דרכי תשובה - ג רכו

(קיז) מים רותחין. עי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' כ"ה שכ' ששמע שיש שאין נזהרים ליתן העדשים במים רותחין וסומכים על מה שנותנים אותם במים צוננים וצפים המתולעים למעלה ומשליכין ונתן טעם למנהגם דבודאי אין לכופם לשנות ממנהגם וליתן ברותחין דוקא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"ה שכ' דמשמני מדברי הר"ן דדוקא בעינן תרווייהו צוננים ורותחין ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז שהביא מהרשב"א בתוה"ב הקצר שכ' בפירוש כן שצריך ליתנם בצוננים וברותחין דוקא ואף בספק אם יש שם תולעים צריך תרווייהו עיי"ש ועפר"ח ובפרי תואר ס"ק י"ז ובביאור הגר"א סק"ל מ"ש בטעם הדבר שצריך בכ"מ תרווייהו דוקא עיי"ש ולדבריהם מבואר דאין שום צד להקל בזה ואף באתרא דנוהגין להקל בזה מחוייבים לשנות ממנהגם ולעשות תרווייהו דוקא וכאמור (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ק"ח):

(קיח) שאם נשאר בו תולעת. עי' בפרי תואר ס"ק י"ו ובסוף הס"ק שם שכתב דכל הבדיקות אלו לא מועילים אלא כשהפירות הם שלימים ולא נתמעכו בתבשיל אבל כשנתמעכו בתבשיל לא מהני הבדיקה דחיישינן לפרשה מתה עיי"ש:

(קיט) אם בדק הרוב. עי' בתורת יקותיאל סק"ח ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות פ"ב מ"ש ע"ד המרקחת שעושין מגדגדניות דבודאי לא מהני בהו אם בדק רובן דכיון דהוחזקו בתולעים דקים פשוט הוא דאף אם בדק רובן ולא מצא כלל אסור לאכלן כל שלא בדק כולן עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד ס' ה' מ"ש בדבר הגדגדניות והפולין שאומרים שהם פירות שדרכן להתליע במחובר ונוהגין קולא שמתירין אותם ע"י בדיקת המעט דהיינו שמקופה גדולה בודקין לערך ק' או ר' ואם לא מצאו בהן כלום מתירין בלא בדיקה כלל ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' מזה בשו"ת בעי חי חיו"ד סי' קכ"ז וע' בהגהות חכמת שלמה מ"ש בדין זה אם מהני בדיקת הרוב וכ' וז"ל ונלפענ"ד דהיינו דוקא אם רוצה לאכלן כן בלי בדיקה כלל אז אינו יכול לסמוך על בדיקת הרוב רק צריך לבדוק כולן אבל אם רוצה לבשל על סמך לבדוק אותן אחר הבישול נהי נמי דאסור לעשות כן בעלמא היכא דאין דרכו לבדוק אחר הבישול וכן בפירות שכל השנים אינה בחזקת מתולעים רק שבשנה אחת אירע שנעשו מתולעים בכה"ג אין לבשל על סמך שיבדוק אח"כ כיון דברוב השנים לא שכיח בהו תולעים יש לחוש שמא ישכח מלבדוק כמו שאין בודקין בכל השנים וישכח שנשתנה שנה זו (ע"ל ס"ק קי"ב) מ"מ נראה דבכה"ג שוב די לבדוק מקצת מהם ואם רואה שאינם מתולעים יש להחזק דגם השאר לא הוי מתולעים ככל השנים ויוכל לסמוך לבדוק השאר אחר בישול בפרט כשא"א לבדוק כולן קודם בישול שלא יהיה אפשר לבשלם אח"כ כגון שמניחים אותו בדבש להיות נכבש על פסח וכדומה שא"א בבדיקת כולם שלא יצליחו אח"כ למלאכה זו די לבדוק מקצת ואם הוחזקו שאינם מתולעים יוכל לכבוש השאר בלא בדיקה על סמך שיבדוק אח"כ בשעת אכילה כיון דאף אם לא יבדוק ליכא איסורא דעיקר טעם הרשב"א הוי משום דאיכא לברורי וכמו בריאה ובנידון בזה דהוי כליכא לברורי יכולין לסמוך על בדיקת מקצת ואף רוב א"צ ואם בדק רק ב' מדות וכדומה יוכל לסמוך על השאר כמ"ש באו"ח הלכות תפילין שבודק ב' באים עיי"ש ודו"ק כן נלפענ"ד נכון לדינא עכ"ל ולפמש"ל (ס"ק צ"ז) מהשלחן גבוה דגדגדניות הנרקחים בדבש א"א להכיר התולע אח"כ צריכין לומר דיש חילוק בין אם נתבשל בהדבש אז אין ניכרים אח"כ והגאון מהרש"ק ז"ל מיירי רק במין כבושה שאין מבשלין רק כובשין פירות בדבש ובזה פשיטא לי' דיכולין להכיר לנכון גם אח"כ וצריך להבחין בזה לידע איזהו שיכולין להכיר אח"כ ואין להקל בזה עד שיודעין ומבינין בבירור שיכולין להכיר אח"כ (וע"ל ס"ק קי"ב וקי"ג):

(קכ) צריך לבדוק כולם. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ג שנשאל בתפוחי אדמה הנקראים קארטאפלי"ס שיש בהם תולע בתוכו ולצורך פסח שצריך לפררו כשהוא שלם וא"א לבדוק כל או"א אם מהני לבדוק ג' מכל בור ועיי"ש במ"ש בזה וכ' דהרשב"א לא כתב שצריך לבדוק כולן רק היכא דאפשר אבל כשאי אפשר לבדוק כולן גם הרשב"א מודה דסגי בבדיקת ג' ובפרט בנ"ד דבכל שנה אין בו תולעים רק לפעמים נמצא שנה אחת שיש בהם תולעים וגם ידוע שאפי' בשנה זו רוב מין זה אין בו תולעים א"כ הרי הו"ל תרי רובא ע"כ אם יבדוק ג' מהם מבור א' דהוי גם חזקה בודאי סגי אך שצריך לידע שכל הקארטאפיל שבבור זה הם משדה אחת ולא מכמה שדות וה"ה עכו"ם מסלפ"ת מהני בזה עיי"ש:

(קבא) דהוי מיעוט דשכיח. ע"כ צריך בדיקה מדרבנן עכ"פ. שפ"ד ס"ק כ"ח. ועי' בס' צמח צדק החדש ס"ק כ"ד:

סעיף ט (קכב) בלא בדיקה. עי' בפרי תואר ס"ק י"ח שכ' פי' אמרו בלא בדיקה שלא בדק כל פרי ופרי מבפנים כמו שאנו רגילין לעשות בבדיקת הפולין שמסירין הקליפה וחולקין כל א' וא' לב' וזהו בדיקתה או ירצה בלא בדיקה לדעת אם יש בהם תולעים והם עומדים בספק אם יש בהם תולע או לאו ונתכוין בזה לומר דוקא בכה"ג הוא דשרינן לו בעבר ובישל אבל אם הוחזקו בתולעים ועבר ובישלם קנסינן לי' כדין מבטל איסור לכתחלה או ירצה דדוקא לא נבדקו לדעת אם יש בהם תולעים אלא מן הסתם אבל אם נבדקו והוחזקו ליכא ס"ס להתיר בדיעבד ואכזר עכ"ל ועי' בדברינו לעיל (ס"ק צ"ט):

(קכג) ואם לאו מותר. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה דבהוחזקו בכך הוי ודאי לא ספק ועי' בכו"פ ס"ק ט"ז שהבין מדברי הש"ך ס"ק כ"ט דכל מין פירות שהרחש מצוי בהם אינו נכנס בגדר ספק דלמא לא היה בהם תולעים ועיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק ל"א דעדשים ופולין וזיתים שהרחש מצוי בהם אין כאן ספק כלל ודיינינן ליה כאילו ידעינן בודאי שיש בהם תולעים עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לסי' זה שהרחיב הדיבור והרבה להשיב ע"ד הפר"ח והכו"פ בזה והעלה לדינא דכל שלא הוחזק דבר זה בתולעים אף שמצוי להיות במין זה תולעים לא הוי רק ספק לא ודאי עיי"ש ועי' בבינת אדם סוף אות ל' שכ' דאף בהוחזק בתולעים מ"מ לענין אם הוי ספק או ודאי איסור יש לדין הכל לפי הענין אם הוא מוחזק כ"כ וקרוב לודאי שיש שם תולעים עיי"ש לדרכו ועי' עוד בס' צמח צדק החדש הנ"ל בסיף הסי' (בד"ה והנה) בעובדא שבדקו קרוי"ס ונמצא בו אח"כ תולעי' וכ' בפשיטות דאם נמצא בו אח"כ ג' תולעי' הוי כודאי יש בו עוד תולעים יותר ולא אמרינן דהבדיקה שבדקו אותו מקודם מועיל עכ"פ דמידי ספיקא לא נפקא דשמא לא נמצא יותר דכיון דחזינן שלא נבדק כלל דהא לפנינו שנמצא בו אח"כ ג' תולעים הו"ל ודאי לא ספק עיי"ש (ועי' מזה עוד בדברינו להלן ס"ק קנ"ז):

(קכד) מותר. עי' בפרי תואר ס"ק י"ט ומבואר מדבריו דאף שהוחזק דבר זה בתולעים אין להחמיר אלא בהוחזק בתולעים במחובר אבל אם אינו מוחזק במחובר אלא בתלוש מותר דאיכא ס"ס דהא פירשה ומתה לא הוי רק ספק איסור א"כ הדר דינא דספק נימוחה ומצטרף לספק איסור והו"ל ס"ס עכ"ל ולפמש"ל (ס"ק קל"א) דספק זה שמא נימוח לא הוי ספק מעליא לכ"ע צ"ע בזה] ועי' בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ח בעובדא בא' מבני העיר שקנה אורז אצל סוחר א' בפראג וכאשר הסתפק מהאורז איזה ימים מצאו בהמים כאשר רחצו האורז קודם הבישול יתושים קטנים ובשעת הברירה לא נמצא בו דבר ודעת השואל להקל כיון שהאורז באו ממרחקים מסתמא הוא אחר יב"ח וכ' שאין לסמוך על סברא זו שרוב האורז בא ממדינת איטאלי"א ושם גדל האורז ואינו דרך רחוק כ"כ ומביאים סחורות משם למדינותינו תוך ג' או ד' שבועות אמנם אני אומר שבאורז הנמצא אצלינו פה בחורף הזה יש להקל ביותר יען שרוב האורז אשר הוא פה כעת הוא האורז אשר הי' שמור בערי מבצר וזה איזה חדשים אשר נמכר כל האורז הנמצא בער המבצר שבמדינת פיהם והסוחרים קנאו כמה מאות ככרות ובודאי רוב האורז הנמצא כעת בעירינו ביד הסוחרים רובא דרובא הוא מאורז שלקחו מערי המבצר וידוע שהי' מונח שם באוצרות המבצר יותר משני שנים א"כ אזלינן בתר רובא וכל דפריש מרובא פריש