מ"ש בזה ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ט שרצה השואל ללמד זכות על מכירת ב"מ של עוף לב"נ משום דבעוף מיד שנשחט הוא מת ולא שייך כלל לאמר קודם שתצא נפשה וכל מה שאמרו חז"ל קודם שתצא נפשה וכן הרוצה לאכול קודם שתצא נפשה מיירי דוקא בבהמה והוא ז"ל מדחה דבריו דאין חילוק בזה בין בהמה לעוף דגם עוף יש לו חיות לאח"ש עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שאילת שמואל חיו"ד סי' ס"ה: