דרכי תשובה - ג ריח

קרקע וכן מלשון הטוהמ"ח וברמ"א כאן משמע דדוקא במחובר לקרקע בענין וה"פ (וע"ל ס"ק פ"ב):

(עז) חשוב כשורץ על הארץ וכו' עט''ז סק''י במ"ש בתולעים שבפירות במחובר שהם לחים בעודם במחובר סמוך לקיטתן ואותן התולעים גדלים ונעשים זבובים דלהרשב"א אסור מדינא ועי' בב"י שהביא ממ"ש הרשב"א בתוה"ב ששני מיני רחישות מצויין בפולין ועדשים ושניהם גדלים בהם במחובר א' קטן והב' הוא הגדול וטבעו כשנוצר ונתהווה בו במחובר הוא קטן כעין תולע הא' רק אח"כ בתלוש נתגדל ונעשה כמו זבוב וזה הרחש אע"פ שסופו לצאת מהפרי ולהיות פורח אינו נאסר משום שרץ העוף כיון שנוצר מהפרי עצמה אלא משום שרץ השורץ על הארץ ולפיכך כל זמן שזה הגדול לא פירש מן הפרי מותר עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ל שהביאו ותמה עליו דמנין לו זה ששני רחשים הן להקל באיסור דאורייתא שהדעת מכרעת שאינו אלא א' והקטן עצמו שגדל במחובר מתגדל והולך ונעשה בעל כנפים ופורח והכי מרגלי בפומייהו דאינשי שאינו אלא אחד וכן עיקר להחמיר דאף כשלא פירש מן הפרי אסור משום שרץ העוף עיי"ש:

(עח) ואסור וכו' והוא שריחש. עט"ז סק"י ובמ"ז סק"ט ועי' בנקה"כ ובש"ך ס"ק י"ט ועי' פר"ח ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלה שגם אם לא ריחש יש הרבה פוסקים האוסרין ע"כ הוי עכ"פ ספק פלוגתת הפוסקים ואסורה מספק עיי"ש ועי' בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' י"ח ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"א מ"ש בזה וכתב דכיון שדין זה הוא פלוגתת הפוסקים והוי רק ספק איסור לכן אם אירע עוד איזה ספק אחר יכולין להתיר מכח ס"ס עיי"ש ועי' בשו"ת ריח השדה סי' ז' שהתפלא ע"ד הפוסקים המחמירים בזה ודעתו להקל אם לא ריחש עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סי' י"ג שהרבה להשיב ע"ד הריח השדה הנזכר ועיי"ש (בד"ה נמצאים) שפסק לדינא שיש לחשבו לודאי איסור כי דעת המקילין נדתה לגמרי ואף אם יש שם עוד ספק אחר אין עיי"ש ועי' במנחת יעקב כלל מ"ו ס"ק ד' וס"ק ז' שכתב דהוי ספיקא דדינא עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובביאור הגר"א ס"ק י"ז ושכן דעת הרמ"א בסוף סעיף זה שסיים ופעמים וכו' עיי"ש ועי' כנפי יונה מ"ש בזה והעלה דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם התולע מונח במקום רחב שיש לו מקום לרחוש ולהתנענע משא"כ במונח במקום צר ואף שאין בקיאין לידע איזהו מקום צר שנאמר עליו בודאי שעדיין לא ריחש בו ויש להחמיר מספיקא מ"מ עכ"פ באותן התולעים הנמצאים באגסים קטנים בתוך הגרעין כשהם מתרככים הרבה מותרין שזה ודאי אין לו מקום לרחוש שהם גדולים ממדת חלל הגרעין וכמעט הם כמו מתים וברור הוא שבודאי לא רחשו עדיין ויש לסמוך על זה להקל כיון שיש לתלות יותר שבודאי אלו התולעים לא נולדו בעוד הפרי מחובר באילן אלא נולדו לאחר שנתלש מחמת עיפש הפרי מכח רכיכה אך כ' שאין לסמוך להקל בהם אלא לאחר הבדיקה כל גרעין מבפנים מפני דשכיחו בהו גם תולעים הבאים מבחוץ ואפי' כשאינו ניכר כ"כ בנקב אין ראיה מפני דשכיחו לכנוס מסרחו שלמעלה וע"כ אינו ניכר כ"כ להדיא ואין להקל אלא ע"י בדיקה בכל הצדדים וגם מפרחו למעלה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל' שהביא בשם רבינו יונה באו"ה שלו בדרך פסק דריחש פנימי אינו קרוי ריחש ואע"פ שריחש מבפנים מותר עד שירחוש פעם א' באויר העולם ע"ג הפרי וכתב שזה גם בתולעים הגדלים בירקות במחובר לקרקע עיי"ש ועי' בפחד יצחק אות ת' מערכת תולעים בירקות שהביאו והתפלא עליו כי לא נזכר דבר זה באו"ה להרבינו יונה שם בתולעים הגדלים בירקות לאחר שנתלשו אבל הנולדים במחובר לקרקע בודאי נקרא שרץ השורץ על הארץ אפי' לא רחשו מעולם ואפי' לא ניקב הפרי לחוץ כלל ואפי אין החור של התולע מחזיק אלא כדי הרחש לבדו אסור עיי"ש ועי' בשו"ת פרח שושן כצל א' סי' ב' ובמחזיק ברכה אות י"א (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ב):

(עט) כל זמן שלא ריחש. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכל זמן שלא נתבשל צריך ליטול התולע ממנו ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ח שנשאל בדבר הארבסי"ן שנמצא בשנה אחת שמונח במקצת כעין זבובים קטנים בפנים ומבחוץ הוא שלם ויפה בלי שום רושם שחור רק כשחותכין הארבסי"ן לשנים נמצא בתוכה זבוב קטן ועי"ז יצא על כל הארבי"ס איסור ממורה אחד באשר שהוא ספק איסור תורה ולבדוק כל הארבסי"ן לחתכן לב' הוא דבר שא"א כי הוא טורח רב ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא סיים כיון דבלא ריחוש יש בלא"ה כמה מקילין לכן אם לא נמצא ברובן רק במעוטן אין לחוש אף דהוי מיעוט דשכיח אכן גם אם נמצא ברובן של הארבי"ס משנה זו אם בדק קופה א' או שק אחת שחתך ב' ארבי"ס לשנים ולא מצא בתוכם הזבובים ודאי מיתר אותה הקופה או השק עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן ס"ק צ"ה):

(פ) שלא ריחש. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם יש חשש שיאכל התולע עצמו אסור ועי' באורח מישור סק"י שהשיג על הט"ז בזה והעלה דגם אם יש חשש שיאכל התולע עצמו אין איסור כשאינו יכול לרחוש וכ' דאם כי גבי קטניות הקטנים אין נ"מ בזה כיון שא"א ליקח התולע מתוכו ודאי דכל הקטניות נידון כהתולע עצמו דמה ישאר מזה אם יקח התולע מתוכה וגם אין כדאי להטריח ליקח התולע מתוכה וגם אין הפסד כלל בקטניות כזה אפי' אם הם הרבה ועוד דבלא"ה משליכין פרי קטן כזה משום מיאוס אם רואין עדיין התולע בתוכו אמנם נ"מ לענין פרי שהיא גדולה קצת שלא לאסור הפרי עצמה משום התולע אם הוא בענין שא"א להשליך התולע עצמה אע"פ שיש חשש שיאכל התולע עצמה מאחר שלא ריחש ומכ"ש לענין התבשיל אין להחמיר כלל ודלא כהט"ז עיי"ש:

(פא) אבל הנמצאים בשרביטים אסורים. וה"ה נמי שאר פירות כגון תפוחים ואגסים והאפרסקין שיש להרחש מקום לרחוש בתוך הפרי שאסור אלא שהתולעת שנמצא בפירות שאין להם מרק בתוכם כגון תפוחים וכיוצא משליכים התולעת ואוכלין את הפרי אבל פירות שיש להם מרק כגון וכו' משליכין גם הפרי לאבדון ולא מדינא דמדינא הפרי מותר שאין נגיעת התולעת בצונן אוסר את הפרי אלא משום מיאוס שלחן גבוה ס"ק כ"ד. וכן נוהגין במדינותינו:

(פב) הגדלים בכמיהים וכו' עי' במנח"י שם סק"א שכ' דמדברי רש"י ברכות דף מ' משמע דאף הכמיהין ופטריות הגדלים בכלים ובעצים התלושים מקרי שורץ על הארץ אבל מלשון הת"ח מבואר דכל שאינם מחובר לקרקע מותרים והניח בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' באורח מישור סק"ה מ"ש בזה והעלה בראיות דפשוט הוא לדינא דגם הגדלים בעצים ועל העלים התלושים אף שאינו מחובר לקרקע אסור עיי"ש (וע' בדברינו לעיל ס"ק ע"ו):

(פג) בכמיהים ופטריות. עפר"ח ס"ק י"ט שכ' מהמהרש"ל שהוא נוהג שלא לאכול הכמיהין היבשים כי הוחזקו בתולעים ועמד על המבחן כמה פעמים דאף לאחר הבדיקה והברירה מצא בתבשיל בשולי הקדירה כמה תולעים וסיים הפר"ח ובלא"ה יש למנוע שלא לאכול פטריות משום סכנת נפשות כלומר דחיישינן לנקורי נחש וממה שמצינו להאמוראים שהיו אוכלין אותן כדלקמן סי' קי"ג אין ראי' דהם היו בקיאין והיו יודעים דרך בדיקתו טפי מינן וסיים וז"ל ונהירנא בהיותי בעיר ליגינר"י כד הוינא טליא הי' מחזיקים לפטריות כמסוכנים ולפיכך קודם האכילה היו מאכילין מעט מהם לחתולים שבבית כי שם הפטריות הי' ארסיים ומיד מהם היו משתגעים ומהם מתים ועפ"ז שומר נפשו ירחק מהם עכ"ל (והביאו במ"ז סק"י בקצרה) ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ה שהעתיק ג"כ דברי הפר"ח בזה וסיים וז"ל ואני בהיותי בעיר אונדורנ"י ראיתי להיהודים אוכלים מהם ולא החזיקו אותם לא משום תולעת ולא משום סכנה עכ"ל. ובמדינותינו אוכלים אותם כי הכל אומרים שמכירין בטב"ע איזה הוא הארסיים והיבישים הן מוחזקים הרבה בתולעים ע"כ אין אוכלין שום פטריות אלו לאחר הבדיקה היטב היטב דהיינו שסוברין כל חתיכה וחתיכה של השווא"ם לכמה וכמה חלקים כי יש בהם הרבה נקבים קטנים שבא מהתולעים וזורקין כל המנוקב ואת שאינו מנוקב כלל אוכלין: