דרכי תשובה - ג כ

הכהן למכרם עיי"ש:

(קפח) נותנם לכהן וצריך ליתנם לאותו כהן שירצה המוכר. חגורת שמואל ס"ק מ"ח:

(קפט) לקחו ממנו במשקל. עבאה"ט מ"ש מהט"ז פי' לוקח שקלן וכו' ועי' במ"ז ס"ק ל"א שכתב דאם הלוקח שקלן והמוכר לא נגע בהם הוי הלוקח גזלן מש"ה דין של כהן עם הלוקח מה שאין כן אם שקלן המוכר במשקל נעשה המוכר גזלן ואם רצה המוכר דן עם הלוקח והיינו כשאין שם כהן אלא הוא או להחרימו ולכופו עד שיקיים וסיים וז"ל ואיני יודע אמאי לא הביא דברי הר"מ שהביא הב"י דהכי קאמר שקלן המוכר אין הדין עם הלוקח ופטור מכלום דמתנות כהונה נגזלת כמ"ש המחבר סעיף ל"א אם גזל ומכר אין הלוקח חייב וה"ה כאן וצ"ע עכ"ל:

(קצ) במשקל. עבאה"ט ומ"ש יש לכהן ברירה אם ליקח מהמוכר או ליקח מהלוקח אין הכוונה שיתבע את המוכר או את הלוקח וליקח מהם גם שלא ברצונם שהרי זה ממון שאין לו תובעים וקיי"ל דמתנות כהונה נגזלת וכמ"ש בפר"ח ס"ק מ"ז אלא דהכא מיירי שהמוכר והקונה שניהם אינם רוצים לגזול כלל ומחולקים על מי הוא החיוב ולזה אמרינן דאם שקלן המוכר יש להכהן הברירה אם ליקח מהמוכר או מהלוקח כיון שאין כוונתם לגזול אבל אם באמת כוונתם לגזול אין הכהן יכול לתבוע בדיני אדם כלל לא מזה ולא מזה ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' מ"ח וסעיף נ' וה"פ. ועי' בכו"פ ס"ק ל"ח סב סעיף א (א) אבר מן החי. עי' בשו"ת בשמים ראש בכסא דהרסנא סי' רפ"ה מ"ש לענין אם יש איסור אבמה"ח בדם מן החי ועיי"ש במ"ש בזה ועיין מזה בס' נחלת בנימין מצוה צ"ג ועי' בס' ערוגות הבושם בפתיחה להלכות מליחה אות ה' מ"ש בזה. וכ' דיש נ"מ לענין אם מלחו הדם או שבשלו דאף למ"ד דדם שבשלו או שמלחו אינו אסור מן התורה זה בדם הפורש ממנו לאח"ש אבל דם שפורש מבהמה קודם שחיטה י"ל דאסור מה"ת אף כשבשלו או מלחו משום אבהמ"ח ועיי"ש במ"ש בזה ועי' מזה בשו"ת לב ים סי' כ"ד באריכות ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ק"ו באמצע התשו' שמעורר לענין דם מן החי שיהי' אסור משום ציר אבר מן החי עיי"ש לדרכו ועי' במהר"ם שיק על המצות מצוה קמ"ט אות ב' שהביאו והביא קושיא בשם רב גדול א' דלדברי הח"ס דדם מן החי יהי' אסור משום ציר אבמה"ח א"כ למה דם שבשלו יהי' מותר נהי דאיסור דם אזיל מ"מ איסור ציר אבמה"ח איכא וכ' דל"ק מידי דכשם שהשחיטה מועלת להוציא הבשר מאבמה"ח מוציא נמי השחיטה את הדם מאיסור אבמה"ח ובע"כ לא קאמר הח"ס זאת אלא בדם שיצא מחיים כגון בהקזה וכיוצא וכן לגבי ב"נ גם בדם שיצא מהבהמה בשעת שחיטה בעודה מפרכסת דלדידיה במיתה תליא מלתא אז אסור הדם גם משום ציר אבהמ"ח אבל לישראל שהשחיטה מתיר מאיסור אבמה"ח ממילא דגם הדם אין בו איסור אבמה"ח ואם בשלו שפקע ממנו איסור הדם אין עליו גם איסור אבמה"ח עיי"ש:

(ב) אמה"ח אסור. עבאה"ט מ"ש ולוקין עליו ועש"ך לעיל סי' ט"ז ס"ק י"ז שכ' דיש נ"מ בזה גם לדידן לענין פסולי עדות דקיימא לן דלא נעשה פסול לעדות מה"ת אא"כ עבר עבירה שיש בה מלקות עיי"ש:

ודע דמבואר מדברי הש"ס ופוסקים בשמעתין דאבר מן החי אינו לוקה עליו שעמד ג"כ לתרץ קושיא זו מהא דקיי"ל דמתנות כהונה נגזלים ותירץ וז"ל כיון דמרוויחים חייב לצאת י"ש לשלם וא"כ אף הלוקח הדין עמו לשלם לכהן וליתן לו ואין לו להשמיט את עצמו כיון דהם בעין ועדיין לא אכלם עכ"ל:

סעיף לג (קצא) אם ספק פטור. עי' בס' שבילי דוד סוף סי' זה שכתב ממשמעות הריב"ש דאפי' ידעינן מתי נתגייר רק שהספק הוא מתי נשחט פטור דאמרינן מה חזית דאח"כ נשחט דלמא קודם שנתגייר נשחט עיי"ש (וע' בדברינו בס"ק שאח"ז מ"ש בזה בשם הישועות יעקב):

(קצב) פטור עי' בשלחן גבוה ס"ק ע"ג שכ' וז"ל דאם תפס הכהן אין צריך להחזירם לו כיון דתלוי טעמא בהממעה"ר א"כ יביא הגר ראיה ויטול וכו' עכ"ל ועיין בישועות יעקב ס"ק ג' מ"ש בענין זה ומבואר. מדבריו דיש חילוק בין אם זמן הגירות ידוע אלא שזמן השחיטה אינו ידוע אימת הי' ובין היכא שאין השחיטה נודע והספק הוא בהגירות מתי נתגייר, דבספק בזמן השחיטה אין מוציאין מיד בעלים אבל אם תפס הכהן ג"כ אין מוציאין מידו אבל בדרך הב' דזמן שחיטת הפרה ידוע רק שזמן הגירות לא נודע בזה אפי' אם תפס הכהן מוציאין מידו עיי"ש באורך:

(קצג) שהמוציא מחבירו עליו הראיה עפת"ש מ"ש לעיין בתשובת ח"ס חיו"ד סי' ש"ט ועיי"ש עוד בח"ס סי' ר"מ ועי' בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' ק"כ מ"ש ע"ז הח"ס בזה באריכות:

אא"כ יש בהאבר כזית ואוכל כזית ממנו אבל אם אין בו כזית אפילו אכל אבר שלם אינו לוקה ועי' במנחת חינוך ריש סי' תנ"ב בביאור ענין זה באורך:

וגם זאת צריך אתה לדעת דדעת הרמב"ם דאבר שיש בו עצם צריך להיות האבר עם העצם ואם חתכו הבשר בלי העצם אין בו איסור אבמה"ח רק איסור דבשר בשדה טריפה לא תאכלו, אבל אם אין בו עצם כגון הלשון והלב וכדומה אם חתכו מקצתו ויש בו כזית לוקה משום אבמה"ח, כו"פ ריש סי' זה. ועי' בשו"ת חקרי לב הספרדי חלק א' מיו"ד סי' ל"א מה שהאריך בביאור דין זה בפלפול בכמה דפין בש"ס ופוסקים ועיי"ש עוד בסי' ל"ב שעמד על המחקר במי שאכל אבר שאין בו בשר כלל רק עצם לבד כגון ארכובה מן החי אי לקי עליה משום אבר ואע"ג דבכל איסור תורה דקיי"ל דאין לוקין על עצמות איסור מ"מ באיסור אבמה"ח י"ל דכיון דקיי"ל דהעצם משלים לבשר לצרף לכזית אף דבכל איסורין אין העצם משלים הרי דבאמה"ח נחשב העצם כמו בשר וממילא דגם בשאם אין שם בשר כלל רק עצם לבדו חשיב אבר בפ"ע ולקי או דלמא דלא שמענו רק דמצטרף עכ"פ עם מעט בשר אבל באין בו בשר כלל לא שמענו דלקי ועיי"ש במה שמצדד בזה לדינא וסיים שהדבר צריך עדיין לימוד עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ב' שעמד ג"כ על המחקר בזה וגם אם יש איסור אבמה"ח בגידין לבד בלא בשר כיון דקיי"ל דבגידין אין בהם בנ"ט ולא שייך בהו אכילה והביא מדברי השפ"ד ס"ק ג' ד' וה' שכ' דמשכחת לה בערקום שאין בו רק גידין ועצמות דחצי שיעור אסור בי' ומשמע מדבריו דאם יש שיעור שלם מגידין עובר עליו והוא האריך בפלפול ובסוף דבריו סיים העולה מכל זה דבעינן עכ"פ משהו בשר אבל גידין ועצמות אין בהם אבמה"ח דלא שייך בהו אכילה עיי"ש באריכות