דרכי תשובה - ג רכד

עי' בס' רוח חיים (להרב מהר"ח פאלאג"י ז"ל) אות ב' שכ' דעכשיו בזמה"ז אין לסמוך ע"ז ואפי' ע"י בדיקה דנתינת במים צוננים ואח"כ ברותחין לא מהני בזמה"ז כי הוא בעצמו בחן וראה דאפי' לאחר יב"ח נמצאים בהם תולעים אחר שבדקו אותן מתחלה במים צוננים והעלו למעלה ואח"כ נותנין ברותחין ועכ''ז נמצאו תולעים ע"כ אין לסמוך על בדיקה זו בזמה"ז כלל אפי' לאחר יב"ח וכתב שכן הסכים עמו רב גדול א' עיי"ש אמנם ראיתי לרב גדול א' שהתפלא עליו דמה זה ראי' לבטל עי"ז פסק שנפסק בטוהמ"ח עפ"ד הרא"ש והרשב"א דהא מבואר באמת כן בש"ע ובש"ך ס"ק כ"ד וביותר בב"י דבאמת יכול להיות כן שימצאו תולעים גם אחר הבדיקה הנזכר מ"מ יש לסמוך ע"ז ולהתיר דאמרינן שימותו מיד ע"י הרותחין ולא יפרשו עוד וא"כ אין ראי' ממה שמצא תולעים דמנ"ל שיפרשו אח"כ ודבריו נכונים:

(קה) בלא בדיקה. אינו ר"ל בלא בדיקה כלל דהא אע"פ שעבר עליהם יב"ח צריך בדיקת צוננין ורותחין כנ"ל אלא דר"ל בלא בדיקה כל או"א בפ"ע. שלחן גבוה ס"ק ל':

(קו) אינו מתקיים י"ב חודש. עי' בס' ערוגות הבושם אות ג' שכ' דלכי האמור דבריה שאין בה עצם אינו מתקיים יב"ח צ"ע איך מתירין כמה פעמים בתולעים בקטניות היכא דאיכא ס"ס כגון ספק נתערב וספק אם פירש דהא קיי"ל דכל דבר שיל"מ אף בס"ס אסור כמבואר להלן סימן ק"י וה"נ הרי יש לו מתירין להשהותו יב"ח ואף במקום שצריך להשהות זמן רב הוי בכלל דשיל''מ וסיים בצ"ע עיי"ש ולפענ"ד אין כאן צ"ע כלל דהא מבואר להלן סי' ק"ב סעי' ד' בהג"ה דלא הוי דשיל"מ אלא אם האיסור הוא מחמת עצמו וכו' עיי"ש א"כ ה"נ העדשים אינם אסורים מחמת עצמן רק מחמת התולעים שבהם ואף שהט"ז והש"ך שם תפסו על הרמ"א בזה דמנ"ל כלל זה דלא נמצא בשום מקום דבר זה עיי"ש אמנם הנה הלא גם הם לא הביאו ראי' להיפך דגם בכה"ג הוי דשיל"מ א"כ י"ל דהרמ"א הי' לו ראי' מכאן דלא חשבינן לדשיל"מ ועוד י"ל לפמ"ש שם סעי' ב' דלא אמרינן דשיל"מ אלא אם המתיר עתיד לבא בודאי והרי הכא אין המתיר עתיד לבא בודאי דהא יכול להיות שיעלו כולן למעלה וכן יתכן עפמש"ל שם בסי' ק''ב בש"ך ס"ק י"ב הטעם דבגיגית מלאה ענבים בעיטות וכו' דלא הוי דשיל"מ מאחר שלא הי' היין האסור ניכר בפ"ע מעולם עיי"ש וה"נ הרי התולע לא הי' ניכר מעולם בפ"ע (ועי' בפת"ש להלן סי' ק"ב סק"ח מ"ש בשם שו"ת פני ארי' וגם משם נדחין דבריו ואכ"מ):

(קז) י"ב חורש. ואע"ג דכל בריה שאין לו גידין ועצמות אינו חי אלא ששה חדשים כדאיתא במד"ר מ"מ אף שמת לאחר ששה חדשים עדיין הוא שרץ שמת ואסור משא"כ לאחר יב"ח נעשה כעפרא בעלמא ומותר. מנחת יעקב שם ס"ק ח' ופר"ח ס"ק כ"ג ושפ"ד ס"ק כ"ד. ועי' בשו"ת משה ידבר בהלכות מאכלות אסורות סי' י"א מ"ש בזה והביא בשם חכם א' שיש חילוק בין אם מתה מאלי' ובין אם ממיתין אותה בידים דאם מתה מאלי' חוזרת להיות עפר לאחר ששה חדשים אכן אם ממיתין אותה בידים אינה חוזרת להיות עפר עד לאחר יב"ח והביא סמוכין מדברי הש"ס חולין דף כ"ד דאין עור של בהמה שמתה מאליה חזו כ"כ כמו עור של בהמה שחוטה עיי"ש ועי' ביד דוד בהגהות הטור אות כ"ב שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ועי' בדברינו להלן (ס"ק ק"י) מ"ש בזה מהפר"ח ופרמ"ג ושו"ת כתב סופר:

(קח) צריך לבדקן להשליך וכו' עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועשפ"ד ס"ק כ"ג שכ' דלכאורה נראה מלשון המחבר דשלש בדיקות בעינן א' לראות מבחוץ אם יש ע"ג הפרי תולעים שפירשו ב' ליתנן בצוננים. ג' ברותחין. ובאמת זה אינו דברשב"א מבואר דרק ב' בדיקות בעינן צוננים ורותחין ולא יותר וגם המחבר ס"ל כן דא"צ לברור אותו מקודם כלל אלא דהכי קאמר דלאחר יב"ח א"צ בדיקת פנים לחתוך לשנים כמו בתוך יב"ח דצריך לחתוך לב' דוקא כגון בפלוימע"ץ וכיוצא באותן שאין התולעים ניכרים מבחוץ ומ"מ צריך להשליך התולעים שפירשו דאסורים אף בתלוש אלא דמ"מ אין בדיקה זו מוציאתו מידי ספק דשמא יש מנוקבים ואח"כ יתרחשו במים ויפרשו לכך צריך בדיקת צוננין ורותחין עיי"ש ועי' בשו"ת פאת נגב סי' ט' ועי' בדברינו להלן (ס"ק קי"ז):

(קט) לבדקן להשליך התולעים. עבאה"ט מ"ש בסוף הס"ק שלא לאכול רויזיני"ס ולא אורז ועי' פת"ש סק"ה מ"ש מהח"ס דפשוט הוא דלא מהני רחיצה דאין זה תיקון גמור דא"כ אפי' במילבי"ן חיים טורח בדיקה למ"ל ירחצו במים אע"כ דאין זה תיקון בטוח ועי' בשו"ת שיבת ציון סוף סי' כ"ח שכ' ג"כ באורז שנמצא בהם מילבי"ן בשעת הברירה לא מהני רחיצה דאדרבה ע"י הרחיצה דרך המילבי"ן לדבק ביותר בהאורז עיי"ש ועי' בדברי זקיני הפני יהושע ז"ל בתשו' חלק ב' חיו"ד סי' כ"א במה שצוח ככרוכיא על גדול א' שהורה היתר בצמוקין שנמצא בהם מילבי"ן לרחצם היטב כמה פעמים ולאכול אותם שחלילה לסמוך על דבריו וכ' דאולי התירם אחר השטיפה לבשלם איכא פתחון פה דמעתה הוי ס"ס שמא לא נשאר ע"י הרחיצה שום תולע ואת"ל שנשאר שמא נימוח בבישול אבל לאכלם בעין דליכא אלא חדא ספיקא באיסור תורה בודאי אין להקל עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"א סק"א שהביאו וכ' דאפי' אם ירצה לשטוף במים רותחין דיש ס"ס שמא לא נשאר כלום לאחר השטיפה ושמא נימוחו ע"י הרותחין ג"כ אין להתיר דהב' ספיקות לא נחשבו רק לספק א' אם נשארו או לאו ומ"מ לדינא כ' די"ל דזה נחשב לס"ס מעליא כיון שהספק השני שמא נימוחו ברותחין מתיר גם המים וסיים וז"ל וכן ראיתי באמת מנהג פשוט אצל גדולים לאכול אותם ע"י חליטה ברותחין אך זה דוקא באורז שאינם מוחזקים כ"כ בנמלים רק שמסופקים בו מפני יושנו אבל אינו מועיל לדבר שכבר מוחזק בנמלים וכן אין לסמוך על מה ששמעתי קבלה מאיזה רב בדור שלפנינו בקטניות בנמלים לנפות אותן היטב כי הנמלים הם רק באבק הנמצא בקטניות אבל לא על הקטניות עצמן ואם שהאמת הוא כדבריו מ"מ קשה לסמוך ע"ז עכ"ל (ועי' בדברינו להלן ס"ק קל"א):

(קי) התולעים הנמצאים ביניהם. כתב בפר"ח ס"ק כ"ג מי שרוצה לאכול עדשים בלי שום פקפוק איסור יקנה מתחלת השנה ויתנם במים רותחין וימתין ששה חדשים מעת הרתיחה שכל תולעת שעבר עליו לאחר שמת ששה חדשים עפרא הוא ומותרין דליכא למיחש שמא יתליעו אח"כ כיון דהונחו במים רותחין שוב אינם מתליעים עכ"ל ועי' בסלת למנחה דין ו' ס"ק ט"ז שהביאו והשיג עליו דהא ידוע דגם בדברים המתבשלים מצוי בהם תולעים וגם מפקפק שם על מנהג ק' נקילשפורג שמנהגם בצמוקין שקורין וויינפערלי"ך כשמביאים החדשים שמערבין אותם בדבש רותח כדי להתקיים ואוכלים אותם כך כל השנה בחזקת שאינם מתולעים לאחר הרתיחה בדבש רותח כנזכר דלא יצאו בזה י"ח כי גם מיני מרקחת מדבש מתליע אח"כ וסיים ואולי אינם מצויים להתליע מהר וגם ניכר אם התליע וצ"ע עכ"ל ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ד שהשיג נ"כ על הפר"ח בזה והביא גם דברי הסלת למנחה הנ"ל וכ' דאין לסמוך ע"ז כלל כי אדרבה לאחר הבישול מתליעין ביותר וגם על מ"ש הפר"ח כיון ששהו ששה חדשים אחר שמתו חוזרין לעפרן פקפק שם די"ל דדוקא כשחי ששה חדשים ומת אבל לא כשמתה קודם ששה חדשים עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ז מה שהאריך בדברי הפר"ח והפרמ"ג והעלה שכן עיקר כדברי הפרמ"ג דלא תליא כלל בששה חדשים אחר מיתת הברי' אלא ביב"ח דאין לנו שום ראי' דכשיש ששה חדשים אחר מיתת הברי' אינו אוסר ואין לסמוך ע"ד הפר"ח בזה כלל עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ק"ז):

(קיא) הלכך הבא לבשל וכו'. עי' בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' י"ח שנשאל ע"ד המאכל שעושין במצרים מפולין ע"ז הדרך דמתחלה מבררין הנקובים שבהם ומשליך אותם לאיבוד ואח"כ ממלאין אותם קדירה אחת עם מים ומטמינים אותה קדירה בתנור לבשל כל הלילה ובבוקר מגיסין בכף עד שמתמעכין הפולין וערערו ע"ז הרבנים שאי אפשר שלא נשאר באותן הפולין קצת מתולעים שלא נתמעכו והאריך בזה ולדינא העלה להתיר ולקיים מנהגם שאין ממש בדברי הרבנים כי יש בזה כמה ספיקות חדא שמא לא נשאר שם מתולעים כלל ואת"ל שנשאר מהפולין המתולעים יש להסתפק שמא הם מהדברים שדרכן להתליע בתלוש ואת"ל שהתליע במחובר כיון שהם סתומות