דרכי תשובה - ג רד

כלל לא באומר מדג פלוני ולא אני מלחתים. ולדעת הש"ך דוקא של דג פלוני וטהור הוא דלא מהני בנימוחים אבל אני מלחתים מהני בנימוחים ואמירת מדג פלוני וטהור הוא יש לצדד ולומר דלא מהני אף בשלימים עיי"ש:

(עה) או עכו"ם. עבאה"ט ועי' באורח מישור סק"ב שהשיב ע"ד הש"ך והעלה שדברי הרמ"א הם נכונים בלי פקפק עיי"ש ועפר"ח ס"ק כ"ב שהאריך טובא בזה והנה ראיתי בהגהות צבי לצדיק שכתב דבאמת אין כוונת הרמ"א שיהא העכו"ם נאמן דהא קיי"ל דאין נאמנות לעכו"ם אם לא באומן ומסלפ"ת או במקום שיש לברר אלא דכוונת הרמ"א הוא עפמ"ש הש"ך ס"ק כ"ז דגם בקרבי דגים יש הבדל בין אדום לשחור וקמ"ל דאפי' במקום דלא נהגו לסמוך בקרבים על סי' אדום מ"מ מהני עדות העכו"ם כשיאמר אני מלחתים ומדג פלוני הוא עיי"ש ותמהני עליו איך מצא משמעות כזה בש"ך דגם בקרבים יש סימן בין אדום לשחור כי לא נמצא זאת בש"ך שם ולא בשום מקום:

סעיף ח (עו) ביצי דגים. הוא מה שקורין רויגי"ן בל"א והוא הנקרא בש"ס עוברי דגים. עכו"פ ומ"ז סק"ט:

(עז) אם היה שני ראשיהם כדים או חדים טמאים. עי' בכנפי יונה שהתפלא ע"ז דהלא עינינו רואות כמה וכמה דגים טהורים שביציהם כדים וסיים וז"ל ואין לי להבן דבריהם ואולי מה שאמרו סימנים בביצי דגים הוא בעת לדתן דאז משתנה להיות כד וחד ועכ"ז הו"ל להזכיר בזה עכ"ל:

(עח) וה"ה בקרביים. עש"ך ס"ק כ"ד שכ' דהרמ"א אתא לאשמעינן ב' דברים א' קמ"ל דבקרביים נמי איכא סימנים דהיינו בשלחופית שקורין בלא"ז (ע"ל ס"ק ע"ב) שראשה א' חד וראשה א' כד וכל הקרביים תלויים בה וניכרים על ידה לאשמעינן דאף שלא נימוחו הקרביים וניכר הסי' הנזכר בהשלחופית הדבקים בהמעיים כנ"ל לא מהני עד שיאמר אני מלחתים. ב' אתא לאשמעינן דאף בקרביים אם ב' ראשי השלחופית כדים או שניהם חדים ודאי טמאים הם ואף אם אומר אני מלחתים לא מהימן ואמרינן דבודאי שקר ענה ודלא כדעת המחבר דס"ל דבאומר אני מלחתים מהני אף בב' ראשים כדים או חדים עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכ' דנראה דדוקא באומר אני מלחתים אינו נאמן כבשני ראשי השלחופית כדים או חדים כאמור אבל אם אדם המוחזק בכשרות אומר בבירור שהם מדג טהור שפיר מהני בזה עיי"ש (ועי' בס"ק שאח"ז):

(עט) אא"כ היה אדם שהוחזק בכשרות. עי' בדברי זקיני הלבוש שמבואר מדבריו דאם הוא מוחזק בכשרות סומכין עליו אפי' אם אומר על ביצים שבני ראשיהן כדין או חדין שהם מדגים טהורים עיי"ש ועש"ך ס"ק כ"ו שהשיג עליו והעלה דאף אדם שמוחזק בכשרות אינו נאמן אם אומר להיפך מהסי' דהיינו אם רואין שב' ראשיהם כדים או שניהם חדים אף אם אדם מוחזק בכשרות מעיד דמדג פלוני הוא ואני מלחתים אינו נאמן כלל דבודאי טעה ושקר ענה עיי"ש וכ"כ בפר"ח לדינא עיי"ש. אמנם יעוין בס' מקור מים חיים סוף סי' זה שהרבה להשיב ע"ד הש"ך והפר"ח בזה והעלה שדברי הלבוש הם דברי תורה ודברי אלקים חיים ושכן ס"ל לכמה פוסקים הראשונים דגם בשני ראשיהן כד או חד אם אומר אדם שהוא מוחזק בכשרות סמכינן עליו ומותר אפי' לירא שמים לאכלן עיי"ש:

(פ) ועכשיו פשט המנהג. עש"ך ס"ק כ"ז שכ' דבאו"ה כ' דאין לסמוך עתה על סימני עוברי דגים לפי שאין אנו בקיאין עכשיו בסימנים אלו וכ' בשפ"ד דמשמע מלשון האו"ה שחולק על הב"י עיי"ש ועי' פרי חדש ס"ק כ"ו מ"ש בזה והעלה דעל סי' זה של אדמימות אין לסמוך כלל כיון שלא נזכר סי' זה בש"ס ופוסקים הראשונים עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק ט"ו שהביאו והסכים עמו לדינא והביא דברי הד"מ ששמע שיש דג טמא שביציו אדומים מ"מ כשמולחין אותן נעשו שחורות ויש לחוש שמא כבר נמלחו וע"כ הם שחורים ויטעו שהוא מן הדג טהור השחורין ויבא לידי איסור דאורייתא ע"כ יש להחמיר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ג שהרבה להשיב ע"ד הפר"ח בזה והעלה שהעיקר כדברי הב"י שכן נוהגין ומנהג ישראל תורה הוא לסמוך על סי' זה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"י מ"ש בזה וכ' דבמקומות שנתפשט המנהג כן מכבר יכולין לסמוך ע"ז ותלינן דמן הסתם בדקו הקדמונים שם באותו מקום ומצאו בבירור גמור שלא נמצא שום דג טמא שיהיה לו ביצים אדומות כלל ע"כ סמכו על סימן זה להתיר בלא בדיקה אבל במקומות שאין המנהג שם משנים קדמוניות אין לסמוך על סי' זה בשום ענין עיי"ש ועי' בשפ"ד שכ' דמ"מ בישראל מומחה ומוחזק בכשרות אוכלין גם אדומין על פיו עיי"ש ומבואר מדבריו דר"ל אפי' במקום שאין המנהג ידוע ועי' בחכמת אדם כלל ל"ו סעי' כ"א שכ' דבמדינותינו אין סומכין על הסימנים כלל ואין לוקחין קרבי דגים מן העכו"ם אלא מישראל שמוחזק בכשרות עיי"ש וכ"כ הגאון יעב"ץ ז"ל בסידור שלו בחלק מגדל עוז דהאידנא לא סמכינן אסימן קרבי דגים ועוברן דלא בקיאין בהו מיהו אם חזינן דג דמטיל ביציו בחוץ כענין שנמצא בשו"ת פני משה בודאי שהקרביים מותרים וכו' עיי"ש:

(פא) אבל השחורים אין אוכלים. עי' בכנפי יונה שכ' דאף אם ראשו א' כד וא' חד אם הם שחורים יש להחמיר עיי"ש ועשפ"ד שם שכ' די"ל דאף מן המומחה ומוחזק בכשרות אין אוכלין השחורות משום לא פלוג עיי"ש ועי' בשו"ת פני משה חלק ב' סוף סי' ג' שכ' בדבר הביצים מדגים הנקרא בלשונם קאר"א חאויא"ר שהם שחורים שידוע ע"פ עדות מבוררת שרצו בעיניהם שהם באים מהדגה הנקרא מורינ"ה וראו שהם מטילים מבחוץ בנהר וידי"ן על שפת הנהר בחיים חיותן בזה נראה להתיר אף שהם שחורים דכל מה שאסרו בשחורים הוא מפני שיש בשחורים שהם מהטמאים ויש שהם מהטהורים וכדי לצאת מידי ספק אסרו כל השחורים אמנם היכא שידוע בודאי שהם מהטהורים י"ל שאין מראה השחורה אוסרות בהם אמנם למעשה לאכילה לא מלאו לבו להתיר כיון שעל הדג מורינ"ה יש עוד פקפק אם הוא מין טהור אבל לענין סחורה יש לסמוך להתיר לסחור בהם עיי"ש באריכות:

סעיף ט (פב) טהור. עבאה"ט מ"ש דבנמצא בבית הרחם טהור וע' פר"ח ס"ק כ"ז ובפרי תואר ס"ק י"א שהרבו להשיב ע"ד הש"ך בזה וכ' דהדברים פשוטים מדברי הש"ס דבנמצא בבית הרחם אסור ודע"כ לא כ' להקל בזה אלא בנמצא בתוך הדג ואין ידוע היכן הי' אם במעי' או בבית הרחם מתירין משום דאמרינן דבודאי לא הי' בבית הרחם אז כיון דרוב דגים משריצין במינן א"כ מסתמא בלעו אבל אם נמצא בבית הרחם לית דין ולית דיין שהוא בודאי אסור דבודאי לא בא דרך בית הבליעה אי בלעו מי הביאן לבית הרחם עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה לדינא עיי"ש ובשפ"ד סוף ס"ק ח'