דרכי תשובה - ג ריט

(פד) דינן כמו בשאר פירות. עי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' מ"ח מ"ש בזה באריכות:

(פה) כמין נקודה שחורה. עי' בפרי תואר ס"ק י"ח ועי' בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) בתיקון הבית ח"ב שכ' כגון דא צריך להודיע שקטניות שקורין ארבסי"ן בארץ שמינה כל זמן שהם ירוקות אין נראה בהם תולעים כלל כשמבכרים לאחר תלישה ולפעמים גם קודם תלישה נראה כמו נקודה שחורה בקליפה מבחוץ ומתגדל בתוכו עד שנראה כמין זבוב וכשמסירין הקליפה מוצאין היבחושין תחתיהן ולדעת הרמ"א יש להחמיר להצריך ליטלו משם בעומק וכיון דא"א ליטלו בעומק כמו בפרי נוהגין בארצות אלו לאסור הקטניות הללו ואין להם תקנה בברירה כיון דאינם מנוקבים וא"א להכיר בטוב עד לאחר יב"ח דאז מהני להו בדיקה ע"ד שנתבאר בסעי' שאח"ז עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות י"ב שהביא מזקינו מהר"א אזולאי זצ"ל שהרבה לתמוה על מנהג העולם שאוכלין פולין חדשים לחים ואין בכל אנשי מעשה מי שחושש להם כיון שהרבה להתליע במחובר וכו' עיי"ש (וע"ל ס"ק ק'):

(פו) והוא מקום שמתחיל. עי' בס' רוח חיים (להרב מהר"ח פאלאג"י ז"ל) סי' ע"ט אות ב' מ"ש בדבר הנשים שאינן יולדות שאמרו הרופאים שיש רפואה להריון ליקח דודאים ולכותשן וליתן במים ולשתות המים ג' ימים ואומרים כי דודאים אלו הם התחלת התהוות מין ברי' חיה שהוא כדמות אדם באברים והוא מתהוה מן הארץ ולכמה שנים הוא מתהוות ברי' שנקרא אדני השדה ולוקחין הרופאים לעשות בהם מיני רפואות ובפרט לתת לנשים משום הריון ולפעמים נותנין מן החי' לאחר שנעשה ברי' וממיתין אותה והוא מרפא לנשים להריון אם מותר לאכול הבשר והעצמות של החיה הנזכר לרפואה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ומבואר מדבריו דכל הספק שלו הוא לאחר שנעשה ברי' מבשר ועצמית אבל קודם שנתהיה ברי' וחי' ועודנה כמין עץ כענין הדודאים לא נסתפק כלל לאסרו וכן לא שמענו מעולם שיפקפק מי על הרפואה הלזו שהוא אסיר משום תחלת ריקום של בריה הנ"ל והטעם פשוט לפענ"ד משום דלא ברירה מלתא הדא שהיא תחלת ריקים של הברי' הנ"ל כי באמת לא מצאנו זה בשום מקים ואין שום ראי' לזה שהוא תחלת הריקום ושנעשה מן הדודאים הללו ברי' והוא רק קול שאין בו ממש לכן נוהגין בו היתר כנזכר אבל אם יתוודע שיש ממש בדבר הזה שמדודאים הללו נתהווה אח"כ ברי' בודאי דלא גרע משאר תחלת ריקום התולע בכל דבר שנתהווה שהוא אסור וה"פ:

(פז) התולעת עצמו. עבאה"ט כאן ובס"ק הקודם ועפר"ח סק"כ שהעלה דלדינא אין להקל ויש לאסור בזה אן התבשיל עיי''ש ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל בחידושיו לסי' זה שנותן פנים מסבירות לדברי הרמ"א לאסור וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק כ"ג וס"ק כ"ו שכן המנהג בשאלוניק"י לאסור אף התבשיל ואף דהם נוהגין להורות בכ"מ כדעת המחבר מ"מ בזה נתפשט המנהג אצלם להחמיר עוד קודם שנתפשט הוראות המחבר להקל עיי"ש ועי' מזה בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ג ועמ"ז סק"ט מ"ש בזה ולדינא סיים שהתולע עצמו יש לאסור בכ"מ אף שאין לה מקום לרחוש אבל התבשיל יש להתיר וכ"כ בשפ"ד ס"ק כ' וכתב דאף שהרב כתב אין לך פרי שאין בה ס' נגד התולע מכל מקום נפקא מיניה היכא שיש הרבה תולעים בפרי א' עד שאין ס' אפ"ה כל שלא ריחש אין לאסור התבשיל עיי"ש (וע"ל ס"ק קכ"ו):

סעיף ז (פח) ואין ידוע. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' לא ידעינן שדרכו להתליע במחובר וכו' ועי' כו"פ מ"ש להשיג על פסק זה והעלה דכל שלא ידעינן שדרכו להתליע במחובר תולין דהשתא בתלוש הוא דאיתרע ומותר אך התולע עצמו יש לפקפק ולאסור כיון דלית ליה חזקת היתר עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ד שהחמיר בדין זה ומבואר מדבריו דאפי' אם ידוע שאינו מהפירות שדרכן להתליע במחובר אסור עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"א שכתב בדרך הכרעה דאם ידוע שהוא מהפירות שאין דרכן להתליע במחובר אלא בתלוש מותר דתולין במצוי אמנם אם אין ידוע אם דרכו להתליע במחובר או בתלוש אזלינן להחמיר בספק השקול בשל תורה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דבניקב לחוץ אסור ר"ל מספק שמא פירש ונ"מ שאם יש שם עוד ספק ה"ז ס"ס ועשפ"ד שם:

(פט) אם במחובר. עי' בס' מזמור לדוד (להגאון מהרד"ף ז"ל) דף נ"ז ע"ב שכ' וז"ל נלפענ"ד דמ"מ אם נמצא התולעת בפרי במקום צר שאין לו מקים לרחוש ואין ידוע אם התליע במחובר יש להקל מכח ס"ס ספק בתלוש ואת"ל במחובר שמא הלכה כהמ"ד דבמקום צר שאין מקים להתולע להתנענע ולרחוש שרי עיי"ש אמנם יעוין בס' פאת נגב דף נ"א ע"ב בחידושיו לסי' זה שעמד על המחקר בזה וכתב דאין להקל בזה ואין לחושבו לס"ס כי אין לנו לסמוך על ספק שמא העיקר כהמ"ד דבאין לו מקום לרחוש שרי כיון דאין אנו בקיאין דאפשר יש לו מקום לרחוש והוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה דאין אנו בקיאין לידע איזהו מקום צר שנאמר עליו שעדיין לא ריחש ויש להחמיר עיי"ש ועי' ביד דוד הספרדי בהגהות הטור אות י"ת מ"ש עוד מזה ועי' בס' פרי האדמה חלק י' פרק ב' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ו (בד"ה והנה מרן) ובשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' י"ח ובשו"ת פרח שישן כלל א' סי' ב' ובס' בן אברהם סי' נ' אות כ"ו:

(צ) אסור דע שיש חילוק בין תולע חי או מת דאם התולע מת לא שייך לאסור אלא אם לא עבר עליו י"ב חודש אבל אם עבר יב"ח אין לאסור דלאחר יב"ח נעשה עפרא בעלמא ואם נמצא התולע חי לא שייך לאסור אלא אם לא שהה ששה חדשים אבל אם עבר ששה חדשים ליכא לספוקא שהתליע במחובר דכל בריה שאין לה עצם אין חי ששה חדשים וכדלקמן בסעיף שאח"ז. שפ"ד שם. וע' בפרי האדמה שם סוף דף מ"ב ע"ד (וע"ל ס"ק ק"ז):

סעיף ח (צא) כל מיני פירות שדרכן להתליע. עי' במנח"י שם ס"ק י"ד שכ' ממשמעות כל הפוסקים דלכן מיני פירות אף אם ידוע בודאי שהתליעו מהני בדיקה דסעיף זה דהיינו ליתנו במים צוננים וכו' עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ט"ו דלאו כללא הוא כי יש מין עשב הנקרא בובא"ל ותוכו עשוי גרעינין דקים לאין מספר ונמצאים בהם תולעים קטנות שאין עין שולטות בהם וכן יש מין ירק אחר שנקרא בלע"ז קאוו"ל פייו"ר דבכל אלו כל שנכנס בהם התולע אין להם שום בדיקה ואסורים מה"ת ואפי' להמ"ד ספיקא דאוריי' לחומרא מדרבנן כאן מודה דאסור מדאורייתא כיון שיש להם חזקת איסור ואנן סהדי דלא שייך בדיקה בהו וגם אינם בני ביטול כי יכולין להמציא ע"י בדיקה גרעין בגרעין עכ"ד:

(צב) מיני פירות שדרכן להתליע וכו'. עבאה"ט ועי' בחכמת אדם כלל ל"ח סעיף י"ג שכתב דאין כל המדינות שוין בזה כי הקורסי"ן שבמדינות אשכנז זאקסי"ן וצרפת כל המינים שבהם מוחזקים בתולעים בעודן במחובר זולת מין אחד שקורין זוי"ר קורסי"ן וכן כל מיני פלדמע"ן וכל מיני פירות מוחזקים בתולעת וצריך לבודקן מבפנים ובק"ק דאנצ"ג וקעניגסבער"ג ומדינותיהם שכיח התולעים רק בהפלוימע"ן ולא בהקורסי"ן ובהקורסע"ן המתולעים ניכר בהם התולעים מבחוץ שיש בו כמו גומא ובמדינות ליט"א מחמת שהפירות כחושים מאוד לא שכיח שם תולעים לא בפלוימע"ן ולא בקורסי"ן אבל פשוט הוא שהפלוימע"ן היבשים שמביאים לשם ממדינות אחרות צריך בדיקה מבפנים כי הם מוחזקים בודאי בתולעים ועיי"ש עוד בסעיף ט"ז