דרכי תשובה - ג רז

דש"ס ע"ז שם וכתב דבע"כ הא דהתירו כאן להיות שוחה ושותה מן הבור בפיו מיירי רק באופן דאין שם משום חשש סכנת עלוקה עיי"ש וכה ראיתי בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ד' שהביא דברי הכנפי יונה הנזכר לדינא והביא גם מדברי הרשב"א שכ' כן להדיא דמ"מ אסור לשתות רק ביד או על גב דבר אחר עיי"ש שוב ראיתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' כ"ג שכתב כן להדיא דדוקא כששואב בידו מן הבור ושותה אבל בפיו אסור משום סכנת עלוקה עיי"ש ועי' בס' ערך שי ריש סימן זה שהביאו וסיים דלפ"ז לדידן יש לנו לאסור בין בפיו ובין בידיו יבין ביום ובין בלילה עיי"ש ועי' בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' ג':

(ט) שוחה ושותה מהם. עפר"ח סק"ד שכ' דמסתבר דבכ"מ לא שרו לשתות אלא כשהבור אין עמוק כ"כ באופן שיכול לכאוב גם ביד אבל אם הבור עמוק שצריך לשאוב בחבל ודלי וכיוצא לכ"ע אסור דיש לחוש אולי פירשו לדופן הדלי וגם כתב דבכ"מ לא שרי אלא אם תיכף כאשר שאבו המים בכלי או ביד מהבור שותה המים שאם נפרוש התולעת לדופני הכלי או על היד יראנו אבל אם לא שתה תיכף אפי' לא שההו בכלי רק זמן מועט כל דלא הוי תיכף ומיד אסור עיי"ש:

וע"פ דבריו הנ"ל כ' עוד להלן בסוף ס"ק ל"ג דלא יפה עושים כמה אנשים בעה"ק ירושלים תוב"ב שקונין פת מפלטר עכו"ם כי מצויים שם תולעים במים שבבורות והדבר ידוע שלשו הפת במים אלו בלא סינון ואף אם ידו לסמוך ע"ד המקילין גם בשואב בכלי מהבור מ"מ בזה אסור דיש חשש שמרסו בדלי או בדופני הכלי שהם מונחים שם כיון ששהה הרבה מזמן השאיבה מן הבור עד שנותנין אותו בפת ובפרט שידוע שע"פ הרוב עומדים המים בבית ימים רבים ועיי"ש עוד במה שקרא תגר על אותן אנשים ששותין קאו"י של עכו"ם דטועים בזה ונכשלים באיסור זה כנ"ל שמה שאומרים שהתולעת יורד למטה הם דברים בטלים שאינם כדאי לסמוך עליהם וגם אין לסמוך על סברה דעכו"ם אנקיותא קפדו ומן הסתם סננו המים קודם שנתנו לפת או לקאו" דז"א דידוע שהעכו"ם אינם מקפידים אנקיותא זה עיי"ש ועי' שפ"ד סק"ח שהביאו וכ' דבפת לכ"ע יש להחמיר ובודאי אסור אם לא סננו המים עיי"ש יהנה בס' משחא דרבותא בריש חלק יו"ד כתב בפשיטות להתיר בענין זה כיון דכל הדין דבריה לא בטלה אינו אלא מדרבנן והכא הוי ספיקא אם פירשו ע"ג הכלי הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ע"כ אין להחמיר בדיעבד כשלא סננו עיי"ש ועי' בס' בית הרואה הספרדי שהעלה ג"כ להקל בדין זה ומתפלא ע"ד הפר"ח הנזכר במה שהחמיר בזה לאסור הפת בדיעבד דמ"ש מדין קמח שהתליע דפסק הט"ז שמותר הפת מטעם ס"ס וה"נ יש אותה הס"ס עיי"ש אמנם יעוין במחזיק ברכה אות ג' וביד דוד בהגהות הטור אות ה' שהרבו להשיב ע"ד בית הרואה הנזכר והעלו דהעיקר להחמיר בזה כדעת הפר"ח והשפ"ד הנ"ל עיי"ש. ועי' עוד במחזיק ברכה באות שאח"ז שכתב דכל זה במקומות דשכיח תולעים ושכיח דאין העכו"ם מסננין שם המים אבל בכל ערי פראנקיא"ה ובקצת מקומות מטורקיא"ה רוב ישראל קונין פת פלטר עכו"ם משום דיש כמה מקומות דלא שכיח תולעים כלל ובאתרא דשכיח קפדי הפלטר עכו"ם אמנקיותא ומסננין המים הגם דאפשר שאינם מסננין יפה מ"מ כל שהם מסננין הוי ספק שמא לא נשאר תולעת כלל ואף אם נשאר ספק שמא נימוחו בשעת עריכה ולכן פשט שם המנהג להתיר ואין פוצה פה עכ"ד ועי' מזה בס' מסגרת השלחן הספרדי:

ועיין בס' כסא אליהו בחידושיו ליו"ד בסי' זה אות א' שכתב להמליץ בזה על איזה מקומות וכן בארץ מצרים דרובא משתמשין במים ששואבין בכלים מהבורות בלא סינון כנ"ל וכתב די"ל דגם להרא"ש דאוסר לשאוב בכלי מן הבור אינו אלא בתולעים גדולים דיתכן שיהיו פורשין בכלי וחוזרין אבל באמת אלו התולעים וכו' הם דקים הרבה עד מאוד ואין בהם שום ממשות ופשיטא דלרוב דקותם אם פורשים שוב אינם חוזרים וכו'. וסיים עם כל זה אמינא דשומר נפשי ירחק ולא ישתה המים בלא סינון בבגד פשתן עב עכ"ל יעי' בהגהות חכמת שלמה כאן שכתב ע"ד שנשאל בעיר א' שמשתמשין ממי נהרות שים בהם תולעים קטנים ודקין דאף אם מסננים המים ג"פ נשאר עדיין תולעים קטנים ודקים שעוברים דרך נקבי המסננת וכ' דכל שהם קטנים כ"כ עד שא"א להפרידם מן המים ע"י סינון אמרינן דלא יפרד לעולם בפ"ע ולא נקרא שרץ השורץ על הארץ ע"כ אם א"א להם להיות נזהר לסנן המים ג"פ וגם א"א לבשל המים קודם הסינון יש לסמוך על סינון פ"א ואמרינן דאלו שהם קטנים כ"כ שא"א שיסורו מן המים ע''י סינון אין להם דין חשיבות בריה וחז"ל לא גזרו כלל על תולע קטן כזה שיהיה לו דין בריה שלא להתבטל בס' ובמילי דרבנן שומעין להקל. אך כתב שהשואל הקשה לו דאכתי איך אפשר להתירם הלא חזינן שדרכם לפרוש לחוץ לדופן הבור וא"כ הרי היא בריה בפ"ע ולא כתב תירץ ע"ז עיי"ש איברא כי בתשו' טוטו"ד תליתאי סי' ק"ס וסי' קס"ד כתב בנידון זה בהחלט להתיר מכמה טעמים עיי"ש אמנם יעוין בספר מנחת פתים בחידושיו לסי' זה שהביאו וכתב שכל דבריו בתשו' זו תמוהים עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ח שהביא עובדא כזו שהיה בעיר אחת שערוריה במי הנהר דשם שיש בו תלעים קטנים כנידון שנשאל הגאון מהרש"ק ז"ל שם כי אין להם מים אחרים בלתי אל הנהר עיניהם ומקדם ומאז היה מנהגם להתיר כי כל הרבנים שהיו מקדם לא מיחו בידם אך כעת ערך המו"ץ דשם שאלה זו לפני הגאון מהרצ"ה א"ש ז"ל אבד"ק לבוב והשיב לאסור והגאון אבד"ק לובלין ז"ל השיב להם שיסננו המים בבגד עב כמו זאני"ס וכמעט אין הציבור יכולין לעמוד בזה ושאל להגאון אבד"ק בערזאן נ"י והשיב שיבחנו וינסו איזה פעמים לסנן במטלית עב כמו זאניס וכמ"ש הגאון אבד"ק לובלין ואם יועיל שאחר הבדיקה לאור השמש לא יהיה נראה יותר שום חשש תולעים אזי אין לסמוך על שום היתר אך אם יראו שגם לאחר הסינון לא הועיל כלל שעדיין נראו התולעים יש לסמוך ע"ד המקילין בזה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ח):

(י) ושותה מהם. ומה שלוקח בפיו אף אם ידוע שקדמו ובאו קודם למים אף שפירשו בפיו לא מקרי פירש. עי' בערוגות הבושם אות א' ובס' דברי יוסף סי' תקל"ה סוף אות ב' (וע"ל ס"ק ט"ז). (יא) ואינו חושש לשרצים שבהם. עבאה"ט ומ"ש דאין בהם משום בל תשקצו עי' במחזיק ברכה אות א' שכתב וז"ל אע"ג דקיי"ל בסי' קי"ו דדברים שנפשו של אדם קצה בהם אסור לאכלם וכן לאכול ולשתות בכלים הצואים אסור שאני הכא דאפשר דלא יזדמנו התולעים בפיו ואין נפש האדם קצה על הספק ולפ"ז ממילא דאם מרגיש או רואה שהתולעים באים ונכנסים לתוך פיו אסור עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ג שכתב דאף אם רואה תולעים בהמים או הם מהתולעים הקטנים דלא ממאסי אינשי למיכלינהו שפיר דמי וליכא משום בל תשקצו אך אם אית בהו תולעים כאלו דאולי ידעו להו לאינשי דאיכא בודאי פרשו מינייהו משום מאיסותא אינו מותר לשתותו אלא כשאין רואה אותם. וכל זה הוא אם עכ"פ במן הסתם כשאין יודעין אי איכא או לאו לא מאסו בו אבל אם מאסו בו אף במן הסתם אסור לשתותו אף כשאין רואה אותם עיי"ש. וכ"כ בס' מנחת יהודה (להרב מהרי"ל אפינהיים ז"ל) ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דבאיסור בל תשקצו לא אזלינן בתר רובא, דעלמא וכו' עי' להלן סי' קט"ז סעיף ו' ועי' בשפ"ד לעיל סי' פ"א ס"ק ב' ובפרמ"ג או"ח סי' קנ"ד בא"א ס"ק קי"ט ובמנח"י כלל מ"ח סק"ב ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' י"ג (ס"ק ח'):

(יב) אם יזדמנו לתוך פיו. עבאה"ט ומ"ש או שיש חשש סכנה אסור משום בל תשקצו עבכנה"ג בהגהות ב"י אות ד' שכ' דהלשון אינו מדוקדק דהא כשיש בו רק משום בל תשקצו אינו אלא מדרבנן ומשום חשש סכנה הוי איסור דאורייתא מקרא דהשמר לך ושמור נפשך עיי"ש ועי' בכנפי יונה שהקשה דלפי מה שמבואר בש"ס שלא לשתות מים מן הנהרים מחשש עלוקה והוי סכנה הרי דשכיח עלוקה בנהרות א"כ קשה אמאי שותין מים ששואבין מן הנהרות בכלים ואין בודקין מפני העלוקה וכ' די"ל דלא שכיחי במים הנשאבות בכלים מפני שבורחים מיד בשאיבת כלים עיי"ש (ועי' להלן ס"ק כ"ז):

(יג) אבל אסור לשאוב בכלי. עט"ז סק"ה ומבואר מדבריו דדוקא בסתמא חיישינן שמא פירש לדופני הכלי אבל כשרואה שלא פרשו ובאו מקודם למים אף מבור לכלי שרי עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"א מ"ש בזה והביא מדברי האו"ה דמבואר