דרכי תשובה - ג ריג

מצאתי הלא תמיד יש תולעים כאלו בחומץ אלא דר"ל שמצא תולעים מה שאין דרך להיות בחומץ אחר עיי"ש:

וכתב עוד בכנה"ג שם כיון דהחומץ כל זמן שאין בו מים קשה לסננו שיעבור החומץ דרך בגד עב שבנקבים קטנים ע"כ יש ליתן לתוכו מים כדי שיתרכך החומץ ואז יוכל לעבור דרך הנקבים הקטנים שבבגד והתולעים לא יעברו עיי"ש:

(מו) מכלי אל כלי. עי' בשו"ת הרמ"ז סי' א' שכתב דאין סברא לומר דדוקא מכלי א' לב' שרי אבל מב' לג' לא דז"א דכיון שההיתר הוא מחמת שלא פירשו אלא עם המשקה היינו רביתייהו א"כ מה לי מכלי א' לב' או מב' לג' עיי"ש ועי' מזה בס' בן אברהם על דיני ספיקות סימן נ' אות ב' (דף מ"ז ע"ד):

סעיף ד (מז) הגדלים בפירות בתלוש. כתב בפרי תואר סק"ז פירש שדרכם להתליע בתלוש ולא במחובר אבל בלא"ה כל שהוחזקה להתליע במחובר אף שלא ראינו בו שהתליע במחובר אסור דשמא במחובר השריצה וכדלקמן סעיף ז' וכתב דמה"ט פשוט הוא דהתאנים והענבים והפרישין דכיון שכולן הוחזקו להתליע במחובר אסור אף בסתמא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' ע"ז באמצע התשובות שכתב דכ"ז הוא רק בסתמא אבל אם בדקנו הפירות קודם ולא ראו שום תולע ואח"כ נמצא שהם תולעים תלינן שהתולעים נתהוו בהם אח"כ דאם היה בהם במחובר היה נראה בשעת הבדיקה עיי"ש ועי' בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' ט':

(מח) באויר. עי' דרישה שהקשה למה לא הביאו הטוהמ"ח גם מה דבעי הש"ס פירש לאויר העולם וקלטה א' בפיו עיי"ש ועי' בכנפי יונה שתירץ משום דבע"כ האי איבעיא בש"ס רק לענין מלקות איתמר דבודאי לענין אם מותר לבלוע התולע גופא כשהוא חי זה מלתא דלא שכיחא וגם פשיטא דאסור משום בל תשקצו ואם מת התולע היינו פירשה ומיתה ובע"כ רק לענין מלקות היא דאיבעיא וכיון דבזמה"ז אין נ"מ לדידן לכן לא הביאו הטוהמ"ח עיי"ש ועי' בשו"ת פאת נגב שם:

(מט) אלא מקצתו עפר"ח סק"י שכתב דאין חילוק בזה בין פירשה לארץ ובין פירשה לאויר דגם בפירשה מקצתה לאויר העולם אסורה עיי"ש. אולם בפרי תואר סק"ח השיג עליו והעלה בראיות דדוקא בפירשה לארץ הוי מקצתה ככולה אבל בפירשה לאויר בעינן פירשה כולה וכל עוד שלא יצאה לגמרי לאויר אין לאסור וסיים כנלפענ"ד אם יסכימו עמי בעלי הוראה עיי"ש ועי' כו"פ שכתב כן בהחלט לדינא להקל עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה וכתב דהא ודאי דכל זה דוקא בפירש מקצתה אבל אם פירש רובה בודאי אמרינן דרובה ככולה עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ח ולהלן ס"ק נ"א):

(ג) אלא על גבי הפרי. עי' בכנפי יונה שהעלה דכל מה שכתב דבפירש ע"ג הפרי מבחוץ הוי פירש ואסור משום שרץ השורץ על הארץ הוא רק בשאר נמלים כיון שדרכן להיות מבפנים אבל בהני תולעים קטנים מאד שקורין מילבי"ן שדרכם להתהוות מבחוץ וגידול המילביץ הוא ע"ג הפרי אין זה פרישתו אלא היינו רביתייהו בכך ושרי ולכן כתבו הט"ז ושאר מחברים במילבי"ן שברויזינ"י דחיישינן שמא פירשו לחוץ ולא כתבו לאסור בלא"ה כיון שפירשו ע"ג הרויזינ"י מבחוץ כדרך המילבי"ן וכן הש"ך לא השיג על הט"ז בנקה"כ בזה אלא ודאי דבמילבי"ן וכיוצא דהוי רביתייהו בכך לא אמרינן דרחישתן ע"ג הפרי הוא פרישתן עד שיפרשו ע"ג הכלי עיי"ש לדרכו וכ"כ במ"ז ס"ק י"א במוסגר ובשפ"ד ס"ק ל"א דכל מ"ש דפירש ע"ג הפרי אסור הוא רק בנולד בפנים ופירש לחוץ אבל הנולדים בחוץ ע"ג הפרי כל זמן שלא פירשו ע"ג הכלי אין איסור עיי"ש:

(נא) על גבי הפרי. עי' בס' צמח צדק החדש ס"ק י"ז שכתב די"ל דזה דוקא בפירשה כולה ע"ג הפרי אבל בפירשה במקצתה יש לצדד להקל משום דהוי ס"ס עפ"ד הפרי תואר והכו"פ עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ח וס"ק מ"ט):

(נב) על הגרעין שבתוכו. עי' במנח"י כלל מ"ו ס"ק י"ב שכתב דאפילו הגרעין עדיין תוך הפרי אסור עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהוכיח כן מכמה פוסקים דאף שלא נתגלה התולע לאויר העולם כגון שבשר הפרי מכסה עליו אסור אפי' לא ניקב לחוץ אך כתב דמדברי רש"י והרמב"ם וסמ"ק ורשב"א והאו"ה משמע דאין לחוש לפרישת התולע ע"ג הגרעין מבפנים בלי התגלות לאויר העולם וכל שהבשר מכסה אותו אף שפירשו התולעים על הגרעין שבתוכו לא נאסר עיי"ש. ועי' בפרישה שכתב שיכולין לידע שיצאה התולעת על גרעינה מבפנים כגון שנמצא התולע בתוך הפרי והגרעין מנוקב ואין התולעת בתוך הגרעין דאז ודאי תולעת הנמצא תוך הפרי יצא מתוך הגרעין עיי"ש והביאו במנח"י שם ובכנה"ג בהגהות הטור אות ט':

(נג) שפירש מפרי לפרי. פי' אם הם דבוקים יחד ונקבו שלהם במקום שהם מדובקים ויצאה התולעת מזו לזו בלא ראיית האויר. זקיני הלבוש סעיף ד' ופר"ח ס"ק י"א. פי' לא מיבעיא אם התולע ע"ג פרי א' מבחוץ והלך לפרי אחר דרך אויר העולם שבזה פשיטא דאסיר וי"ל דזה הוי ודאי איסור לא ספק אלא אפי' התליע בתוך פרי אחד בפנים והי' פרי זו דבוק לפרי אחרת ויצא התולע מזו לזו בלא ראיית האויר אפ"ה אסור עכ"פ מספק. ועשפ"ד סוף ס"ק י"א:

ועיין בס' צמח צדק החדש ס"ק י"ז שכתב דפירשה מפרי לפירי י"ל דאף בפירשה מקצתה חמור עיי"ש (ע"ל ס"ק מ"ט וס"ק נ"א):

(נד) אסור. עש"ך ס"ק י"ב דר"ל מספק דכל הני איבעיות דלא איפשטא ונ"מ אם יש עוד ספק הוי ס"ס. שפ"ד שם:

(נה) ויש אוסרים אפי' מת. עי' בישועות יעקב סוף ס"ק ב' שנסתפק לדעת האוסרים בפירשה ומתה אם הוא איסור תורה או דילמא דאף לדבריהם לא הוי רק מדרבנן דמה"ת פשיטא דלכ"ע בעינן שיפרוש מחיים עיי"ש ועי' בפלתי סק"ג שכ' בפשיטות דאף לאוסרין לא הוי רק מדרבנן עיי"ש:

(נו) אוסרים. עבאה"ט ועי' בפלתי שכתב לדינא להקל בזה עיי"ש אמנם בפר"ח ס"ק י"ג ובפרי תואר סק"ט כ' דהעיקר כדעת האוסרין בזה עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ו ובשלחן גבוה ס"ק ט"ו ובמנח"י כלל מ"ו ס"ק י"ג והנה באורח מישור סק"ב השיג על המנח"י הנזכר והעלה דהעיקר לדינא כדעה הראשונה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"ב ובשערי דעה סק"א שכתב שיש לחוש לדעת היש אוסרין בזה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ס"ב):

(נז) ויש אוסרים. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ט שכתב מהת"ח ותשו' מהרי"ל שהסכין שחתך תולעת צריך נעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים אבל אין נוהגין כן אלא מקנחו היטב ודיו ומנהגן של ישראל תורה היא עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק ט"ז מחודש א' לדינא (ועי' בדברינו להלן ס"ק קכ"ו ולהלן סי' ק"ד ס"ק ל"ד):

(נח) נקוב לחוץ. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק ט"ו שכ' שכן עיקר כדעת הי"א עיי"ש אולם בשו"ת גנת וורדים הספרדי חיו"ד כלל א' סי' י"ח פסק להקל בזה וכדעת הרשב"א שהביא המחבר עיי"ש וכ"כ הפרי תואר סק"י וי"א והשלחן גבוה ס"ק ט"ז לדינא עיי"ש אמנם כל זה הוא לדידהו במדינת הספרדיים אכן לדידן שקבלנו עלינו הכרעת הרמ"א וכיון שהרמ"א סיים בזה והכי נהוג בודאי חלילה לנו לסמוך להקל ועי' בט"ז סק"ח:

סעיף ה (נט) תולעים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלא כהב"ח שרצה להתיר המילבי"ן קטנים שבקמח וכו' ועי' בהגהות צבי לצדיק שכתב להקל