דרכי תשובה - ג ריד

במילבי"ן קטנים דדוקא בבינונים שייך להחמיר שיש לחוש שמא הם בכלל גדולים ויש לחוש שמא פירשו לדופני הכלי משא"כ בקטנים מאוד דהוי ס"ס אין להחמיר ויש לסמוך על הב"ח וכתב דאם כי אין להורות להתיר לגמרי כנגד דעת הט"ז דמי יבחין כולי האי בין קטנים מאוד לבינונים אבל לענין למכור לעכו"ם יש להורות כהב"ח לחלק בכך עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ח שכתב דאין להורות כהב"ח בזה אלא שיש להחמיר בכ"מ אף בהפ"מ וכן הלכה ואין לשנות עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכתב דאם כי דברי הב"ח המה רק כדברי נביאות דמאין לנו לחלק בכך ולומר דהקטנים אין דרכם להיות נפרשים אמנם בצירוף סניפים מכמה צדדי קולא אפשר לסמוך על דברי הב"ח בזה עיי"ש ועי' בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' ט' מ"ש לדינא בזה עיי"ש ועי' בפת"ש להלן סי' ק' ק"א ובדברינו שם (ס"ק ד') איברא כי כן ראיתי בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו לחולין (בדף פ"ח ע"א מהספר) שכתב סברה לחלק בין המילבי"ן קטנים מאוד כנ"ל ובין שאינם קטנים כ"כ דאותן שהם קטנים מאד שהם בתוך הקמח שאינן נראין רק ע"י כלי הבטה המגדל הראות אין חשש כיון דמניה קא רבו ואין חשש רק שמא פירשו ובהם גם אם פירשו אין שש דלעולם יש משהו קמח סביביו ולפי ערך קטנותו כמה משהו קמח כל דהו שמדבק בו הוא מסבבו אם כן לא נאסר מעולם שהוא תמיד מסובב בקמח עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מתשובת שיבת ציון הנה זה לשין הרב שיבת ציון שם ולי נראה שאין כאן סתירה דבסעיף ד' מביא המחבר בתולעים אשר הם בתוך הפרי בזה לא חיישינן שמא פירש שתולעת שיושב בפירות אשר שם ביתו אין דרכו לנוד ולפרוש ממקומו כי אנו רואים שדרכו של תולעת הוא בטבעי מכובדי התנועה ואינו זז ממקומו כי שם ביתו ופרנסתו ואף מיני תולעים אשר נשתנים מהתולעים ונעשו זבובים עם כנפים אינם יוצאים ממקומם עד שיגיע זמנם לרחף ואז פורחין ואינן חוזרין עוד כמו שידוע לחכמי הטבע ממיני שמעטערצינ"ג שיושבים בתוך הנרתק שלהם עד שמגיע זמנם לרחף ושוב אינם חוזרים למקומם משא"כ בסעיף ה' בתולעים שנמצא בקמח שמיירי במילבי"ן כמ"ש הש"ך ס"ק י"ד בשם הרא"ש ועינינו רואות שמילבי"ן הם מקלי התנועה ודרכם לרוץ אנה ואנה וטבעם לנוד במהירות בזה שפיר פסק דחיישינן שמא פירש ממקום למקום כי טבעם להרחיק נדוד ולשוב למיני אוכלים אשר מתפרנסים מהם ובזה עולים כהוגן כל פסקי המחבר בלי סתירה וגם אין לדמות זה לתולעים הנמצאים בתוך המשקים אשר ג"כ אין דרכם לצאת חוצה מעצמם עכ"ל ועי' בס' צמח צדק החדש ס"ק כ' מ"ש ע"ד השיבת ציון בזה ודעתו להקל גם במילבי"ן שבקמח דלא חיישינן שמא פירש לחוץ עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל"ח סוף סעיף ט' שכתב דהמילבי"ן הנמצאים במיני גרויפי"ן ופירות יבשות לעולם חיישינן שפירשו עכ"פ מפרי לפירי ואסורים עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(ס) הנמצאים בקמח. עי' פר"ח ס"ק י"ז שכתב דבהפ"מ יש להקל דתולעים שבקמח הוי דינו כדין תולעים שבמשקה ושרי בפירש לדופן הכלי עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל מ"ו דין י' בהג"ה מבנו של המנח"י ז"ל שהביא מהפר"א להקל בהפ"מ בקמח המונח בכלי אפי' אם הוריק הקמח מכלי אל כלי וכ' עליו שיש לסמוך ע"ז בהפ"מ ושכן שמע שבק"ק פיורדא היה שנה אחת שכל קמחיהם היו מתולעים עד כשהביאו מהריחיים והיה שעהד"ח גדול ויצא הדבר בהיתר ע"י שהיה מנפין אותו היטב עד שלא נשאר למראית עין שום תולע בקמח וסמכו א"ע ע"ד הפר"ח הנזכר עיי"ש אמנם יעוין בכרתי סק"ט ופלתי סק"ד ובמ"ז ס"ק י' שכתב שאין לסמוך ע"ד הפר"ח להקל בזה כלל עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ל"א שהביא גם את דברי הסלת למנחה הנזכר והשיג עליו וכתב דאפי' בהפ"מ וצורך גדיל צ"ע אם יש לסמוך ע"ז שמנפין אותו היטב עד שאין רואה עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים סעיף ל"ז ובביאורו שם ס"ק קל"ג שכ' כן בהחלט לדינא שאין לסמוך להקל בזה כלל עיי"ש ועי' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכות תולעים סי' ב' מ"ש בזה וכתב דיש עוד חשש בקמח שנמצא בו תולעים דכשיתן המים בקמח כדי ללוש בו קודם שיערב המים עם הקמח ישרצו התולעים ע"ג המים והוי פירש מקמח למים ובפרט העושה מקמח זה עיסה הנלושה בשמן היכא למיחש יותר דשמן אינו מתערב יפה עם הקמח כ"כ ובודאי דהוי פירש מן הקמח להשמן עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ב שכתב דבלא"ה אין לסמוך על דברי הפר"ח להקל בתולעים שבקמח משום דאפי' להמ"ד דס"ל בעלמא דקמח בקמח הוי כלח בלח יהוי כמים מ"מ לגבי תולעים פשיטא דהוי כיבש ביבש ולא דמי לגבינה שנמצא בה תולעים דהוי כל הגבינה כחתיכה אחת ממש משא"כ קמח דכשהתולע הולכות ממקום למקום הוי כפירש מפירי לפירי ואסור עיי"ש וכ"כ בבינת אדם אות קטן ל"ה ובחכמת אדם שם סעיף י"א לדינא דאפי' אם לא שרצו התולעים לחוץ רק בקמח גופה מקרי ג"כ פירש מפירי לפירי עיי"ש וכ"כ בס' שאול בן הלוי לדינא עיי"ש אולם יעוין בס' צמח צדק החדש ס"ק כ' שהרבה להשיב ע"ד הפרי תואר והחכמת אדם הנ"ל והביא ראיות מדברי הפוסקים דאם לא שרצו רק בקמח לא מקרי פירש דבע"כ כל הקמח כולו חשיב כפרי א' עיי"ש ולפענ"ד נראה להביא ראיה לדבריו מדברי הש"ס זבחים דף מ"ג ריש ע"ב אבל קימץ דמיפרת אימא לא קמ"ל ופירש"י שם (בד"ה אבל קומץ דמיפרת) קמ"ל דכולו כחד אבר דמי עיי"ש ומבואר להדיא דמלא חפנים קמח הוי כגוש א' והיינו כדברי הצ"צ הנ"ל ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"א שדעתו ג"כ להקל בזה אמנם במה שדעת השואל כם דגם גרויפי"ן יש להם דין קמח שדינו כמו מים ומשקה ולא נחשב פירש תוך הכלי השיב דז"א דגרויפי"ן הוי כל א' פרי בפ"ע ואם פירש מא' לחבירו הוי כמי פירש מפירי לפירי דקיי"ל לאסור עיי"ש וכ"כ בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל"א דאותם שמקילין גם בגרויפי"ן שהתליעו ומדמין גדויפי"ן לקמח טעות היא בידם ולא מיבעיא איתן שקורין פערי"ל גרויפי"ן שהם דומין ממש לפירות שכל אחד הוא נפרד בפ"ע אלא אפי' הגרויפ"ן שקורין קשי"א הנעשה מרעטשק"א ג"כ אין להקל כיון שגם הם עבים קצת ונפרדים כל אחד מחבירו וכשפירש מא' על חבירו הוי כמו פירש מתמרי לתמרי ולא דמי לקמח עיי"ש וכ"כ בח"א כלל ל"ח סוף סעיף ט' עיי"ש:

ועיין בס' תוספת ירושלים שכתב דלחומרא בודאי יש לחוש לדעת הפר"ח הנ"ל דהיינו כיון דקיי"ל דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן ע"כ יש להזהיר להנחתומים ולהבעה"ב שיש להם פת הרבה מונחים על הקרקע בימות הקיץ ששכיח תולעים ואף שאין אוסרין כל זמן שאין רואין מ"מ עכ"פ יזהירו שיניחו הפת בכלי דוקא דאז גם אם נמצא תולעים באין רואה יש (לסמוך ע"ד הפר"ח דכל זמן שהוא בכלי הוי לא פירש דכל מה דאפשר צריכין לזהר ולתקן עיי"ש:

(סא) וכיוצא בו. כ' בלחם הפנים ס"ק כ"ד וז"ל פ"א בא מעשה לידי במאל"ץ שנתלע ואח"כ נתייבש ונשרפו התולעים ושאל את הרב אבד"ק סלאמינא ושמו ר' משה והשיב דאם נשרפו התולעים ונעשו כעפרא ואין בהם שים לחלוחית רק הם ממש כעפרא מותר ואין זה כמבטל איסור שאין כוונתי לבטל' אלא שהיא בעבידתיה עסוק והם נעשו כעפר ממילא עכ"ל וכ"כ בבל"י ס"ק כ"ז וכ' שכן פסקו כמה גאונים להתיר דנעשו כעפרא עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ק"ב) ועי' בשו"ת תורת נתנאל (מהגאון בעל קרבן נתנאל ז"ל) סי' ל"ח שנשאל בדבר הגרינ"י קערנע"ר הבאים ממדינת מגענצא אשר כך מעשיהו בהיותם הכוסמים כרמל נקצרים ונתייבשים בתנור ואח"כ טוחנין בריחיים להסר הקליפות כדרך הכוסמים אך בהיות התבואה בקמה נמצאו בשבלים תולעים קטנים רוחשים ורצים הנה והנה ומצוים בהם מאד עד ממש יותר מרוב השבלים שנמצאו בהם התולעים הללו וקצת מהם הם אדומים ככרכום וקצתם קטנים מאוד לבנים ושחורים ונתייבשו התולעים אלו עם הגרעין ונשארו דבוקים בבקעים ובצירייהו ע"כ יש חשש שפוגע באיסור דאורייתא שאוכלין שרץ הארץ והשואל כ' שזה לא דמי לדין דמאל"ץ הנ"ל דמאל"ץ שאני כיון שנשרפו התולעים משא"כ בנ"ד שלא נשרפו רק נתייבשו עם המוץ שלהם ובהוציאם מן התנור רואין שנשאר אפי' המוץ והוא בלבנינותו ולא הובהב ומכ"ש הגרעין שבתחתיותו שלא נשרף רק שנתייבש ולא שלט בו שום חום יותר והשיב שמדברי השואל בזה ניכר שאינו בקי במלאכת המאל''ץ שמניחין המאל"ץ בעלי' מנוקב ובתחתיותיו מסיקין התנור וגם מכח החום הזה תלינן שנשרפו התולעים מכ"ש בחום התנור ומה שאין נשרף הקליפה הוא משום שאין בתנור שום שלהבת או אור רק חום האש ובהבל החום הזה אין הדרך שהמוץ ישרף אבל התולעים בודאי נבקעים ונעשו יבישים כמו פעפע"ר ושפיר הוי ס"ס מעליא שמא לא ריחשו ואת"ל שריחשו שמא נתרסקו או נימוחו בחמימות החום ואת"ל שלא נימוחו שמא פירשו כשטוחנים בריחיים להסיר המוץ בכח נדנוד וקול הריחיים כאשר באמת עינינו רואות שאין מוציאין לאחר הטחינה אלא בא' מאלף וכיון שיש טירחא גדולה לברור כל גרעין יש להקל וכו' אך מי שרוצה לצאת כל הספיקות ולהחמיר על עצמו ינפה בתחלה בנפה מחשש התולעים ואח"כ יכתשנו במכתשת עיי"ש באריכות ועי' בס' עקרי הד"ט סוף סי' ט' שהביא דברי התורת נתנאל הנזכר וכ' שגם עיניו ראה כמה פעמים