דרכי תשובה - ג רט

בזה ועמ"ז סק"ד שכ' דביאור לשון המחבר כך הוא דכיון שגדלין בכלי אין לחוש שמא פירשו לאחורי הכלי דאין דרך התולע לפרוש ממקום רביתייהו אבל כשגדלין בבור ושואב בכלי חיישינן שמא פירשו אח"כ בכלי ע"ג דופני הכלי מבפנים עיי"ש (וע"ל בס"ק שלפ"ז):

(כה) מותרים. עבאה"ט ועפר"ח סק"ו שכ' דהא דשרי בגידלו בכלי ופירשו מבפנים דוקא כשחזר התולע למשקה אח"כ אבל אם הוא עומד ע"ג דופני הכלי מבפנים אף לשחות ולטלו בפה משם אסור עיי"ש וכדברים אלו כ' גם הפרי תואר סק"ג ועי' בכנה"ג ב"י אות ג' ועי' בס' שלחנו של אברהם אות א' מ"ש בזה והביא ראיות להתיר דכל שלא פירש מחוץ לכלי רק על דופני הכלי מבפנים שרי היכא דליכא משום בל תשקצו עיי"ש ועי' במ"ז סק"ד מ"ש בזה וכתב דלדעת הרמב"ם בפירש לדופני הכלי אף שלא חזרה למשקה שרי מ"מ לענין אם רשאי ליטלו לתוך פיו מע"ג דופני הכלי י"ל דחמור כיון שנטלו בפיו מדופני הכלי הוי פירש לתוך פיו ואסור אבל כששותה עם המים לא מקרי פירש עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות א' מה שהאריך בדברי הפר"ח והפרמ"ג בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחגורת שמואל סק"ח שכ' לחלק בזה בין אם התולעים חיים או מתים דהא דבעינן חזרו ונפלו לתוך המים היינו אם בא לאכלן כך חיים דזה אסור משום בל תשקצו אבל כשהן מתים מותר לאכלן אף אם לא חזרו ונפלו לתוך המים ודלא כהפר"ח שכתב בסתמא דמשמע דאף כשהן מתים אסור דז"א עיי"ש ועי' בבינת אדם שער או"ה אות ל"ד שהרחיב הדיבור בזה והעלה בכמה ראיות דאף שלא חזר אח"כ למשקה מותר לאכול התולע מן התורה רק שלא יטלנה בידו ויאכל דאז הוי פירש ממש אבל אם שוחה לתוך הבור ואוכל התולע אין בו איסור דאורייתא כל זמן שלא פירש לחוץ אף שהתולע הוא בעין בפ"ע ורק מדרבנן אסור משום בל תשקצו או משום מראית עין עיי"ש ומבואר מדבריו דאף כשהן חיין וקיימים מותר מה"ת. וכן אף שהם מתים אסור מדרבנן ועי' ובשו"ת בית שלמה חלק חו"מ סי' ס"ו מ"ש בזה (ועי' בדברינו להלן ס"ק ק"צ):

סעיף ב (כו) חריצים ארוכים. עש"ך סק"ב שהביא מפרש"י והר"ן שלא פירשו כן אלא חריצים רחבים ומרובעים כמערה ואינם מקורים נעיצים קצרים מלמטה ורחבים מלמעלה. ועשפ"ד סק"ב וס"ק ח'. ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה והעלה דבע"כ עיקר החילוק בזה בין חריצין ונעיצין ובין בורות הוא דמי בורות נקווים ועומדים לעולם ואין להם פעולות המשכה אבל מימי חריצין ונעיצין הם הולכים ומושכין ובסוף מתפשטים לשדות ויאורים ושם עומדים מלמשוך עיי"ש:

(כז) ואינם נובעים. עי' בכנפי יונה שם מ"ש לענין נהרות הנובעים אם שייך לחוש לשרצים אף מספק וכ' דמדברי הרמב"ם משמע שיש לחוש אף מספיקא וכתב דלפ"ז יש לאסור לשתות סתם מי נהרות כל שאינם בדוקות אבל לא נהגו כן וכן עמא דבר שלא לזהר ובע"כ דקיי"ל דלא חיישינן לספק שרץ אפי' בנחלים וסיים עכ"ז נ"ל בימות הקיץ טוב להחמיר ולבדוק המים הנשאבים מן הנהרות כיון דשכיחי שרצים עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(כח) יש אוסרים. עבאה"ט ועפר"ח סק"ז שפסק לדינא כהיש מתירין עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהר"מ מלובלין סי' צ"ה ובשלחן גבוה סק"ז אבל בכנה"ג בהגהות ב"י אות א' ובפרי תואר סק"ד ובשפ"ד סק"ב וס"ק ח' ובמנח"י כלל נ"ג סק"ב פסקו דהעיקר לדינא כהיש אוסרין דלדידן אין נ"מ בכל זה אלא כל שזוחלין אע"פ שאינם נובעים יש לאסור התולעים שבתוכן עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה שם לדינא וכ' דלפ"ז יש לאסור אפי' אותן היאורים דקווי וקיימי ואין זוחלין מפני שנפלו לשם מימי חריצין ונעיצין שכבר נאסרו בו הרחשים וכ' שם עוד דאפשר י"ל דכל הני יאורים שמימיהם מושכים מפני פעולת הרוח שפועל בהם נאסרו. ומיהו נ"ל דבעינן שלא יראה להם סוף באופן דנראה כעין נחל אבל כל שעומד ורואה כל סביביו אפשר להקל כיון דבלא"ה יש מקילין בחריצין ונעיצין שאינם נובעים עכ"ד ועי' באורח מישור ס"ק א':

ועבשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ב שרצה השואל להתיר גם לכתחלה המים של נהר שיש בהם תולעים אפי' בלא סינון מטעם שנולד האיסור בתערובות ודחה דבריו דמנ"ל שנולד בתערובות כי אפשר שנולדים מהקרקע של נהר או מאויר בא למים עיי"ש ועי' בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' נ"ד באמצע התשו' שרצה השואל ג"כ להקל לגבי התולעים שבנהר מסברה זו דבנולד האיסור בתערובות עם ההיתר אין לאסור והוא ז"ל מדחה ג"כ דבריו בשתי ידים דאין שום צד קולא לגבי תולעים במה שנולדו בתערובות עם ההיתר ומבואר מדבריו דאפי' ידוע שנוצרו בהמים ולא מהקרקע וגם לא נפלו מהאויר אפ"ה אין שום צד קולא בזה כאשר יראה המעיין שם ועי' מזה בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ז:

ועיין בשו"ת בית אפרים החדשות דף ח' שנשאל מעיר אחת אשר משתמשים מימי נהר וגם לאחר הסינון ע"י בגד עב נראין בתוכן כמו תולעים דקים רוחשים ונהגו בהם היתר עוד מקדם לפני גאוני עולם שהי' שם ואמרו שלא היו יכולין למגזר שיבשלו המים תחלה ואח"כ יסננו כי אין רוב הציבור יכולין לעמוד בגזירה זו שיבשלו המים תחלה ומצדד להקל והביא מהא דלקמן סי' קל"ז בש"ך וט"ז ממ"ש בט"ז שם לחלק בין א"א בענין אחר והעיר שזה תלוי בדין אפשר ולא קא מכוין ובדין פסיק רישא דלא ניחא לי' עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת צמח צדק החדשות שם שרצה השואל להקל בעובדא כזו משום דהוי לא אפשר ולא קא מכוין והוא ז"ל השיב דאין זה בכלל לא אפשר דהא אפשר לסנן דרך בגד עב שקורין גיוואנ"ט דאז בודאי א"א שיעברו התולעים דרך הבגד עיי"ש ועי' בשו"ת מרן דברי חיים שם שגם השואל שם רצה לומר כן והוא ז"ל שפך חמתו עליו וכ' לו דברי בוז על שרצה לומר דברים כאלו להתיר איסור תורה שלא במקום פקוח נפש וכו' ואפי' אם יש פקוח נפש אם יוכל נעזוב מקום הזה ואינו הולך משם מקרי מזיד ומומר וכו' ואין תקנה רק לבשל המים ואח"כ לסננם ואז יבדקו ואם גם אח"כ ימצאו אין תקנה וכו' עיי"ש. ועיי"ש עוד בתשו' בית אפרים שם שכ' עוד סניף להקל בהמים הנ"ל כיון שאלו התולעים שבמים אינם נראין כתולעים ממש רק כמין חטין דקין שמתנועעים י"ל שבאמת אינם תולעים רק הוא התחלת ריקום של דגים שפרים ורבים בנהרות וכיון שרוב מיני דגים שבנהר זה הוא מדגים טהורים מסתמא מרובא פריש ושרי עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ח שהביאו וקלסי' וכ' שדבריו מסתברים ביותר עיי"ש וכיוצא בזה ראיתי בתשו' צמח צדק החדשות שם במוסגר שכ' כן עיי"ש אמנם לפענ"ד קשה לסמוך על זה להתיר איסור דאורייתא כל שעכ"פ אנו יודעין שתחלת ריקם של דג נראה כן אז אם ידוע שרוב הדגים שבנהר הם טהורים שפיר יכולין לתלות שהוא ריקום מהדגים טהורים אבל אם אין יודעין כלל שתחלת ריקומו של דג טהור נראה כן מנ"ל להמציא כן מדעתינו שהוא ריקום דגים טהורים ודלמא הוא תחלת ריקום התולעים שבמים ובפרט כי זכרתי ימים מקדם כד הוינא טליא שהייתי בוויען והלכתי לבית המאזעאם של המלכות יר"ה וראיתי שם בבית הדגים תחלת ריקומו של הדגים שנתהוה מן הביצים של הדגים שקורין רוי"ג וכאשר נפתח קצת הביצה ונראה בתחלה הראש של הדג עם העינים ולפי התמונה שראיתי שם אי אפשר לצייר שיהא אלו החטים דגים תחלת ריקומו של דגים טהורים וצ"ע:

ומ"ש עוד בבית אפרים שם וז"ל אך באמת העיקר לפענ"ד מה שנהגו בזה היתר אף בלא בישול היינו מטעם שכ' הכנה"ג לדעת הרבנים הנ"ל דכל שעוברים עם המים היינו רביתייהו וכו' אבל במים שאין בהם חריפות כל דחזינן דרביתייהו בהכי לעבור עם המים אין כאן בית מיחוש דהך קוסטא דחיותא דבהן אינו רק בעודן מכוללין עם המים וא"א להם לפרוש ממנו כלל מחמת דקותן ואפי' תאמר דשייך בהו פרישה עכ"פ פורשין מחיותיהן ואין כאן רחישה כלל ויותר נראה כיון שהם עוברים דרך בגד עב עם המים פשיטא שאין בו ממשות כלל שיהא פורש ממנו דאל"כ איך הי' עובר עם המים דרך בגד עב