דרכי תשובה - ג ריב

ולישה ואף שהוא שכיח שנתרסקו ושוב אינה בריה מ"מ עדיין נשאר הרבה שלימים עיי"ש איברא כי בגוף דבריו שהקיל בחומץ משום שאינו נראה כ"א ע"י כלי הבטה עי' בס' הברית מאמר ו' פרק ג' שכ' שיש לדעת דכל חומץ יין וחומץ שכר או באר משקים הוא מלא תולעים קטנים ודקים מאד אשר יתנועעו וירוצו אנה ואנה כדגי הים ורואין אותם נגד השמש על שפת הצנצנת גם בלתי הכלי הזכוכית המגדל את הראות כי כן הוא בטבע כל חומץ ובכן לא יועיל לסנן אותו (ע"ל ס"ק ל"ג) ומה"ט כתב שאם יתן החומץ על איזה מאכל ה"ז פירש ואסור משום שרץ השורץ על הארץ לכן אין לאכול שום חומץ עד שיבשל אותו מתחלה שימותו התולעים ואח"כ מועיל הסינון עיי"ש הנך רואה עדות החכם בעל ס' הברית שהעיד שרואין התולעים שבחומץ גם בלא כלי המגדל הראות וגם בהם יש חשש פרוש ודלא כהרב מאורי אור הנזכר:

אמנם לענין עיקר הדין של החומץ הנה בח"א שם חולק על הס' הברית בזה וכ' דכיון דקיי"ל דכל שלא פירש חוץ לכלי אף התולע מותר לאכלו מה"ת בפ"ע ואינו אסיר כ"א מדרבנן משים בל תשקצו וכיון שהתולעים דרכן לגדל בכלי ובתולעים שדרכן לגדל בכלי קיי"ל דאם עירו מכלי אל כלי דין כלי ב' וג' ככלי הא' לפ"ז אין חשש כלל בחומץ שיש בו תולעים לבשלו עם בשר ודגים או לערבו במיני ירקות ולפתן אפי' חי כמו שהוא בלא סינון דלמאי ניחוש לה דשמא יפרוש לאוכל או לדופן הכלי אין חשש דלא מיבעיא כל זמן שהמשקה טופח דודאי מותר אלא אפי' יתייבש לגמרי מותר המאכל כיון שאין איסור אלא משום בל תשקצו דרבנן וזה לא שייך אלא כשרואה התולע באוכל אבל אילו התולעים שבחומץ שלא נראה להדיא אין כאן משום בל תשקצו וסיים וז"ל וכן מעולם לא שמענו פוצה פה ואפי' חסידים ואנשי מעשה אוכלים מאכלים בחומץ ואין חוששין כלל לבדוק החומץ אך צריך לזהר שלא לסננו דאם סינן הוי כפירש ואסור ומנהג ישראל תורה הוא עכ"ל. אמנם יעוין בס' עקרי הד"ט סי' ח' אות ו' שהעתיק בזה מספרו שותא דינוקא סי' ק"נ שהאריך בזה והעלה דאסור לשפוך חומץ על מאכל כיון שיש בו תולעים רוחשים על המאכל וגם לסננו לא מהני שדרכו לירד עם החומץ דרך נקבי הבגד וגם לאחר הסינון רואין הרחש רק שצריכין להרתיחו ואח"כ לסננו שאם מסננים אותו לאחר הבישול אין רואין בו שוב עוד שום תולע ואז מותר ולא זולת עיי"ש וכ"כ בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ב עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ק"ה שכתב ג"כ דהעיקר להחמיר דלא מיבעיא בחומץ שעושין עתה ששופכין מכלי אל כלי הרבה פעמים ע"ג קסמין בודאי אסור כדין המבואר במחבר בסעי' זה דחיישינן דלמא פירשו התולעים ע"ג הקסמין הדר נפלו שוב לתוכו אלא אפי' אם עושין חומץ מעט ואינו שופך על הקסמין כנ"ל מ"מ יש חשש כיון שדרך ליתן החומץ ע"ג המאכל ואוכלין המאכל ע"י שנוטלין המאכל במזלג ואז עומד המאכל בפ"ע והחומץ בפ"ע בודאי לא שייך לומר דהיינו רביתייהו ונעשה כשרץ השורץ על הארץ ועכ"פ הו"ל ספיקא דאורייתא וסיים וז"ל ומרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל כשאכל אונערקי"ן הכבושים אפי' במים לא אכלן כך אלא קולפן מתחלה הקליפה החיצונה וקליפתן זרק ומה שבתוכה אכל דכל דבר הנכבש ונעשה מחומץ יש בו חשש תולעים כמ"ש בס' הברית הנ"ל וע"כ בודאי יש לחוש ולעשות התקנה לבשל ולסנן ע"י בגד שלא יוכל התולע ליפול לתוך הכלי עכ"ל והנה בס' דברי יוסף סוף סי' תקל"ו מדחה דברי המהר"ם שיק אבל המעיין יראה שאין דבריו כדאי לדחות דברי המהר"ם שיק ז"ל כי כפי הנראה מדבריו שלא ידע שדרך עשיית החומץ הוא לשפוך אותו על קסמין ולסננו דרך הקסמין דהוי דינו ממש כדין המבואר במחבר בסעי' זה להחמיר כנ"ל גם במה שהשיג עליו דאין חשש אף שיקח הקריי"ן בלא החומץ ויהי' התולע על הקריי"ן משום דבקריי"ן יש משקה אין בו כדי השגה וכי לא נמצא שיהא מינח בקערה מעט קריי"ן חוץ לחומץ וכשיקח בהמזלג אותו הקריי"ן שאין עליו עוד לחלוחית החומץ אם פירש עליו התולע יש חשש איסור דאורייתא ע"כ בודאי אין לסמוך עליו להקל כנגד דברי כל האחרונים המחמירים הנ"ל ואומרים שצריכין לחמם החומץ ולסננו וכנזכר:

אמנם להחליט הדבר בבירור כמ"ש מהר"ם שיק בחומץ שלנו שנעשה דרך שפיכה על קוסמין דהוי פירש אי אפשר דאם נאמר כן לא נתיר שום חומץ כי הנה ראיתי בס' בן אברהם סי' נ' סוף אות מ"ב שמתפלא על עיקר התיקון שעשו רבותינו האחרונים לבשל החומץ ועי"כ אין עוברים התולעים הדקים שנגררים עם המשקה דמי גילה להם רז זה דכשימותו הני תולעים שאינם עוברים כמו בחייהם ואי משום שבדקו ולא מצאו אין ראי' די"ל דהא דלא מצאו אח"כ תולעים ולא נראו עוד הוא משום דגם בחייהם אין העין יכול לראותן רק בקישוי גדול כשיתנו על כלי זכוכית לבנה ונגד השמש דוקא דאז כל עין יפה ירגיש בהם ע"י נידנוד התולעים במשקה ששטין בו אנה ואנה אבל גוף התולע לעולם אין נראה וא"כ ממילא מובן שא"א לראותן רק כשהם חיים אבל כשמתים ע"י בישול א"א לראותן א"כ מאן לימא לן שאינם עוברים מחמת דקותן דרך המסננת עיי"ש ולפי דבריו בחומץ שלנו לא מצאנו ידינו ורגלינו להתירו אפי' ע"י תקנה הנ"ל וזה לא שמענו מעולם שיהי' מי שיזהר שלא יאכל חומץ גם כשהוא מבושל ומסונן כנהוג אבל בע"כ צריכין אנו להמליץ ללמוד זכות על העולם שמה שפירש על הקיסמין בשעה שעובר דרך שפיכה לא מקרי פירש כיון שהקסמין הם תמיד לחים מחמת החומץ שעובר תמיד עליו ונשפך מלמעלה למטה בקילוח ע"כ גם אם פירשו התולעים על הקיסמין אין לחוש ומה שנדבק אח"כ על האוכל מהתולעים של החומץ אין חשש כיון שכבר פסק הש"ך להתיר בפירשה כשהוא מתה וכסברה הראשונה שבסעיף שאח"ז וכמ"ש בבאה"ט סק"ט ובכן צויתי לאיש אחד מפה שיש לו פאברי"ק מדגים מלוחים שקורין אותם ראסי"ן ומלאכתו הוא שכובשין הדגים מלוחים עם חומץ מעורב בבשמים וצויתי לו שיבשל קודם החומץ ואח"כ יסננו כנ"ל. והנה בלתי ידיעתי בישלו החומץ ביחד עם הבשמים ואח"כ סיננו ונשארו הבשמים על בגד המסננת באמרו שזה טוב לרגל מלאכתו שיתבשלו הבשמים עם החומץ. ואמרתי לו שגם זה לא טוב כיון שנותן הבשמים להחומץ קודם הבישול יש לחוש יען כי הבשמים צפים למעלה על החומץ רוחש עליהם התולעים והוי פירש בעודם חיים על דבר יבש ומה מהני במה שיסנן אח"כ (וכמש"ל שיש לחוש שהתולעים יעברו דרך המסננת) אלא שיתן הבשמים לתוך החומץ לאחר שכבר עומד החומץ בבישולו שבודאי כבר מתו התולעים בתוכו ואז אין חשש כנ"ל ועי' בס' עצי לבינה שכ' דאותן תולעים שיש להם כנפים הנמצאים בחומץ חמירי טפי ולכ"ע אסור בלא סינון עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ב וסעיף קטן מ"א) ופשוט הוא דלגבי אותן התולעים בודאי מהני הסינון גם קודם הבישול דאותו שיש להם כנפים בודאי הם גדולים במקצת ולא יעברו דרך המסננת:

איברא כי בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ז כתב דלא מהני תיקון לחומץ לחממו עד שימותו התולעים ולסננו אח"כ שאין היתר לבשלו קודם הסינון אלא בדבש כאמור להלן סעיף י"ג אבל בחומץ ושאר משקים אסיר לעשות כן משום דהוי מבטל איסור לכתחלה ודלא כהדמש"א שמתיר לעשות כן גם בחומץ ושאר משקין עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"ו שהביאו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' ערך שי שנותן פנים מסבירות לדברי הכנה"ג להחמיר בזה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל להלן סי' צ"ט סק"ב וסי' ק' סק"ג מ"ש ענין זה ומצדד ג"כ דאם אי אפשר לסנן החומץ אלא ע"י שיחממו ע"י האור דאז יבלע ההיתר מהתולעים יש בו משום מבטל איסור לכתחלה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשערי דעה סק"ד שכתב דכדי להנצל בזה מחשש מבטל איסור לכתחלה אם עכ"פ לא ידענו בבירור שיש שם בודאי תולעים בהחומץ יש להקל להדיא לבשלו ולשננו אח"כ דכיון דיש ספק בדבר הרי קיי"ל דבספק איסור לא שייך דאין מבטלין איסור לכתחלה אך אף אם ידוע שיש שם בודאי תולעים יש עצה לסננו קודם בישול ואח"כ לאחר הבישול יסננו עוד הפעם וכתב דכ"ז כתב לדעת הכנה"ג והפרמ"ג הנ"ל אבל לדעתו ברור דאין שייך לחוש בזה לאסור דאין מבטלין איסור לכתחילה ואין להחמיר לחוש לזה כלל עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ח' מ"ש בזה וכ' שכן ראה לרבנן קשישאי שבעיה"ק ירושלים ת"ו שהיו נוהגין לסנן מתחלה החומץ בבגד עב ואח"כ מבשלין אותו ומסננין אותו בפעם אחרת עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק מ"ג שהרחיב ג"כ הדיבור להשיג על הכנה"ג בזה במ"ש שיש בו משום אין מבטלין איסור לכתחלה ואין לחלק בזה בין דבש לשאר משקין וסיים וז"ל וכן נהגו פה ירושלים ת"ו בחומץ שיש בו תולעים קטנים ודקים וכו' מרתחין החומץ תחלה עד שהתולעים מתים ואח"כ מסננין וכו' עכ"ל (ועי' בדברינו להלן ס"ק קס"ג):

ועיין בשו"ת בית יעקב סי' פ"ד שכ' בשם המהרש"ל בביאורו לסמ"ג שכ' וז"ל מצאתי פעם אחת תולעים בחומץ והי' מקצת המורים שלא רצו לבדוק החומץ כי אמרו מי יכריחנו לעשות לנו ספק ואמרתי להם פשיטא אם היתה הבדיקה מחמת טירחא יתירא או מחמת היזק אבל מה שאתם יראים שיש בו תולעים ואתם מכסים עיניכם בלי ראות בזה לא יאי לבעלי נפש עכ"ל וע' בס' בן אברהם סי' נ' אות מ"ב שהביאו וכתב דפשוט הוא דאין כוונתו על אותן התולעים הקטנים שרגיל להיות בחומץ שלזה לא שייך לומר פעם א'