דרכי תשובה - ג ריז

ככל דברים המאוסים דקיי"ל דבטלים ברוב אבל מלח שיש בו מילבי"ן בודאי אסור למכור לעכו"ם לפי שנאכל כמו שהוא חי עם פת ועם צנון וכיוצא בו וליכא ס"ס עיי"ש ועי' בדברינו לעיל ס"ק ס"ז) ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"ה בעובדא שנמצא בפעקי"ל ציקארי"ע שקנו מסוחר א' מילבי"ן קטנים ואח"כ קנו עוד ב' פעקלי"ך ציקארי"ע מב' סוחרים אחרים ונמצא בהם ג"כ מילבי"ן קטנים ועמד על המחקר אם רשאים הסוחרים להחזיר שאר הפעקלי"ך להעכו"ם האומנים מהפאברי"ק אם יש לחוש דמא יחזור וימכרנו לישראלים אחרים וכ' להתיר כיון שיש בזה ג' ספיקות דהא על שאר הפעקלי"ך אין לנו לומר דודאי יש בהם ג"כ מילבי"ן דהא כל פעקי"ל ופעקי"ל יש לו חזקת היתר בפ"ע שלא נתהוו בו המילבי"ן ואת"ל דגם בפעקלי"ך הללו יש מילבי"ן אולי ע"י הבישול שיבשלו אותו ימוחו וגם יש ספק כיון שהמילבי"ן הם פגומים בעצמם ואינם ניכרים י"ל דבטלים ברוב כמ"ש הלב"ש בחידושי דינים שלו ס"ק קל"א (עי' בדברינו להלן ס"ק קכ"ו) לכן פשוט הדבר דרשאים הסוחרים להחזיר הפעקלי"ך הנשארים להאומנים מהפאברי"ק עיי"ש באורך ועי' מזה בס' בן אברהם סי' נ' אות י"ט באריכות:

(עא) לעכו"ם. עבאה"ט מ"ש דאף אם רוצה להאכילו לעבדו ולשפחתו אסור להשהותו בביתו דחיישינן לתקלה אף בזמן מועט ועפר"ח ס"ק י"ח שכתב דמסתבר דמהני בזה שינוי צורת הפח דאז לא חיישינן לאחלופי כדלקמן סי' צ"ז עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שבס' בית אברהם (מהה"ג מהערסאן ז"ל) סי' י"ד ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה והעלה דבע"כ לא נאמר בש"ס דאף בזמן מועט חיישינן לתקלה אלא בודאי איסור אבל בספק לא חיישינן לתקלה אלא בזמן מרובה לכן בקמח שהתליע כיון דלא אסור אלא מספק שמא פירש לחוץ שרי להשהותו זמן מועט וכ' דלכאורה נראה דכל שהוא יותר מכ"א יום חיישינן גם בקמח לתקלה אבל לדינא כתב כיון שאינו אלא חששא דרבנן בעלמא כדי שלא להפסיד ממון ישראל יש להקל דכל שאינו י"ב חודש לא מקרי זמן מרובה רק שצריך לעשות שינוי וסימן באפייתו כי היכא דלא אתי ישראל למיכל מיניה עיי"ש ועי' בשו"ת פאת השדה סי' ל"ג שהתפלא על המורה שרצה לאסור להשהות זרעים קטניות ועדשים המתולעים וכתב שהוא התיר להשהותם י"ב חודש כי מעולם לא שמע משום מורה שהיה מוחה שלא לשהות קטניות ועדשים ומנהג ישראל תורה הוא וכתב שם כמה סברות שזה לא דמי להא דלעיל סי' נ"ז דחיישינן לתקלה עיי"ש והנה לא הביא מדברי הפר"ח והכנפי יונה הנ"ל אמנם לפענ"ד לא צריכין לכל החילוקים שלו שם בזה דבקטניות ועדשים כיון שניכר בהם הכנימה בודאי אין לחוש כלל לתקלה דהא בלא"ה אין אוכלין אותם כ"א ע"י בדיקה וקודם שיאכלו יכירו שהם מתולעים ופשוט הוא דרק בטריפות כעין דריסה הוא דחיישינן לתקלה כיון שלא ניכר הטריפות אבל בטריפות הניכר גם שם אין שום חשש איסור מלשהות י"ב חודש וה"פ:

(עב) שמא יחזור וימכרנו לישראל. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קס''א בעובדא שנמצא מילבי"ן קטנים בג' פעקלי"ך ציקארי"ע שקנו מהחנויות מג' סוחרים וכל בעלי החנויות קינין הציקארי"ע מפאברי"ק אחת של עכו"ם ונמצא בג' פעקלי"ך וכל פעקי"ל הוא מסוחר אחר ונסתפק אם מותרין הסוחרים בעל החנויות להחזירם להעכו"ם הפאבריקאנ"ט וכ' דאם ידענו שהיה שם המילבי"ן מתחלה כאשר קנו מהפאברי"ק בודאי מותרין להחזירם לאותו העכו"ם כיון דהוי מכירה בטעות א"כ אינו מוכר לו רק מחזיר לו את שלו ובזה אין לחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר דמה זה לבעל החנויות הישראל להפסיד ממונו בשביל זה אינו מחויב לקנות ממנו עתה מחדש דהא הקנין הראשון שקנה ממנו מתחלה לא הוי קנין כי הי' בטעות רק עתה אם ישאר הצקארי"ע אצלו גם לאחר שנודע לו שהם מתולע אז יקנה אותה א"כ למה לו לקנות דבר איסור אמנם אם יש ספק אם נולדו התולעים ברכות ישראל לכאורה נראה ג"כ דמותר להחזירם להעכו"ם דהוי ס"ס שמא נעשה ברשות העכו"ם ואת"ל ברשות ישראל שמא לא יחזור וימכרנה לישראל וגם את"ל שימכרנה לישראל שמא גם עתה אין בשאר הציקארי"ע מילבי"ן כלל רק באלו הג' לבד היה אך יש לפקפק אם מהני ס"ס בזה כיון דהספק נולד ברשות ישראל א"כ הרי יש כאן חזקה דכאן נמצא כאן היה והוי כאלו ודאי נתחדש זה ביד הישראל דהרי אלו אתא העכו"ם לדינא קמן עם בעלי החנויות הנ"ל אפי' אם לא פרעו להעכו"ם עדיין היינו מורים שמחויב לפרוע לו וא"כ אין זה ספק כלל אמנם י"ל כיון דבלא"ה י"ל דגם בנמצא ג' פלקל"ך לא אתחזק כל הציקארי"ע בתולעים דאין להחזיק ריעותא מפעקי"ל לפטקי"ל דדוקא בראזנקי"ס וכדומה דהוי כל הצמוקים הכל ביחד אז שפיר מסתבר לומר דאם נמצא במקצתם מילבי"ן הוחזקו כל הראזינקי"ס במילבי"ן משא"כ בזה י"ל דכל פעקי"ל הוא ענין בפ"ע ויש לו חזקת היתר בפ"ע ואין להחזיק ריעותא מזה לזה דאם נחוש לחזקה מחמת אלו הג' פעקלי"ך נאסר כל הציקארי"ע שבעולם שנתפשט מהפאברי"ק ההיא עי"ז הלא אך לו הציקארי"ע של חנות זה כמו של כל, העולם וכו' ונהי דלא מצאנו לבי להתיר הציקירי"ע של הסוחרים הנ"ל מכל מקום עכ"פ להחזירם להפאבריקאנ"ט העכו"ם בודאי מותר לכ"ע עיי"ש:

(עג) יחזור וימכרנו לישראל. עבאה"ט ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סי' ק"ז שנשאל בפת א' שנאפה מקמח שהתליע ונודע לו קודם האפיה שהתליע ואח"כ נתערב אותו הפת עם לחמים אחרים והביא מדברי הט"ז כאן סק"ז במ"ש דחיישינן שמא יבא לידי תקלה שיאפה מהן פת ויתערב פת זה עם שאר פת ומבואר דאם נתערב פת שנאפה מקמח שהתליע בשאר לחמים אסור להשהות כל הלחמים והוי כאלו היה כל הלחמים מקמח שיש בו תולעים וכן אסור למכרם לעכו"ם והטעם הוא כיון דפת זה נאסר משום איסור בריה ע"כ גם אם נתערב אח"כ בשאר לחמים נאסרו כל הלחמים מטעם בריה ולא מהני לכל הפת ביטול כדין הברי' עצמה עיי"ש:

(עד) וימכרנו לישראל. עי' בש"ע התניא באו"ח סי' תנ"ה סק"ב שהוכיח מלשין רש"י בע"ז דף מ"ג דחשש תקלה הוי דאורייתא עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל סי' נ"ז (ש"ק ר"נ):

(עה) לישראל. עבאה"ט ועי' בשו"ת פני משה חלק ג' סי' ל"ה דמותר לעשות מחטים המתולעים חלב חטה שהם נימוחים ונסרחים ונקפאים כגבינה לכבס בהם בגדים ולא חיישינן לתקלה עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ט':

סעיף ו (עו) בעודם במחובר. הנה לא נמצא בפוסקים מה הדין בנקצץ האילן בעוד הפירות תלויין בו ולאחר שנקצץ האילן התליעו הפירות אמנם בש"ס בשמעתין סוף פרק א"ט דף ס"ז ריש ע"ב ובפרש"י שם שכתב דקישות בהתליע במחובר אסור משום שרץ השורץ על הארץ ופירש רש"י שם דכשהתולעת מהלכות בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הוי כמהלכת ע"ג