דרכי תשובה - ג רכח

סי' סי' נ"ב נשאל בענין הפאווידל"א שקונין מעכו"ם וכ' בפשיטות להתיר כיון שנימוחו התולעים ע"י הבישול ולא שכיח שיהיה הרבה תולעים כ"כ ובודאי יש סי' כנגד התולעים ע"כ אין להחמיר עיי"ש וכפי הנראה שלא חשב אותו לספק כלל רק לודאי שבודאי נימוחו אמנם מדברי הט"ז והש"ך כאן מבואר דהוי ספק ואין להקל בספק זה דשמא נימוח שוב ראיתי בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ז שנשאל ג"כ בענין הפאווידל"א של עכו"ם והביא דברי הצמח צדק הנזכר וכ' דהצ"ל מיירי בע"כ בענין שידוע שאין גופן של התולעים שם כגון שנימוח כל הפאווידל"א ויעשה כמים וסינן אותו באופן שידוע שאין שם גופן של התולעים רק טעמן אבל בפאווידל"א שלנו שהוא עב ממש ויתכן להיות שיש שם גוף התולע ולא נימוח בודאי אין להתיר אמנם בסוף דבריו מצדד דאם ידוע שכבר עבר על הפאווידל"א יב"ח יש להתיר דהא קיי"ל דבריה אינה מתקיים יותר מי"ב חודש וא"כ הו"ל כעפרא בעלמא וע"כ יש להתיר בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש באריכות (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(קלא) אסור. עש"ך מ"ש דאין להקל משום ספק נימוח ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ט"ו בעובדא שבשלו גרויפי"ן שיש בהם מילבי"ן הרבה בקדירה ולקחו כף והגיסו את הקדירה ואח"כ תחבו את הכף הזה לקדירה אחרת עם תבשיל ולא' קינחו את הכף קודם שתחבו בקדירה השניה והתבשיל שבקדירה עם הגרויפי"ן היתה רכה הרבה שהיה בה מים רבים וכתב שם וז"ל לכאורה יש להתיר דהוי ס"ס שמא נימוח בקדירה האסורה ושמא לא נדבק בכף כלום וכו' אבל במאכל עב (היינו שלא היה מים בגרופי"ן) יש להחמיר דודאי נדבק המאכל בכף וכיון שיש הרבה מילבי"ן קרוב לודאי שיש מילבי"ן בכף נמי וצריך עיון עוד בדין זה עכ"ל:

אמנם לענין עיקר הדין אם יש לעשות ספק שמא נימוח ע"י הבישול עט"ז ס"ק י"ז במעשה דחג השבועות שכתב דהוי ספק אולי נימוחו בהתנור מחמת חום האש עיי"ש ועבש"ך ס"ק ל"ג מ"ש מתשו' מהר"מ מלובלין ור"ל כי בסי' כ"ז שם נשאל ע"ד השכר הנעשה מכישות שנודע שהכישות מותלע וכתב להתיר מטעם דבודאי נימוחו התולעים ע"י הגסה ובישול הכישות וגם יש לצרף עוד סניפין עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק ל"ג שהשיג על הט"ז הנזכר כי ע"י חום התנור לא נימוח התולע ומסתבר שפיר למימר שנימוח מחמת עריכה ולישה אבל באמת גם ע"ז אין לסמוך וגם הביא דברי המהר"ם מלובלין הנזכר וכ' שהמהר"ם לא כתב זה רק לסניף אבל על זה לבד לומר שנימוח אין לסמוך עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"א מ"ש בזה וכתב דגם הט"ז מודה דספק נימוח ע"י האפיה לא הוי ספק גמור עיי"ש ועי' בס' ברכת מים (להרב מהרי"מ מיוחס ז"ל) מ"ש בדברי הט"ז והפר"ח הנזכר וכתב דהעיקר לדינא כדעת הפר"ח כי עמד על נסיון בזה שבישל מים שהיה בהם תולעים והרתיחו הרבה מאוד ונתבשלו רובא ואח"כ ראה התולעים בצביונם ובקומתם שלא נימוחו כלל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק מ"ה שכתב ג"כ לדינא דאין לתלות שנמוחו ע"י האפיה שאין בה רוטב וכתב דבדידיה הוי עובדא בהיותו אוכל פת הנלקח מן השוק שטחין פניו בביצה וכו' ומצא בתוכו תולעת א' בדמותו ובצלמו וזרק אותו עד נטילת מקום מהפת ואוכל את השאר כדין כל איסור והיתר שנוגעין זה בזה בחם בלא רוטב וכו' אך אם יש להסתפק שנימוח בלישה ע"י דחיקת הקטיפה זה הוי ספק עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק כ"א שכ' להיפך דדוקא ע"י שנאפה בתנור אש יש סברא לומר שנימוח ומתמעט ומקלי קלי מתום התנור אבל ע"י הלישה והעריכה אין לתלות כלל שנימוח כי לצד דקותו של התולע אפשר שיעמוד שלם ואם נמצא בתוך התבשיל ג' תולעים אע"פ שהגיסו הקדירה לא חשיב נימוח לספק כלל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת הב"ח החדשות סי' כ"ג שכתב דנימוח הוי ספק ואף שלא נאפה עדיין ועודה עיסה הוי ספק מעליא שמא נימוחה בשעת עריכת ועשיית העיסה ובצירוף ספק שמא לא פירשה שרי עיי"ש והביאו הגרעק"א ז"ל עיי"ש ועי' בחידושי הרז"ה ע"ד הט"ז סק"ח שכ' דשמא נימוח שפיר הוי ספק השקול ומה"ט כתב שיש להורות בקמח שהתליע שאפו ממנו פת דשרי דיש ס"ס שמא לא פירשו ואת"ל פירשו שמא נימוח בשעת אפי' אך כתב דאין להתיר זה אלא אם מכרו הקמח לעכו"ם אבל אם ישראל אפה הפת בשוגג יש לאסור דלא הוי ס"ס מעליא כיון דלא נודעו הב' ספיקות יחד דהספק האחד שמא פירש נודע מקודם ואח"כ נודע הס' הב' שמא נימוח עיי"ש ומבואר מדבריו דאם היה ספק אחר בצירוף הספק דנימוח שנודע ביחד כם הספק דנימוח הוי שפיר ס"ס דהספק דנימוח הוי ספק השקול ומהני וכן ראיתי בס' ברך משה בקונטרס זכרון לראשונים בעובדא ששאבו מים מנהר ששכיחים בו תולעים וסיננו אותם במסננת ואפי בהם פת ותבשיל ושוב חזרו לשאוב מים וסיננו באותה המסננת עצמה ונמצאו תולעים במים ובדקו המסננת ומצאו בה נקב ויש לחוש שמא בשעה שסינט בה המים בראשונה היתה נקיבה ועברו התולעים גם בראשונה דרך הנקב ההוא והורה להתיר הפת והתבשיל משום דהוי ס"ס ספק אם בפעם האחד לא היתה נקובה ואת"ל שהיתה נקובה שמא נימוחו התולעים ונתבטלו עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בס' יד דוד בהגהות הטור אות כ"ה עיי"ש ועי' במה שהאריך בזה בשו"ת שארית הפליטה (הנספח לתשו' מעט מים) סי' טו"ב ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד ס' קנ"ד מה שהאריך בזה באמצע התשו' ובמ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' ט' ועי' בס' צמח צדק החדש בסוף סי' זה מ"ש בזה וכ' דהפרי תואר שהחמיר בזה מיירי בנמצא ג' תולעים שלימים בתוך התבשיל דאז לא חשיב נימוח ספק השקול כיון שאנו רואין שאלו הג' לא נימוחו והוי ספק גרוע אבל אם אלו הג' שנמצאו לא היה בתוך התבשיל אזי הוי ספק נימוחו ספק השקול וכתב שם בעובדא דידיה שחתכו קרוי"ט בסכין שקורין האקמעססע"ר ואח"כ נמצא על העלים שנשארו שלא נחתכו ולא נדוכו ג' תולעים דיש להקל דבזה הוי נימוח ספק טוב מאחר שמחתכין הקרויט בההאקמטססע"ר וממעכין אותו מקודם ואח"כ דכין אותו בעץ ה"ז בכלל ספק הרגיל דעדיף מספק השקול דבמה שמצאו התולעים בהעלים שלא נידוכו ולא נחתכו לא נגרע כח הספק של אותן העלים שכבר נחתכו ונידוכו כיון דהוי ספק הנוטה יותר שנחתכו התולעים ונידוכו ויש להקל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת שב יעקב חלק א' סי' כ"ח בעובדא כזו שמצאו תולעים במלח שמלחו בו כרוב ורצה השואל להתיר מטעם ס"ס שמא באותו מלח שמלחו בו הכרוב לא היה בו תולעים ואת"ל שהיה בו תולעים שמא נימוחו כאשר כתשו את הכרוב והשיב דספק זה לומר שנימוח ע"י הכתישה אני חוכך אם זה נחשב לספק אם לא כשהתולעים הם גדולים משא"כ בקטנים עיי"ש ועי' בישועות יעקב סק"ה שהעלה דבכ"מ אין לסמוך אספק דשמא נימוח אא"כ יש לתלות שנימוח כ"כ ע"ד שנתמעך ונתערב כ"כ בההיתר עד שנהפך האיסור להיתר כהא דעכבר שנעשה שכר או חומץ דלקמן סי' ק"ד אבל היכא דאף אם נתלה שנימוח מ"מ אינו נהפך להיתר ממש רק נתחלק ונתפרר לחלקים קטנים ועדיין היא תולעת אסיר בעצם מצד עצמו בזה כ"ע מודים דאין להקל משום דבכה"ג דאף שנתלה שנתרסק מ"מ הרי עדיין יש כאן גוף התולע אמרינן דלא בטיל דשמא יש אדם אחד בעולם שיכול להכיר התולע ע"י טורח גדול ולהסירו מן ההיתר ולא צריכין לבא בזה לטעם דבריה לא בטלה דבכה"ג לכ"ע לא בטל התולע והביא ראיות לזה עיי"ש וע' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' נ' אות ב' במים שנתנוהו בתבשיל ואח"כ מצאו בהמים הנשארים ג' תולעים אם אלו המים היה מי מעיין או בורות נובעים וכן מי נחלים בודאי התבשיל אסור וגם אם אלו המים הם מי בור שאינו נובע ושאב בדלי גם כן התבשיל אסיר כשמצאו שלשה תולעים במים הנשארים כיון שאין כאן רק ספק א' שמא נימוח בתבשיל ובספק א' אין מתירין אך אם לש בו את הפת שיש כאן עריכה ולישה שיש ב' ספיקות שמא נימוח בלישה ועריכה ואת"ל לא נימוח בעריכה ולישה ספק שמא נימוח ע"י האפיה כמ"ש הט"ז ס"ק י"ז וכו' אך אם אלו המים המתולעים עיקר תליעתם נעשה בכלי כגון שסנן מים בכלי גדול ונשתהו שם המים והתליעו או שסינן המים על מים אחרים שהי' שם בכלי מקודם ולא השגיח ולאחר שעה מצא המים מתולעים אמרינן כיון דעיקר תליעתם נעשה בכלי אע"ג שנתן אח"כ בכלי אחר מן אותן המים כיון שאותן התולעים משרי שרי אין להחמיר עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד שכתב דאם מצאו תולעים בכלי ונסתפקו אם מתחלה כשנתן המים בכלי סינן אותו כדת או שנתהוה עתה התולעים ונתן ממנו בתבשיל שיש ג"כ להתיר מטעם ס"ס ספק אם אלו התולעים אסורים כלל דשמא נתהוה בכלי ולא פירשו ושמא נימוחו בתבשיל ועיי"ש עוד בבן אברהם באות כ"ג שכ' בדבר הרקיקין שעושין מחלב חטה הנעשה מחטים המתולעים וסדר מלאכת הרקיקין כך הוא שלוקחין מעט עיסה ולוקחין עץ משופע ודורכין על העיסה ונותנין מזה החלב חטה על פניה כדי שלא לדבק העיסה בעץ ודורכין בהעץ על העיסה וחוזרין ודורכין בהעץ ונותנין עליו אבק החלב חטה ודורכין בהעץ עד שנמתחת כנייר וחותכין אותה חתיכות דקות ונותנין במרק נראה שמותרת מס"ס ספק אם התולע נימוח מתחלה כשדרכו החטים כשעשו החלב