דרכי תשובה - ג רי

ואין כאן חריפות שיובילנו עמו לכן יניח להם כ"ת במנהגם מאחר שהחזיקו בזה ע"פ גדולי הדור עכ"ל אמנם מדברי הגאונים הנ"ל אדמו"ר הד"ח והצ"צ החדשות הנ"ל שהבאתי לאסור להדיא התולעים הללו שעוברים דרך המסננת נראה דלא ס"ל להקל מטעם זה ולא נחתו כלל להא דהכי רביתייהו ולפענ"ד נראה דהעיקר כדבריהם לדינא דאין לסמוך בזה אהא דהכי רביתייהו דהנה בברייתא דחולין דף ס"ו בשמעתין דאמר שרצים הגדלים במים וכו' שוחה ושותה וכתב הרא"ש שם וז"ל י"א דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור דלמא פרוש אדופנני דמנא עיי"ש ועי' בב"י והנה לפי דברי הרא"ש בזה יש מקום לדברי הב"א הנזכר דכיון דכל האיסור הוא רק מחשש שמא פירש אדופני הכלי א"כ בנ"ד כיון שאנו רואין שהם כ"כ אדוקין במים עד שגם דרך בגד עב הם עוברים אין לחוש כ"כ דפרוש אדופני דמנא ויעזוב את המים אמנם הנה הפרי תואר סק"א כ' מהאו''ה דלאו מטעם דחיישינן שמא פירש אדופני דמנא רק כל שהוריק המים מבור לכלי לאו מקום רבותייהו הוא ואע"פ שהם עם המים הוי כאלו פירשו מן המים עיי"ש ממילא דגם בזה אין צד להקל דיהי' איך שיהי' לאו מקום רביתייהו הוא וצ"ע:

(כט) אוסרים עשפ"ד סק"ט שכ' דמשמע מדברי האו"ה דחריצין אסורין אפי' אינם זוחלין וגם אינם נובעין וגם אין להם מוצא ובא וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ל) אוסרים. עי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל' אות ה' שהעלה מדברי הש"ע והפוסקים דלא הזכירו איסורא בזוחלין רק בנעיצין ולא בכלים משום דבכלים מותרין התולעים שנתהוו במים שבהם אף שנמשכים וסיים וז"ל והיוצא מזה לדינא דבמי גשמים שהמה באים במרזבות מעצים מותר לשחות ולשתות מהם כמו מבורות אף שהמים שבהם נמשחין וזוחלין אכן אם המים באים מנהר או מבאר מעיין יש לחוש דלמא נתהוו שם התולעים ואם שואב מבור בכלי ושופך למרזב ג"כ אסור ואף במי גשמים אין להתיר אלא אם המרזב אינו מחובר בארץ אבל אם הוא מחובר בארץ צ"ע דיש לאסור משים שמחובר לקרקע הרי הוא כארץ ואסור משום שרץ הארץ ובחריצים הנקוים שנעשו נמשכים מסתברא דאין לאסור התולעים שנתהוו קודם שנעשו נמשכים וכו' עיי"ש באריכות:

סעיף ג (לא) המסנן. ר"ל דרך עצים וקשים וקסמין דקות. ב"י מפירש"י וה"ה במסננת שנקביו רחבים דלפי אומד הדעת יכולין התולעים ליפול דרך הנקבים למשקה. עשפ"ד סק"ט:

(לב) או יתושים. עי' בספר מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שהתפלא בזה דהתינח תולעים או יבחושין שדרכם להיות נבראים במים אבל יתושין דקאמר מה הוא ענינו הלא יתושין הם שרץ העוף ומה לי שהם בתוך המשקה הא מ"מ אסורים ונשאר בתימא עיי"ש אבל יעוין בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' שכבר עמד בזה וכ' בשם הרמב"ן דאין זה מין יתושים כפשיטא שיש לו כנפים דזה פשוט שאסור משום שרץ השורץ על הארץ אלא שהם ממינים הטמונים במים ואין להם כנפים לפרוח עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק ז'):

(לג) לפיכך משקה שדרך ליגדל בו חולעים. עי' בפחד יצחק אות נ' ערך תולעים בחומץ שכ' שכל חומץ הוא תמיד מלא תולעים והנסיון יוכיח שאם תקח בידך כוס זכוכית מלא חומץ חזק ולבן ותעמידהו על עין השמש ותראה את החומץ מלא תולעים וא"א להוציאם מן החומץ אפי' ע"י משמרת כי הם קטנים כ"כ עד שהן עוברים דרך נקבי הגויות הנקראים פארי"ס ואם תשים בתוך הכוס את השומים לא תמצא עוד עכ"ד. ובביאור ענין התולעים שבחומץ מהותן ואיכותן עי' בספר הברית מאמר ו' פרק ג' שמבאר הדבר כי א"א להיות חומץ בלתי התקלקל המשקה תחלה ויתעפש עד חומצתו וכל המתעפש בטבעו מהוה תולעים ולכן לא יועיל לסנן אותו כי כל בגד וכל דבר אשר יעבור בו החומץ יעבורו התולעים ג"כ כי כמעט כל עצמות החומץ אינו כ"א תולעים דקים וחי בהם עיי"ש ולהלן (ס"ק מ"ה) הארכתי מדין חומץ ותולעים שבו והעתקתי הדברים כאן כי מזה יש ללמוד דרך כלל כי משקה שתקונו להניחו להתעפש ואח"כ הוא משביח הו"ל בכלל משקה שדרכו לגדל בו תולעים ואף אם לא בדקנו אותו ולא ראינו בו עדיין יש לחוש לו מסתמא וכמש"ל (בס"ק שאח"ז) מהפרי תואר:

(לד) משקה שדרך ליגדל בו תולעים. ר"ל אפי' אינו יודע שיש תולעים במשקה זה אלא כיון שמין משקה זה דרכו להיות בו תולעים חיישינן שמא יש בו ויפול לכוס וישבור שבכלי הב' התליע. פרי תואר סק"ה. וכתב שם עוד ונראה דאפי' יאסר אח"כ התולע שבתוך המשקה אעפ"כ אסור שמא יבא לשתותו כיון שעומד לשתי' לכל עכ"ל:

(לה) אין לסגנו. עי' בתורת יקותיאל סק"ג שכ' דמלשון הש"ע נראה דרק לכתחלה הוא דאסור אבל בדיעבד אם כבר סינן מותר אבל לדינא מבואר בפוסקים דאף בדיעבד אסור עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק ח' דאף בדיעבד שכבר עבר וסיננו בקסמין אסור משום דהוי מידי דשכיחי טובא שיפרוש התולעת לקוסמין ושיחזור ליכול לתוך הכלי עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר שם שכתב דכל זה הוא רק לענין לכתחלה דבדיעבד אם כבר עבר וסינן בקיסמים בלילה יש לו תקנה שיחזור תיכף ויסננו דרך בגד עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה דאין לאסור המשקה בדיעבד רק התולע הנמצא בכלי התחתון הוא דנאסר בדיעבד דקרוב לודאי שפירש קצת והדר נפל לי' וכל שהמשקה הוא בעין לפנינו ונוכל לבררו ע"י סינון או בדיקת עין צריכין לעמוד על ברירו אבל אם נתערב ממנו בענין שא"א לבררו שרי ואין לחוש לאסור המשקה בדיעבד משום דהוי ס"ס עיי"ש:

(לו) בלילה. ומסתברא דלילה כעין יממא דהיינו באבוקה או נרות הרבה שפיר דמי. פר"ח סק"ט:

(לז) שמא יחזרו ויפלו לתוך הכלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא הוי אלא ספיקא שמא פירשו ונ"מ אי איכא עוד ספק כגון שמצאן מתים בתוך המשקה דשמא לא פירש ואף את"ל פירש שמא פירש מתה דהוי בעיא דלא איפשטא הוי ס"ס. שפ"ד ס"ק ט'. ועי' בבינת אדם שער או"ה אות ל' שכ' דהכל הוא לפי הענין אם הוא מוחזק בתולעים יש להחמיר אך אם לא אתחזק שם תולעים כ"כ אז נחשב לספק וכ' דאף כשלא אתחזק בתולעים דהוי ספק דמקילין בצירוף עוד ספק כנ"ל אין להקל אלא דוקא אם אינו מרגיש בפיו שום תולע ואינו רואה שום תולע בעיניו אבל כשמרגיש ורואה התולע ודאי אסור דאז לא הוי רק ספק א' עיי"ש. אמנם בגוף הדין שכ' דשמא פירשו הוי ס' ובצירוף עוד ספק הוי ס"ס ומותר ע' בס' ערוגות הבושם אות ג' דשדי בזה נרגא ע"פ הנודע דבכל מקום אתי קראי לודאי ולא לספק וכמ"ש החוו"ד להלן סי' ק"י ושאר אחרונים א"כ ה"נ הרי כל ההיתר דמתירין אם לא פירש אתי מקרא דכל אשר במים תאכלו וא"כ בע"כ דהקרא לא היתר אלא אם ידעינן בודאי שלא פירש אבל בספק אם פירש אסור מה"ת כמו ודאי וסיים בצ"ע. לדינא עיי"ש:

(לח) אבל מותר לסננן דרך בגד. ומ"מ צריך לזהר כשמסננין בלילה שלא יהיה בהבגד נקבים גדולים כ"כ שיכולין התולעים לעבור בו. כנה"ג בהגהות ב"י סוף אות ה'. וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ח סעי' ז' ובבינת אדם סוף אות ל"ג שצריך שיהי' החוטין שבבגד סמוכין זה לזה טובא ודבוקים יחד עד שא"א אפי' לתולע דקה מן הדקה לעבור דרך נקביו ועיי"ש בחכמת אדם שכתב דאפי' אם לא התליעו המשקין אלא בכלי יש לזהר בזה דכיון שסינן אם המסננת יש בו נקבים קצת שיכולין התולעים לעבור דרך הנקבים נאסרו המים דחיישינן שמא פירשו על המסננת וחזרו ונפלו למים לכן צריך לזהר לסנן רק דרך מפה שהנקבים דקים מאד שלא יהי' אפשר אפי' לתולע דקה מן הדקה לעבור עיי"ש ועי' מזה בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל' אות ד' וסי' ל"א אות ג':

(לט) מותר לסננן. עמ"ז ס"ק ט"ו שכ' וז"ל והא דמהני סינון ברוטב היינו בתולעים אבל מילבי"ן אף הרוטב אסור עכ"ל ועי' בדבריו עוד להלן סי' ק' בשפ"ד סק"י שכ' דלפעמים לא מהני סינון כגון בבריה שעוברת ע"י סינון עיי"ש ועי' בשו"ת שבס' בית אברהם (מהרב מהר"א מחערסאן ז"ל) סי' י"ד שנשאל