דרכי תשובה - ג כא

אמנם עיין בשו"ת פני אריה סי' ע"ד שהעלה דלענין אכילה מקרי אבר אע"פ שאין בו בשר ואם אכל ארכובה מן החי אע"פ שאין בה בשר כ"א עצם לבד לוקה עיי"ש ועיין בספר אמרי בינה בדיני טריפות סי' ו' מ"ש בזה באריכות וכ' דאם נחלוט דין זה דחייב על ארכובה משום אבמה"ח יש להסתפק על ארכובה מבהמה טמאה אם יש בה משום אבמה"ח לב"נ ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע:

ועיין בשפ"ד ריש סי' זה שכ' ודע דאבמה"ח דלוקין עליו הוא בכזית בין שאכלו שלם או חצי זולת אם חלקו לכזית מבחוץ אינו לוקה הא כל שיש בו כזית אפי' חצי אבר לוקה אפי' אין בו כזית רק בצירוף הגידין והעצמות עיי"ש ועיין בשו"ת טטו"ד תליתאי סי' ק"ח באריכות, ודע דענין אם חלקו לכזית מבחוץ דקיי"ל דאינו לוקה יש בזה פלוגתא בין פרש"י ותוס' סוף פ' גיה"נ שדעת רש"י היא דהא דאמר הגמ' חלקו לכזית מבחוץ פטור ר"ל רק שחלק הכזית של האבר קודם שנתנו לתוך פיו ואח"כ אכל חצי זית א' לבדו וחצי זית הב' לבדו בזה אחר זה ואפי' לא שהה בינתיים בכדי אכילת פרס מ"מ כל שלא אכלן בבת אחת ממש פטור אבל אם נתנן שניהם לתוך פיו ובלען בב"א אע"פ שחלקן קודם חייב. ומ"ש חלקן בפנים חייב ר"ל שחלקן בתוך פיו אעפ"י שלא בלען בב"א רק אכלן דרך אכילה חייב. ודעת התוס' הוא דכשחלקו בחוץ קודם שנתנוהו לתוך פיו אז אפי' נתן שניהם ובלען בב"א פטור דבעינן שיהא שלם כשבא לתוך פיו בלא"ה אין עליו שם איסור אבמה"ח ועי' בלחם משנה פרק ה' מהלכות מאכלות אסורות מ"ש בזה ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מהר"מ אוערבאך ז"ל) בחידושיו ליו"ד בהלכות טריפות סי' ג' מה שהאריך בזה ועי' בשו"ת חקרי לב שם סי' ל"ג שהאריך לבאר הדין באבמה"ח שרסקו עד שנפסד ממנו צורת האבר ואכל ממנו כזית אי לקי אם יש לדמותו לדין בריה דקיי"ל דאם ריסק לברי' לא לקי עלה ומצדד לכל צד וסיים שהדבר צריך עוד לימוד עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ד' (בד"ה ונוראות) שכ' בפשיטות דאבמה"ח שנמחה יצא מתורת אבמה"ח כיון שנשתנה מברייתו וכמ"ש הרמב"ם דאינו חייב אלא בכזית בשר והוא שלם עיי"ש:

ועיין עוד במנחת חינוך שם מ"ש בביאור ענין זה דחלקו מבחוץ וחלקו מבפנים וכ' ממשמעות הפוסקים דאף דבכל איסורים קיי"ל אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר או אכל אותו חצי זית שהקיא חייב אבל באבמה"ח לא שייך זה כיון דקיי"ל חלקו מבחוץ פטור ועיי"ש עוד שכ' דהא דקיי"ל דחלקו מבחוץ פטור דוקא אם אין בו אלא איסור אבמה"ח אבל אם יש בו גם איסור טריפה כגון כזית דעובר עליו משום ובשר בשדה טריפה ע"י צירוף דאכילה בכדי אכילת פרס אז יש עליו גם משום איסור דאבמה"ח אף שחלקו מבחוץ קודם שלקחו לתוך פיו דכיון דהאכילה דבזאח"ז בכדי אכילת פרס נחשב כאלו אכל כזית בב"א לענין טריפה נחשב ג"כ אכילה לענין אבמה"ח עיי"ש:

ועיין עוד בשפ"ד שם שכתב אגב אורחיה בפשיטות דאם. נתערב חתיכת אבמה"ח אפי' בדרך בישול א"צ ס' רק נגד הבשר ולא נגד הגידין והעצמות וכתב דמ"מ בנתערב אבמה"ח יבש ביבש צריך רוב גם נגד הגידין והעצמות וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ג) אסור. עט"ז סק"א דפשיט לי' דחצי שיעור אסור מן התורה גם באבמה"ח ועשפ"ד ס"ק ג' שנסתפק בזה והדר פשט לי' מדברי המהרלנ"ח סי' י"ז דגם באבמה"ח אסור מה"ת חצי שיעור עיי"ש ועי' בס' בגדי שש הספרדי בחידושיו ליו"ד בפי' זה אות ה' ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל ט' מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ועי' בצל"ח פסחים דף כ"ב ע"ב וביד דוד הספרדי בהגהות ב"י אות א' בשם הס' אור יקרות ועי' עוד במ"ז ס"ק א' שנסתפק אם מותר להושיט לב"נ חצי שיעור אבמה"ח עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת חקרי לב שם סי' כ"ט מה שהאריך בענין זה ועי' בס' ערך השלחן אות ה' שהוכיח מדברי הרמב"ם דאסור להושיט לב"נ אבמה"ח אפי' פחות מכשיעור עיי"ש:

ולענין שלכדה"נ עי' בס' אור חדש על פסחים דף כ"ד (בד"ה פרט) שכ' דאבמה"ח חייב אף באוכלו שלא כדרך הנאתן עיי"ש וכ"כ הגאון רעק"א ז"ל בס' דרוש וחידוש בחידושיו לפסחים שם עיי"ש אמנם בשפ"ד שם כ' דכמו דבכל איסורים שבתורה אין לוקין אלא אם אכלן כדרך אכילתן ה"ה באמה"ח ועי' בשו"ת הרי בשמים קמא סי' ע"ט ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' מיו"ד סי' פ"ו מה שפלפלו בזה ועי' בפחד יצחק אות א' ערך אבר מן החי שהעתיק תשובה מגדול אחד שבזמנו שנשאל בדבר שהרופאים ציוו לחולה שאין בו סכנה לקרוע עוף חי מגבו ולהוציא המרה ממנה קודם שתצא נפשה אם מותר ונסתפק אם יש ללמוד זה מתשו' זרע אברהם חיו"ד סי' כ"ו שמתיר לנשים לשתות המרה מבהמות נבילות וטריפות לרפואה כיון דמרה זו אינה ראויה למאכל אדם כלל וכפירשא בעלמא הוא והשיב דזה חמור מדינו של הרב זרע אברהם הנ"ל דהכא הא ניתוסף עוד חומר איסור אבמה"ח דרביע עליה דקיי"ל להחמיר באמה"ח ולאסור אף שלא כדרך הנאתן אא"כ הוא חולי שיש בה סכנה אבל לחולי שאין בה סכנה אין להתיר לשתותו עיי"ש באריכות. ועי' בס' ערוגות הבושם אות נ' שעמד על המחקר אי נותן טעם לפגם שרי לב"נ כמו בישראל ויש נ"מ לענין אם נתבטל אבמה"ח בקדירה דנראה הקדירה לב"נ לעולם כיון דנטל"פ אסור לדידהו. ועיי"ש במה שכ' בזה אבל לפמש"ל (ס"ק ה') הדבר תלוי בפלוגתת האחרונים אם נאסר לב"נ טעם כעיקר ולהמ"ד דלב"נ לא נאסר אבמה"ח רק ממשו ולא טעמו פשוט הוא דקדירה מותרת לב"נ כיון דאין בו רק טעמו ולא ממשו:

(ד) אסור. עי' במ"ז סק"א מ"ש דבששה נבילות בעודן מפרכסן אין בהם איסור אבמה"ח לב"נ עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם בריש סי' זה שנסתפק בנתנבלה בחי' באופן דהוי נבילה מחיים כגון ניטל הירך וחלל שלה או ניקב הוושט לדעת הרמב"ם דהוי נבילה מחיים מה הדין אם תלש ממנה אבר ואכלה אי חייב משום אבמה"ח מי אמרינן דהוי כמתה ממש או דילמא סוף סוף כיון שיש בה עדיין קצת חיות שייך בה עוד איסור אבמה"ח ועי' במה שפלפל בזה:

(יד) אסור. עבאה"ט סק"ב וע"ל סי' פ"ד דגם בתולעים הגדילים בבשר קודם שנשחטה הבהמה יש בהם משום אבמה"ח ויש אומרים דגם אם נולדו מבשר שחיטה אסורים משוב אבמה"ח ואי"ה שם יבואר. ועי' בס' מנחת חינוך שם שהביא מדברי הש"ס חולין דף ק"ג ע"ב דלהמ"ד דבהמה בחיה לא לאברים עומדת אם בלע ציפור חי ויש בין הכל כזית אינו עובר משום אבמה"ח דבשלימה לא שייך אבר מה"ח רק בחתך אבר וכו' עיי"ש באריכות ועי' פר"ח ס"ק י':

(ה) אסור. עפת"ש מ"ש מהט"ז בענין אם אסור להושיט אבמה"ח לב"נ ומ"ש לעיין בתשו' פני אריה ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ז שהביא דברי הפני ארי' בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ועי' מזה בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' כ"ח ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קס"ט:

ומ"ש הפת"ש מהח"ס לענין אי שרי ליתן ביצים לב"נ עי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ו מה שפלפל בדברי הח"ס בזה והעלה דדבר ברור הוא לדינא דמותרין לב"נ ע"כ ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"ח מ"ש בזה וכ' דביצים שלימות פשוט הוא דמותר ליתנם במתנה לב"נ כיון דאיכא למתלי דלהושיב עליהם תרנגולים לגדל אפרוחים קבעו להו דכל שאפשר למיתלי תלינן באיסור דלפני עור וכו' עיי"ש אמנם בעיקר הדין ע' בשו"ת רבינו חיים כהן