דרכי תשובה - ג רכג

כבעדשים שיש להם כנפים שסופן לצאת מן הפרי ולהיות פורחים כיתושים אפ"ה מהני להו יב"ח והעלה כן לדינא דליתא להאי כללא אלא דאפי' יש לו כנפי רוח אינו הי יותר מו' חדשים ולאחר יב"ח נעשה עפרא בעלמא ולכן כל פרי שבעולם המתולע יהיה איזה תולע שיהיה שרי לאחר יב"ח עיי"ש:

(קב) שהה הפרי. עי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ו (אות קטן נ"ב) שכ' שבקהלתו ק"ק ווילנא מרגלא בפומא דאינשי שהרב המ"צ הזקן הורה הלכה למעשה בקליפת מראנצי"ן שמוחזקין בתולעים מילבי"ן להניחם בתנור חם דתנור חם מועיל כמו יב"ח ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשו"ת תורת נתנאל (מהגאון בעל קרבן נתנאל) סי' ל"ח שנשאל בדבר הכוסמות שקוצרין אותן כרמל ומיבשים אותן בתנור ואח"כ טוחנין בריחיים להסיר הקליפה ונודע שכשהי' התבואה בקמה נמצאו בהשבולות תולעים קטנים אך שע"י חום התנור נתייבשו התולעים הללו עם הגרעין ונשארו דבוקים בבקעים ובצירייהו והורה להתיר דכיון שמייבשים אותן בתנור בודאי נשרפו ונעשו עפר והביא מדברי הבל"י שכ' במאל"ץ של שעורים שנתלע אם נתייבש אח"כ בתנור התיר גדול אחד דאמרינן שהתולעים נשרפו ונעשו עפר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"א ובס' דברי יוסף סי' תקמ"ג מה שהשיגו על הבינת אדם הנ"ל והעלו דלא מהני תקנה זו מה שנתייבש בתנור עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ג באמצע התשו' בגראפי"ן שהתליעו דלא מהני לעשות תקנה זו להעמידם בתנור הם לחממם עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל"א אית ח' מה שהאריך אם יש לסמוך על היתר זה לתלות שהתולעים נשרפו בתנור והביא מכמה מקומות והעלה דאין לט ראי' משום פוסק שחום התנור יפעול בגוף של התולעים לעשותם כעפר ואף שנתייבש ע"י התנור מ"מ עדיין נשארים גוש ועצם של התולעים ומה מועיל זה שנתייבש הלחלוחית שבהם כיון דמ"מ עדיין הבריה קיימת עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' פ"ז ס"ק קל"ב קל"ג קל"ד ובמקומות שציינתי שם) ועי' בשו"ת עמק הלכה (מהרב מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל"ד ובשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות י' שהשיגו ג"כ על הוראות המ"ץ הזקן שהביא הבינת אדם וכתבו דהוראה זו לאו דסמכא וליתא להך פיסקא ואין לסמוך ע"ז כלל עיי"ש באריכות:

איברא כי בכי"פ ס"ק ז' כ' לחלק בזה בין תולעים הגדולים קצת ובין הני מילבי"ן הקטנים דלהמילבי"ן הקטנים שפיר מהני חום התנור שע"י החום הם כלים ונעשים עפר ואפר ואין בהם ממש עיי"ש ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' סי' ש"ל באמצע התשו' מ"ש בזה להסכים לדברי השואל שיש חילוק בין פירות המתולעים במילבי"ן שנותנין לתוך הפת בפנים דלא שייך לומר שע"י חום התנור כלים מאיליהם כיון שהם בתוך הפת אין האש שולט בהם כ"כ שיהיה כלים לגמרי אבל במה שנותנין כמון ושומשמין שהם בחזקת מתולעים על הפת מבחוץ אין למחות בידם דסומכין שפיר דכיון שהמילבי"ן הם מבחוץ על הפת הן נשרפין מחום התנור וסיים דעכ"ז נלפענ"ד שבעל נפש לא יאכל להם לסמוך על היתר זה לכתחלה עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה (דף ס"ב ע"ב מהם) שכ' ששמע מרבו בפירוש שאמר שמה שנותנין מעט שומשמין ע"ג הלחם אין לחוש להתולעים קטנים והמילבי"ן שבו כי מחמת חום התנור מקלי קלי להו להתולעים וחוזרין לעפרן מרוב קטנותן עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"ו שכ' שדברי הכנפי יונה הם מוכרחים דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו לאכול שום פת פלטר בקיץ כי ידוע שכל הקמחים ובפרט בבתי שאור המה מוחזקים בתולעים מילבי"ן לאלפים ולרבבות וכן הירקות בקיץ בשהיי' מעט מתהווה בהם מילבי"ן הרבה ובע"כ יש לסמוך ע"ד הכנפי יונה אמנם בגרויפי"ן שקנו כבר ומצאו בהם מילבי"ן אין לסמוך על היתר זה ויש לאסור אך כשבאים לשאול על גרויפי"ן שבשק שלא ראו בהם עדיין מילבי"ן רק שרוששין אולי יש שם הוא מורה להם לילך בעקבות הכנפי יונה הנ"ל ולהניח הגרויפי"ן בכלי של מתכות לתנור חם מאוד ועי"ז יתייבשו התולעים ויחזרו לעפרן ולא יהיה בהם עוד שום לחלוחית ואז אין חשש עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' מ"ו שהעמיד יסוד ע"ד המורה הזקן שהביא הבינת אדם הנזכר להקל מה"ט גם בכבד מלאה בתולעים שנצלה בתנור דמותרת משום דאמרינן דהתולעים נתייבשו מחום התנור עיי"ש אבל לפענ"ד הפריז על המדה להקל יותר מדאי בזה שהחוש מעיד דגם הבינת אדם מודה להחמיר בזה דדוקא בדבר יבש שנותן בתנור אז שייך סברתו משא"כ בכבד שהוא מלאה דם ולחות ואף אם נותנין אותה לתנור לא נתייבש התולע כלל מחמת הלחלוחית אלא נעשה כעין טיגון וכמובן ע"כ אין לסמוך ע"ד בזה להקל אפי' לסניף שוב ראיתי בבינת אדם שכתב שם להדיא לחלק דדוקא הנמלים שעל הפת מלמעלה הם נימוחים בתנור כשהוא חם מאוד אבל אותן התולעים שנילושו בתוך הפת הם לא נשרפים ולא נימוחים בתנור מחמת רטיבת הפת עיי"ש והיינו כדאמרן וכה ראיתי ששו"ת רב טובך חלק ב' סי' נ"ה שנשאל בלחם שנתנו על פניו קימע"ל ואח"כ נודע שיש בהקימע"ל זבובים קטנים ודקים למאוד ואמרו שא"א שתתקיים הזבוב בתוך התנור כי מחמת חום אש של התנור הוא נשרף כרגע ואף שנדבקו הזבובים גם למעלה קצת הלא אנו רואין שגם הקליפה החיצונה שע"פ הלחם למעלה נשרף קצת מתום האש וכ' דאם כי כבר הורה זקן המ"ץ שהביאו הבינת אדם לתלות שנשרף מחום האש בנ"ד חמור טפי דהא דרך נתינת הזרעוני קימע"ל על הלחם הוא שמפזרין על הלחם כשהוא בעריבה ואח"כ עושין כל לחם ולחם לעצמו וא"כ משתמשים בהידים בעריכת כל לחם ולחם בודאי נדבק ונכנס טובא זרעונים בתוך הבצק להלאה מהשיעור הכרחיות קליית ושריפות האש ובהכנסת הזרעונים נכנסו ג"כ הזבובים שעמהם ואפי' לא ניחוש רק לאחת שנכנס תו לא בטלה דהא ברי' וכו' ע"כ אסיר לאכול הלחם ודינו כמ"ש בש"ע סי' פ"ד סעי' ה' עכ"ד (יעי' בדברינו לעיל ס"ק ס"א):

ועיי"ש בבינת אדם שסיים דכ"ז בתנור חם מאוד כמו שמסיקין אותו לאפות בו אבל מה שנוהגין להניח בתוכו לאחר שהוציאו הפת מן התנור זה לא מהני בכל גווני לאמר שנשרף עיי"ש:

ועיין בס' בית יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) במנהגי ק' ארגי"ל אות, ס"ז שכ' דבעדשים נוהגין היתר ע"י מליחה עיי"ש ומבואר מדבריו דע"י המלח התולעים נימוחים אמנם יעוין בס' יד דוד בהגהות ב"י אות כ"ט שהעתיק תשובה מרבני עה"ק ירושלים ששאלו מהם אנשי עיר לארס"ו וז"ל לפי שיש במחנה קדשם איזה אנשים מסופקים בדבר הזה ועלה בדעתם להתירם ע"י מליחה ב' וג' ימים כמנהג כל ישראל ומצאה ידם באומרם שע"י המלח נימוחים התולעים אבל לשמע אוזן צר לנו מאוד על הדבר הזה כי מי הוא זה שיכול לכנוס בעובי הקורה בדבר תורה באיסור ה' לאוין וכו' והשיבו חכמי ירושלים שנכונים דבריהם ואין ממש בהמנהג וחלילה לסמוך להקל דאין לטעות שהתולעים נימוחו בהמלח בב' וג' ימים כי אין ראי' זו מוכרחת כי הלא אנו רואין שהתולע של ירקות המה מכוסים מב' צדדים בתוך העלין במלח ואפ"ה אין כח בהמלח להמחוהם ועוד כי לא כל התולעים שוים יש מהם קשים ויש מהם רכים ועינינו רואות בהתולעים שבזיתים וכיוצא הגם שהם כבושים במים ומלח אפ"ה אחר עבור כמה חדשים נמצאים התולעים בתוכם כמו שהם חיים עיי"ש הרי לאנשי עיר לארס"ו ולרבני ירושלים פשיטא להו שאין ממש בהמנהג הזה ואין לסמוך להתיר דבר המתולע ע"י מליחה ובפרט במין ירקות שמין תולעתם הם דקים ורכים ועי' בס' בן אברהם סי' נ' אות כ"ז שהביא דבריהם בזה והעלה שכן עיקר לדינא ובמקום שנהגו להקל בזה לסמוך על שהתולעים נימוחים ע"י המלח יש לבטל מנהגם וישתקע הדבר ולא נאמר עיי"ש וע"ל (ס"ק ס"ז) שכ' בשם האורח מישור דבמלח עצמו מתהוה לפעמים תולעים וכן אנו רואין בהערינ"ג מלוחים שנמצא במיעהן תולעים ארוכים:

(קג) י"ב חודש. עי' באה"ט של מהרי"ט מ"ש מהכנה"ג (והוא בהגהות ב"י אות ג') דבשנה מעוברת ימתין י"ג חודש לחומרא כיון דהוי איסור דאורייתא ועשפ"ד ס"ק כ"ד שהביאו וכ' שיש לחוש לדבריו עיי"ש וכ"כ בדגול מרבבה ועי' בשו"ת רדב"ז החדשות סי' תשכ"ג ובס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' כ"ג ובשו"ת יכין ובועז חלק א' סי' צ"ג ועי' בדברינו לעיל סי' נ"ז (ס"ק קע"ד):

(קר) אוכל בלא בדיקה