דרכי תשובה - ג רטו

שנמצא תולעים בחטים לחים ע"כ צריכין לזהר שלא לכסכסם עד שיבדוק כל חטה וחטה עיי"ש:

(סב) שמא פירשו. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדין זה דחיישינן שמא פירשו ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קנ"ט שכתב בדבר הפלוימע"ן שנמצא בהם מילבי"ן קטנים וכתב דאף שעיקר מאכל הפלוימע"ן הוא ע"י בישול ואז אם יש מילבי"ן בודאי יפלו לתוך המים ובודאי הוי פירש וא"כ הוי קרוב לודאי איסור דז"א דגם בזה מידי ספיקא לא נפקא דהא הדבר ידוע שמילבי"ן גם בנותנין למים צוננין הם מתים מיד ורוב הפוסקים מתירין בפירשה מתה ובפרט לענין התבשיל לכ"ע עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואם יש עוד ספק שמא נימוחו מותר משום ס"ס ואף דלכתחלה אין עושין ס"ס בידים י"ל דכיון דאמרינן דקודם הבישול אין כאן חשש פירש ממילא מותר לבשלו ולעשות ס"ס כיון דעכשיו התירא הוא וכו' אמנם לפי דעת הט"ז סק"ח שכ' דאף במילבי"ן קטנים חיישינן שמא פירשו והסכימו כן כל האחרונים א"כ לא מיבעיא דאסור לאכלן חיים אלא דאסורים גם לבשלן כיון דאין עושין ס"ס בידים עיי"ש באריכות:

(סג) ושרצו על הארץ. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דזה דוקא בתולעים שא"א לנפות בנפה וכברה אבל אם נמצא תולעים גדולים שאפשר לבררם בנפה וכו' ועי' בלחם הפנים סק"ה שכ' ששמע שבקהלות גדולות נוהגין לנפות דרך נפה היר"ז וגרויפי"ן וצ"ל דס"ל דאפשר לנפותן יותר מן הקמח וכ' די"ל הטעם משום דקמח קשה יותר להפריד ממנה התולעים מבהיר"ז וגרויפי"ן עיי"ש ועי' בס' בית האוצר שהביאו וכ' שדבריו תמוהין דהני דברים חמירי מקמח דבקמח יש דעות דהוי כמשקין וגם על קמח אין לסמוך על דבריהם כיון דגם קמח הוי כפירש מגרעין לגרעין דנהי דדקין הם מ"מ עכ"פ כל גרעין הוא בפ"ע (עי' בדברינו לעיל ס"ק ס') ומכ"ש בהיר"ז וגרויפי"ן בודאי אין לסמוך על זה וצריכין בדיקה וכתב דאפי' בשעת הדחק גדול צ"ע אם יש לסמוך על המנהג שהביא הלחה"פ הנ"ל להקל בזה עיי"ש ופשוט הוא דגם הלחם הפנים שמקיל בזה הוא דוקא אם התולעים הם גדולים מן הנקבים של הנפה וכברה באופן שההיר"ז והגראפי"ן יכולין לעבור והתולעים ישארו אבל אם הם קטנים מן הנקבים והם רק כמו ההיר"ז והגראפי"ן באופן שיש לחוש שגם הם יעברו דרך אותן הנקבים בזה לית דין ולית דיין שיאמר להקל וכמובן ועי' בשו"ת שבס' בית אברהם (להרב מהר"א מחערסאן ז"ל) סי' י"ד באמצע התשובה:

(סר) על הארץ. עפת"ש ומ"ש מהנו"ב דבספק אם פירשו כלל אין למחות במי שמקיל הנה מלשון הנו"ב נראה דר"ל דאף הקמת עצמו אם לא הי' מונח בארץ רק בכלים כשלא אפו ממנו פת דעתו שלא למחות במי שמקיל כאשר יראה המעיין שם אכן ראיתי בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סעיף ל"ז ס"ק קל"ג שמדבר בזה וכ' דכיון דהנו"ב לא כתב זה להדיא רק שנשמע כן ממשמעות לשונו אין לסמוך ע"ז להקל ולהתיר הקמח עצמו אפי' אם מונח בכלים כל שראו שהוא מתולע אלא דלענין זה יש לסמוך להקל שא"צ לבדוק כל שלא ראו התולעים אם מונח בכלים דלענין זה עכ"פ יש לסמוך ע"ד הפר"ח והנו"ב הנזכר וכ' דבזה יש ללמוד זכות על המנהג בעיירות גדולות כגון בעיר יאס אשר הנחתומים עכו"ם שמונח אצלם בחמה שקים של קמח למאות אשר בודאי יש בכולן מילבי"ן ובזה אופין פת וישראל אוכלין וא"א למחות בהם וכו' ולהנ"ל יש זכות עליהם מאחר שהקמח מונח בשקים וכאמור ועיי"ש עוד בס"ק קל"א שהביא גם יתר דברי הנו"ב שהביא הפת"ש דבהפ"מ יש להקל דכשכבר נאפה הפת מהקמח בזה יש לסמוך על הפר"ח דאם הי' הקמח בכלי לא הוי כפירש לחוץ עיי"ש ולדינא הנה גם הרב שלחן גבוה ס"ק י"ח פסק להקל בזה כדעת הפר"ח הנזכר עיי"ש אמנם הנה בפרי תואר ס"ק י"ב השיג על הפר"ח והעלה להחמיר בזה עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בבינת אדם שם אות קטן ל"ה וכ' דאין להקל בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובשפ"ד ס"ק ט"ז ובע"ז סק"ח דהלכה כהש"ך דאף שהי' בכלי אסור מספק לכ"ע ודלא כהפר"ח ואין לשנות עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה ובתורת יקותיאל סק"ו דאין לסמוך על דברי הפר"ח בזה עיי"ש ולדבריהם נראה לכאורה דאין להקל בזה אף כשכבר נאפה הפת וכן ראיתי בהגהות חכמת שלמה שכ' דכיון דכל האחרונים חולקים על הפר"ח אין לסמוך להתיר הפת שנאפה מהקמח המתולע ודלא כהנו"ב והלב"ש ובפרט כיון דדרך כשמוכרין קמח שלוקחין בכלי המדידה מהשק ונותנים בכלי הקונה וא"א להיות נזהר שיורק הקמח מכלי אל כלי ולא ליתן הכלי מדודה בתוך השק וליקח ממנו הקמח דהוי כמו שואב בכלי קטן מכלי גדול דאסור אף במים מכ"ש בקמח דקשה לסמוך שלא ישאב וזה אסור גם להפר"ח ובפרט לפמ"ש הפר"ח (ע"ל ס"ק ט') דאף להמ"ד דס"ל במשקה דמותר לשאוב בכלי מן הבור לא שרי אלא אם תיכף כאשר שאבו מן הבור שותה המשקה אבל אם לא שתה תיכף ומיד אסור דחיישינן שמא פירשו התולעים לדופני הכלי או על היד ולא ראו וא"כ כ"ש דבקמח אף אם נקיל כהפר"ח דהוי כמשקה מ"מ לא עדיף הוא ממנה וא"כ אין היתר אלא תיכף כאשר נתהוו המילבי"ן אפו הפת אבל בלא"ה יש חשש אף אם לא שהו ואפו תיכף הפת כנזכר דשמא פירשו התולעים על היד או על הכלי בשעת עשיית העיסה והפת ולא ראו ע"כ העלה דאין להקל בזה כלל עיי"ש אולם ראיתי בס' צמח צדק החדש ס"ק כ' שהעלה דהעיקר לדינא כדעת הנו"ב להתיר הפת הנאפה מקמח זה ומדחה דעת המחמירים בזה עיי"ש וכן הוא דעת הכנפי יונה דאף שגם הוא חולק על הפר"ח וס"ל דבקמח לא מהני מה שהוא בכלי (כמש"ל ס"ק ס') מ"מ לענין דיעבד כשכבר אפו פת מקמח כזה אם הוא מאותן מילבי"ן קטנים מאוד בכמותן דאפי' הן אלף או יותר א"א שלא יתבטלו בתתק"ס ויש לסמוך להקל בזה עכ"פ ולסמוך על גדולי המורים דס"ל דבריה בטל בתתק"ס ובפרט שיש לנו לצרף די"ל דכל שנתבשלו אותן המילבי"ן הקטנים דרכם להתמעך לגמרי וכן אם נאפה או נצלה וכל שהריחו ריח האש וכו' הם כלים מאיליהם וחוזרין לעפרן וכו' דאלת"ה לא מצאנו ידינו ורגלינו לאכול שום מאכל בקיץ וכן פת פלטר נאסר כי ידוע שרוב הקמחים המה מתולעים וכן בבתי שאור רוחשים מילבי"ן לאלפים ומעתה לא נאכל לחם ובע"כ שאנו סומכים שמחמת חמימות התנור והאש הם כלים וכ' דאם כי לכתחלה אם רואין התולעים אין צד סמיכה על היתר זה מ"מ כשלא ראו ולענין דיעבד יש לסמוך ע"ז להקל בצירוף כמה סניפים עיי"ש ועי' בס' חידושי רז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) שכ' דאם אירע בא' שאפה פת מקמח שהתליע בשוגג שלא נתכוין לבטל האיסור לכאורה יש להתיר הפת מטעם ס"ס שמא לא פירשו ואת"ל פירשו שמא נימוחו ע"י האפיה ובטל אפי' ברוב וא"צ ס' ככל דברים המאוסים אמנה בסוף סיים שאין לסמוך ע"ז דלא הוי ס"ס מעליא כיון שלא נודעו הב' ספיקות יחד שמתחלה נודע הספק אם פירשו ואח"כ נודע הספק אם נימוחו עיי"ש ומבואר מדבריו דאם לא נודע קודם האפיה כלל שהיה מילבי"ן בהקמח ואח"כ לאחר האפי' נודע שהי' בו מילבי"ן דאז נודעו הב' ספיקות יחד שפיר יש להתיר דהוי ס"ס מעליא אבל לפמש"ל (ס"ק קל"א) דספק שמא נימוחו ע"י בישול ואפי' לאו דסמכו הוא שהרבה גדולי מחברים מפקפקים אם לסמוך על ספק זה ועדיין צ"ע:

(סה) הארץ. עבאה"ט ופת"ש והנה נשאלתי ממוכר קמח א' כי הנה בהחנות שלו יען הוא תמיד מלא שקים של קמח נמצא תמיד על הארץ אבק הרבה של קמח שנופל מן השקים והוא תמיד מלא מילבי"ן אם יש להקל לפעמים לדין על הקמח המונח על הארץ שם כדין קמח שהוא בכלי ועפ"ד הפר"ח הנ"ל דמ"ש זה החנות משאר כלי גדול כיון שיש לו דפנות ומחיצות סביב וגם בארץ יש נסרים המפסיקים בין הקמח לארץ ומ"ש זה מבור של מים ויש בזה נ"מ גדולה כי הרבה פעמים מעמידין השק של קמח על הארץ ונדבק מזה האבק שמן הארץ ויש חשש תערובות מזה האבק שהוא מלא מילבי"ן אך אם נדין אותו כדין קמח שהוא בכלי יש על מה לסמוך להקל עכ"פ בצירוף סניפים והשבתי