דרכי תשובה - ג רו

חייב בשמנה שרצים אפי' אכלן שלא כדרך הנאתן וסיים בצ"ע. וכ' עוד שם דלדעתו פשוט הוא דהשיעור כעדשה מן השרץ מצטרף בכא"פ ככל מאכלות אסורות. וגם דנראה לו דאם אכל פחות מכעדשה משרץ הנ"ל והקיאה וחזר ואכלו ג"כ חייב כמו בשאר מאכלות אסורות. וכ' שם עוד דהח' שרצים מצטרפין כולן לכעדשה וכל השרצים ששיעורן בכזית מצטרפין כולם לכזית אבל השמנה שרצים עם שאר שרצים אין מצטרפין כולן דאין שיעורן שוה דזה בכעדשה וזה בכזית ואף שהם משם א' אין מצטרפין אפי' בקל שבהן דהיינו להצטרף לכזית עיי"ש:

ועיין בבעל הטורים על התורה פ' שמיני בפסוק וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ בגימ' כשעורה ששיעורה כשעורה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ל"ח באמצע התשו' שהביאו והתפלא עליו דכשעורה מאן דכר שמיה הלא בשרצים נאמר השיעור בכעדשה אבל כשעורה בשרצים ליכא ותירץ עפ"ד הדרישה ופרישה להלן סי' ק"ץ דשיעור כעדשה וכשעורה שוין עיי"ש:

ועיין במהר"ם שיק על המצות מצוה קס"ו שכ' דלפמ"ש במ"ז לעיל סי' ס"ה סק"ד לענין גה"נ דכיון דאין בו טעם וחידוש הוא ע"כ אם אכל גה"נ ב' חצאי זיתים בכדי אכ"פ לא מצטרפין ובעינן דוקא שיאכל כזית ביחד י"ל דה"ה בשרצים המוסרחים בעצמם דהוא ג"כ חידוש דאע"ג דאינם ראויים לאכילת אדם אפ"ה אסרה התורה א"כ י"ל דג"כ לא מצטרפין בכדי אכ"פ וממילא י"ל דחצי שיעור מותר מה"ת דלא שייך לומר בהו חזי לאצטרופי. אמנם לדינא העלה דמצטרפין בכדי אכילת פרס עיי"ש באורך קצת ועי' במנחת חינוך מצוה קס"ה שכתב עוד סברה דבתולעים מותר חצי שיעור ע"פ דברי הכו"פ דהשרצים דאין איסורן אלא עד שיפרשו לא שייך דין דבריה אפי' באלף לא בטל כיון דאין איסורן מתחלת ברייתן והיה להם שעת הכושר ה"נ י"ל לפ"ז דה"ה חצי שיעור ג"כ מותר מן התורה בתולעים עפ"ד המשל"מ פרק א' מהלכות חו"מ ממהרלב"ח דחמץ כיון דהיה לו שעת הכושר חצי שיעור מותר עיי"ש. אבל לדינא עי' בדברינו להלן סי' ק' (ס"ק ד') שהבאתי מדברי האחרונים שכתבו שאין דברי הכו"פ מוכרחין והמחזיק ברכה כ' דהעיקר לדינא דתולעים נחשבים כלא היה להם שעת הכושר כלל:

וכתב עוד ברמב"ם שם הלכה י' דם שרצים שפירשו וכנסו ואכלו לוקה עליו בכזית משום אוכל שרץ אבל לא משום אוכל דם וכתב שם עוד בהלכה שלפני זה דם שמנה שרצים ובשרן מצטרף לכעדשה והוא שיהא הדם מחובר לבשר. וכן דם נחש מצטרף לבשרו לכזית וכן כל כיוצא בו בשאר שרצים. ועי' במנחת חינוך שם מ"ש בענין זה. ועי' בתפארת למשה להלן סי' ק"ד בהג"ה שכתב דשרץ שקורין רא"ק אינה משמנה שרצים שבתורה לפי שלפעמים נמצא מהן בדגים עיי"ש:

ועיין ברמב"ם פרק ד' מהלכות מאכלות אסורות שכתב דאם ריסק ט' נמלים ואחד חיה וכו' דלוקה משום נבילה ועיי"ש במגיד משנה שמתמה עליו דהא אין איסור חל על איסור עיי"ש ועי' בתשו' רמ"ע מפאנו סי' קכ"ג שמתרץ דעת הרמב"ם דסובר דגבי צירוף לא שייך אין איסור חל על איסור משום דאיסור הראשון אין בו אלא חצי שיעור עיי"ש ועי' בס' בית אברהם (מהגה"ק מהר"א זצ"ל מטשעכאנאווי) בחידושיו לחולין דף ק"ב ע"ב שהביאו והתפלא עליו דמדברי הרמב"ם שם הלכה י"ז מוכח להדיא דגם לענין צירוף אמרינן אין איסור חל על איסור וסיים בצע"ג עיי"ש ויש נ"מ גם לדידן בזמה"ז לענין כמה דברים וכנודע:

ועיין בפר"ח סוף סי' זה שמזהיר לעם ה' איך צריכין לזהר להנצל מאיסור חמור דתולעים שעל כל תולעת ותולעת שאוכל אם נברא במחובר לקרקע אף שלא ריחש או בתלוש כשפירש לחוץ ה"ז עובר בחמשה לאוין המפורשים בתורה ואם הוא שרץ העוף כגון זבוב וצרעה או דבורה עובר עוד על לאו א' והוי ששה לאוין והחמירה התורה בזה בהרבה לאוין להיות שהוא איסור מצוי מאד בפירות בירקות וקטניות ובשאר רוב מיני מאכלים וצריכין לזהר מלהכשל באיסור זה כי היכא דלפרשו מיניה עיי"ש. וכ' בחכמת אדם כלל ל"ח סעי' כ' וז"ל ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועי"ז ניצל מכמה תולעים ומעיד אני עלי שכמה פעמים נצלתי עי"ז ב"ה עכ"ל ועי' בשלחן גבוה ס"ק נ"ד שמזהיר ג"כ ע"ז וכ' שצריכין לזהר מאכילת מאכלים שעומדים מגולים וכל משקה אשר ישתה ובפרט בימות החמה שהזבובים והיתושים ופרעושים מצויין ופורחין באויר ונופלין במאכל ובמשקה וצריך לזהר מאוד לבדקן כי האוכלן עובר בה' לאוין עיי"ש (ותמהני שלא כ' ו' לאוין):

(ב) הגדלים במים וכו'. איזהו שרץ המים אלו הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקה שבמים. והבריות הגדולות ביותר שהן חיות הים כללו של דבר כל שאינו כצורת הדגים לא דג טמא ולא דג טהור כגון כלב המים והדלפון והצפרדע וכיוצא בהן רמב"ם שם הלכה י"ב ועי' מזה במנחת חינוך מצוה קס"ד:

(ג) במים. עבאה"ט מ"ש דה"ה בשאר משקים ועי' במ"ז סק"א שכ' פי' דגם בשאר משקים יש חילוק בין פירשו ללא פירשו אבל הקשה על זה דלהי"א דלקמן סעי' ט"ז שמתירין בתולעים שבגבינה אף אם פירשו י"ל דגם בשאר משקין שרי אף אם פירשו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' נ' וע' בס' צמח צדק החדש ס"ק מ"ו מ"ש לתרץ זה דלא דמי לתולעים שבגבינה כלל ולא קשה מידי והדין דין אמת עיי"ש ועי' מזה בשו"ת חסד לאברהם הספרדי חיו"ד סי' ו' באריכות:

(ד) ושבבורות שיחין ומערות. בור עגול שיח ארוכה וקצרה מערה מרובעת ומכוסה בקירוי ויש לה פה. ש"ך סק"ב מפירש"י ור"ן. וה"ה לבריכות גדולות של מים מכונסים דכיון שאין להם מוציא ובא מותרין. פר"ח סק"ב וכו"פ:

(ה) ומערות שאינם נובעים. עי' בס' ויקרא יהושע חלק יו"ד הלכות תולעים סוף סי' ב' שעמד על המחקר במערות שמכונסים בהם המים שבאים דרך צינורת מן המעיין מה דין התולעים הנמצאים במים שבמערות אלו וכתב דזה נראה מסברא להתיר דאע"ג דמחוברים המים שבמערה אל המעיין ע"י ניצוק אין להחמיר דזה לא חשיב חיבור לענין זה אלא מה שיש לעיין בזה כיון דאיכא לאסתפוקי שמא תולעים שבמערה מן המעיין באו ואף שיש לומר בזה כאן נמצא וכאן היה אין לחוש שמא גדלו במעיין מ"מ כיון דהוי חשש איסור דאורייתא יש לחוש בזה ולהחמיר זולת היכא שיש ספק אם יש בהם תולעים כלל ולא החזקו המים הללו שיש בהם תולעים אז יש להקל עיי"ש:

(ו) שאינם נובעים. עי' בס' דברי יוסף סי' תקל"ד שהעלה דאם עולה המים למעלה משפת הבור או שנפרץ הדופן של הבור ונעשה זוחלין לחוץ אסורין כל השרצים שבבור אע"ג שאינם נמשכין עיי"ש:

(ז) מותרים. עכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' שכתב מהדמש"א דמ"מ לא התירו בזה אלא תולעים ושרצים שאין להם כנפים אבל אותם יתושים שהם בעלי כנפים אסורים אף בנמצאים במשקים שהם באותה כלי דמסתמא הם פורחים באויר ודיינינן להו לעולם אף בסתמא שפירשו עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"י לדינא עיי"ש וכ"כ בס' מזמור לדוד (מהגאון מהרד"פ ז"ל) דביתושין דהוא שרץ העוף אין חילוק בין אם הוא בתוך המשקה או לאו ובכ"מ אסורין עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ט מ"ש בזה וכתב דיתושין הנמצאים ביין וחומץ שפורחין אנה ואנה אסורין בכ"מ אף בסתמא דודאי פירשו כיון דדרכייהו בכך לפרוח ולחזור ולכן אין להתיר בהן אלא אם המשקה הוא בחבית סתומה דאז אף שפירש לא פירש חוץ לכלי אבל בחבית פתוחה כיון שיש להם מקום לפרוח באויר לכלי אף שנמצאים לפנינו ע"ג היין אסור עיי"ש, אמנם בס' ערוגות הבושם אות ב' העלה מלשון הש"ס והפוסקים דאין לחלק בזה בין תולעים שאין להם כנפים ובין יתושים שיש להם כנפים לפרוח דאף ביתוש בעל כנפים לא חיישינן שפירשו לחוץ יותר משאר תולעים ואין להחמיר בהם כלל עיי"ש וכ"כ בס' צמח צדק החדש סק"ח מפירש"י וסה"ת דאף שהם יכולין לפרוח אפ"ה אם לא סינן המשקה לא חיישינן שמא פרחו מהמשקה וחזרו עיי"ש:

(ח) לפיכך שוחה ושותה. עי' בכנפי יונה שכ' דבע"כ כל מה שאמרו דשוחה ושותה היינו דמקבל המים בשתי ידיו ושותה כך דא"א לומר דשוחה ושותה ממש בפיו מהבור דהא מבואר בש"ס ע"ז דף י"ב דאסור לשתות בפיו מים מן הבור מפני סכנת עלוקה ודלא כדעת הש"ך סק"ה שכ' מהכלבו ע"ד הרמ"א דאסור לשאוב בכלי דה"ה לשאוב ביד ג"כ אסור דמשמע דהמחבר מיירי בשותה בפה בלא ידיו וז"א כי גם המחבר מיירי בע"כ בשואב ביד ושותה עיי"ש אמנם יעוין בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שקדמו בקושיא זו מהא