דרכי תשובה - ג ריא

בקמח שהתליע אם מותר לעשות ממנו משקה שקורין קווא"ס כיון שיש חשש שיעברו דרך המסננת וכ' דאפי' בדיעבד אם כבר נעשה ממנו הקווא"ס יש לאסור ואין להקל כלל והמקיל בזה הוא מבי דינא דשריא וסופו ליתן את הדין עיי"ש ועי' בשו"ת בית היוצר חיו"ד סי' י"ז שנשאל בענין הפירות שקורין ריביטנלי"ך שאומרים שבראש הפרי שהוא כמו שושן נמצאים שם מילבי"ן קטנים אם מותר לבשלן ולסנן ולאכול המשקה היוצא מהן ועיי"ש במה שהאריך בזה וכ' דלכתחלה אין לסמוך על הסינון להתיר בלא בדיקה אמנם בדיעבד כשכבר ריסקו בלא בדיקה וסיננו יש להתיר עיי"ש ולפי דברי הפרמ"ג והבית אברהם הל"ל אם המילבי"ן הם קטנים מאד באופן שיש חשש שיעברו דרך המסננת וידוע שיש שם המילבין בודאי דאפי' בדיעבד אסור ומה שאנו מקילין ושותין המאלינ"ע סירא"פ אע"פ שידוע שהי' מלא תולעים בשעת החימוץ קודם הבישול וסומכין על הסינון פשוט הוא משים שאנו רואין שאין התולעים קטנים כ"כ ע שיעברו דרך המסננת:

(מ) דרך בגד. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' שכ' מהדמס"א שחולק על זה ופסק דאפי' בבגד חיישינן שמא יפול לתוך המשקה עיי"ש ועי' בבינת אדם שם שהוכיח כן מלשון הטור וש"פ דאפי' בבגד עב שהנקבים קטנים עד שא"א להתולעים לעבור דרך המסננת מ"מ אסור לכתחלה לסנן בלילה דחיישינן שמא לאחר שיגלה הכוס שסינן בו יפרחו ויפלו התולעים למטה להמשקה והרי כבר פירשו ואסור אכן בדיעבד או אף לכתחלה אם הוא צמא בלילה ודחוק מאד לשתות ויש לו מים או שכר המוחזק בתולעים מותר אף לכתחלה לסננן אף בלילה ע"י מטלית שהחוטין דבוקין יחד שא"א לתולעת קטן לעבור דרך שם וצריך לזהר יפה שלא יגלה הכלי ולא ינער המטלית וגם דוקא כשאינו מרגיש בפיו שום תולע ואינו רואה שום תולע (כנ"ל בס"ק הקודם) ועיי"ש בחכמת אדם סעי' ז' שכ' דאפי' לא התליעו המשקין אלא בכלי יש לזהר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל' שנשאל מחכם א' באשר כי ראה בס' אחד חדש דאפי' ע"י בגד אסור לסנן בלילה משקה שיש בה תולעים ורק בדיעבד או בשעת הדחק מותר אם הדבר אמת שצריך לזהר בזה והשיב שאין להחמיר בזה כלל דמדברי הפוסקים מבואר להדיא דרק בקשים וקסמין אסיר לסנן בלילה אבל בבגד שיש בו נקבים קטנים שאין התולע יכול לעבור בו לכ"ע אין חשש אף לכתחלה עיי"ש ועי' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' נ' אות ה' מ"ש בזה והביא דברי הכנה"ג בשם הדמש"א הנ"ל ומתמה עליו והעלה ג"כ דהעיקר כדעת הרמ"א וש"פ להקל לסנן בבגד בלילה וכמ"ש במנח"י כלל נ"ג אות ו' וז' עיי"ש:

(מא) בגד. עי' בס' צמח צדק החדש סוף ס"ק י"ב שכתב דכ"ז בתולעים שאין להם כנפים לפרוח אבל היבחושים שבמשקה שיש להם כנפים ויכולין לפרוח אין לסננם בלילה אף בבגד עב דחיישינן שמא יחזרו ויפרחו לתוך המשקה כיון שדרכן להתקרב לתוך המשקה עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק ז' וס"ק ל"ב):

(מב) או. עי' בשו"ת הלק"ט חלק ב' סי' ו' שכ' שאותן המסננים המים דרך בגד המיוחד לסינון ומהפכין בכל עת הבגד לא טוב עושין כי אם לעשות כן טוב יותר שלא לסנן כלל כי קודם הסינון הוי ספק אם פירשו התולעים ספק לא פירשו אבל כשסיננם בבגד כזה נדבקו התולעים בבגד ואם מתהפך נופלין למטה ע"כ צריך לזהר שלא להפך המסננת וצריך לעשות לה שפה כדי שלא תתהפך עיי"ש:

(מג) מסננת. היינו ג"כ במסננת כעין בגד שאין בו נקבים אבל באותן המסננות שיש בה נקבים אף שהה דקים מ"מ כל שאפשר שהרחש הדק שבדקין יעבור דרך נקבי המסננת ויחזור ויפול למשקה אסור. צמח צדק החדש שם מהב"ח. ועי' בבינת אדם שם דאסור לסנן בנפה כי בכל נפה יכולין תולעים קטנים לעבור בו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק קמ"ד):

(מד) וכן מותר לערות. עי' בערך לחם (להמהריק"ש) שכ' דלדינא יש להחמיר שלא לערות המים מכלי אל כלי ולשתות מהם דכלי שני לא חשיב רביתייהו עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ב שהביא כן גם מהדמש"א להחמיר אבל כ' דאין דבריו עומדין בפני כל הנך רבוותא המקילין בזה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ו' מ"ש בענין זה מתשו' מהר"ש הלוי כת"י ומ"ש ע"ד בזה ועי' ביד דוד הספרדי בהגהות ב"י אות ט' במוסגר מ"ש ע"ד המחזיק ברכה בזה ועי' בס' תורת יקותיאל סק"ד מ"ש בענין זה וכ' שדין זה צ"ע למעשה עיי"ש. ועי' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' נ' (דף מ"ז ע"ב) מ"ש בזה והביא מדברי הש"ס והב"י דמבואר דגם מכלי אל כלי שרי עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ט"ז):

(מה) מותר לערות. עבאה"ט מ"ש בחומץ שיש בו תולעים דמה שפירשו מן החומץ לתבשיל לא הוי בכלל פירשו ועי' בפר"ח סק"ט שכ' דמסתברא דאף בתבשיל צונן מיירי ואף אם פירשו ממקום למקום במאכל עצמו היינו רביתייהו ושפיר דמי עיי"ש ועי' בס' ערך לחם (להמהריק"ש) שאין דעתו כן שכ' דמ"ש הרי"ו דפירש מן החומץ לתבשיל לא הוי פירש ומותר מיירי בתבשיל חם עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב שהביאו וכ' דר"ל שהתבשיל הי' חם ורותח דתיכף ומיד מתו התולעים אבל אם הי' התבשיל צונן שאין לתלות שמת התולעת תיכף אסור אע"פ שלא פירש אלא בתבשיל עצמו ולדינא העלה דהעיקר כדעת הפר"ח דאפי' בתבשיל צונן שרי עיי"ש:

וכתב שם עוד בפר"ח דכ"ז מיירי כשאינו פורש מן התבשיל אבל אם הוא פורש לחוץ אף לדופני הכלי מבפנים אסור דלאו היינו רביתייהו ולפ"ז אין לאכול תבשיל זה בלילה אלא ביום דחזי אם פירש או בלילה כעין יממא דהיינו באבוקה או בנרות הרבה (ע"ל ס"ק ל"ו) עכ"ד ועי' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכות תולעים סי' ב' שהשיג ע"ד הפר"ח בזה והעלה דמותר לאכול התבשיל הזה גם בלילה עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' כ"ט שהתפלא ג"כ ע"ד הפר"ח במה שהחמיר בזה דכיון שהוא מחזיק בדברי הבה"ב דאינו מזיק מה שפירש מן החומץ על איזה תבשיל או חתיכה שבקדירה משום דהיינו רביתייהו א"כ למה אוסר אם פירש מן התבשיל לדופן הקדירה בפנים דכיון דזה רביתייהו הרי הו"ל התבשיל כהחומץ דאטו יש סברא לומר דאם פירשו התולעים מן החומץ על דופני הכלי מבפנים יהי' אסור וכ' די"ל דהפר"ח מיירי כשהחתיכה שבקדירה נתייבשה ואין עליה עוד שום משקה דאז אין רביתייהו שיפרשו דדוקא ממשקה דרכם לפרוש אבל אם יש לחלוחית על התבשיל שבחומץ גם הוא מודה שאין להחמיר ומה"ט כ' בעובדא דידי' בחבית כרוב (שקורין קרוי"ט) שנמצא ג' תולעים ברוטב שקורין ראסי"ל שבמקום הקרשים תחת, האבנים שמכביד עלי' דאין לאסור כיון שנמצא בהראסי"ל הו"ל כמו תולעים שבחומץ דהכי רביתייהו ואף שיש שם בהחבית קרוי"ט ויש לחוש שמא פירשו התולעים מן הקרוי"ט לדופני הכלי מבפנים אפ"ה אין לאסור דכיון שיש על הקרוי"ט תמיד לחלוחית ראסי"ל אין לחוש ועיי"ש במ"ש בזה באות ג' ואות ד' באריכות. איברא כי בגוף הדין הנה בשו"ת הרמ"ז סי' ב' פסק דאם פירשו התולעים שבחומץ אל המאכל הוי כמו פירשו לארץ כיון שפירש ממקום גדילתו ואסור מה"ת עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ו שכ' לחלק בין מאכל יבש ובין מאכל לח דכשהי' בהחומץ תבשיל יבש כגון בשר או ירק אסור דחיישינן דלמא השריץ התולע ע"ג אותה דבר יבש אבל כשהי' בהחומץ מאכל לח אין להחמיר. אמנם בעיקר הדין של הרי"ו סיים שהוא מפקפק אם יש להתיר גם בהי' בקדירה תבשיל לח ומה גם לדעת האו"ה שמחמיר בכ"מ בזה מסתבר דהוי הדבר עכ"פ ספק דאורייתא ואין להקל בכל זה עיי"ש וכ"כ בכו"פ סק"ו דאם הי' אוכל בקדירה יש להחמיר ע"כ יש לזהר בתבשיל של חומץ עם מאכל שיש בו תולעים כי אולי יפרשו מהאוכל חוץ לאכול עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק ה' הביא ראיה דכל שיש משקה אף שפירש ע"ג האוכל וחזר למשקה שרי דהיינו רביתייהו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בבינת אדם שם אות ל"ד שכ' כן בהחלט להקל בזה דכמו דקיי"ל לעיל בסעי' הקודם בתולעים שבמים דבפירש בדופני הקדרה הוי רביתייהו וכשר ה"נ אף שפירש חוץ להחומץ על המאכל שבקדירה שרי דמ"ש המאכל מהכלי ומ"ש מים מהחומץ עיי"ש:

והנה ראיתי בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו לחולין (בדף פ"ח ע"א מהס') שכ' דאותן התולעים שבחומץ שהם קטנים מאד עד שאין נראין רק בכלי הבטה אין לחוש להו כלל דהם מיניה קא רבו וליכא בהו חשש פריש דלעולם אותו משהו חומץ שסביבו הוא קיומו המעט מזעיר לחות הוא רב בערך קטנותו של התולע וכמעט רגע שמתייבש הוא מת וא"א לרחוש אבל אותן הנראין גם בלא כלי הבטה איכא חשש פרוש גם בקטנים מאד ואפי' בבישול