דרכי תשובה - ג רג

לתלות וכו' ובפרט בנ"ד שהדגים שנמלחו עם הטהורים הם שמנים ואמרו דמה"ט מולחים העכו"ם ביחד עם הטהורים כדי שישביחו טעם הטהורים מפני שמנם בודאי אין להקל ועד כאן לא הקילו אלא באין שום שמנונית בציר ועוד אפי' אין בהם שמנונית אסור משום הנכבשו אלו עם אלו ואסור מטעם כבוש הרי הוא כמבושל ואסור מה"ת וספיקו להחמיר ומליחות הגם שהתירו חז"ל הוא רק כשמלחם ונתייבשו משא"כ במליחה כה"ג שיש בה רטיבת אסור וכו' וסיים דהאוכל דגים הללו אוכל שקצים ורמשים עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפת דינים מערכת הדל"ת סוף סי' ו' שהביאו וסיים דמ"מ מתבאר מדבריו דלא אסר אלא משום דחזינן ריעותא לפנינו שנודע שבהחבית אשר שם מונחים הדגים בבית העכו"ם מעורב טמאים עם טהורים אבל מסתמא אחזוקי איסורא לא מחזקינן עיי"ש:

(סד) לית בהו שמנונית. ואף דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן אפ"ה בדגים אנו בקיאין. מ"ז שם:

(סה) אבל אם אית בהו שמנונית. עי' בשפ"ד ס"ק ט"ו שכתב דלפי דעת השבו"י בעגל שהיה ספק טריפה ונמלח עם הכשרה להתיר בהפ"מ וסעודת מצוה מטעם ס"ס י"ל דה"נ יש להקל בהפ"מ וצורך גדול בספק אם נמלחו אף אי אית בהו שמנונית אך י"ל דבנ"ד יש להחמיר טפי עיי"ש. אך בלא"ה השיג הנו"ב ושאר גדולי עולם על השבו"י הנזכר וכמ"ש בפת"ש לעיל סי' נ"א ס"ק ב' ועי' בדברינו שם (ס"ק ה') ע"כ בודאי אין להקל בזה מחמת דברי השבו"י הנ"ל כלום וכמ"ש הפרמ"ג (סו) וספיקא לחומרא. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש, הבאה"ט דאם יש ספק אי אית בי' שומן או לאו אזלינן לקולא עי' בשער המלך סוף הלכות מקוואות כלל' ח' ועי' במחזיק ברכה לעיל סי' ס"ט אות י"ד (בד"ה תו חזיתי') מ"ש בדברי השער המלך בזה. ומ"ש הבאה"ט והפת"ש בדברי הש"ך ודוקא במליחה וכו' עי' במנח"י שם סק"ד שהעלה דע"י בישול הוי דאורייתא וע"י כבישה הוי דרבנן אכן על ידי כבישה בדפין שקורין פרע"ס שהציר היוצא עי"ז הוי ממש לא"ע הוי דאורייתא עיי"ש. ועכפ"ד ס"ק ט' ובמ"ז סק"ו (בד"ה ומה) שכתב דציר ע"י כבישה מעל"ע וכ"ש ע"י בישול הוי דאורייתא אמנם בכבוש בציר חריף וחזק כשיעור שיתן על האש וירתיח הוא תלוי בפלוגתת הפוסקים להלן סי' ק"ה אי כבוש בדבר חריף כשיתן על האש וירתיח הוי מה"ת אולם להלן ס"ק כ"ג כתב דדוקא כבוש מעל"ע הוי ד"ת אבל כשיעור שיתן על האש הוי רק כמו מליחה וצירן דרבנן ולאחר שיעור מליחה לא גזרו עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה מ"ש בזה והעלה דבכבוש בציר שיצא מהדגים מחמת מלחן והיה הציר מרובה כנוס בכשא"מ ואינו נאכל מחמת מלחו כשיעור שיתן על האש וירתיח חשוב כמבושל ואסור מן התורה עיי"ש:

(סז) ונהגו להחמיר. עבאה"ט וכ' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעיף ל"ב וז"ל ודע דאפי' לחומרא זו לא שייך בדגים יבשים שלנו כמו טארא"ן צובא"ק סאמאאיינע"ס וכיוצא בהם דמימינו לא שמענו שיהא נמצא ביניהם דגים טמאים וגם בהדגים קטנים למאוד שקורין בראנקע"ס אין בהם דגים טמאים ואולי המצא תמצא מיעוטא דמעוטא זורקן ומותרין וכל אלו הדגים קטנים הנחרזות בעצים דקים שקורין וויאטקע"ס או איזגאריקי"ש אין בהם שום חשש כלל וכלל וכל המחמיר באלו וכיוצא באלו אינו אלא מן המתמיהין וכן אלו הדגים המלוחים הלחים כמו שאנ"ע ובייעל"ע ריביצ"ע ולאקסי"ן אין בהם שום חשש כלל כי לא נמצא ביניהם טמאים כלל ושמעתי באיזה ערי ליט"א שלא היו אוכלין הדגים היבשים שלנו כטארא"ן צובא"ק וכיוצא בהם ולא ידעתי מאיזה טעם וגם שמעתי שאחד מהגדולים בדור שלישי שלפנינו אסרם וגדול הדור א' חלק עליו והתירן ולפי שבארנו אין שום טעם כלל וכלל לאסרן כמ"ש עכ"ל:

סעיף ו (סח) כולכית. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכולכית הוא מין דג קטן וכו' ועי' בהגהות מראה כהן בש"ך ס"ק י"ח שכתב שתיבת קטן הוא ט"ס וצ"ל מין דג טמא. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאין לסמוך אפירש"י ר"ל דאין להתיר אלא א"כ נמצא חתיכת דג טהור בתוכו. שפ"ד ס"ק י"ח:

(סט) וכולן פתוחות. עבאה"ט ולדינא בב' פתוחות ויש בא' מהם ב' כולכית לכ"ע מותרים וכו' ובאחת פתוחה או בסתומות בב' חביות צ"ע. שפ"ד ס"ק כ':

(ע) ויש מי שאומר. עש"ך ושפ"ד ס"ק כ"ב די"א אלו אין חולקין על מה שקדם אלא הוא ענין בפני עצמו לומר דוקא היכא דליכא שאר חתיכות אבל היכא דאיכא גם שאר חתיכות שאין ניכרות אסורים אף שיש שם חתיכה טהורה או כולכית חי לפירש"י עיי"ש:

(עא) הכל אסור. עבאה"ט ומ"ש דאף החתיכות הטהורים מותרים עשפ"ד ס"ק כ"ג דמבואר מדבריו דכ"ז דוקא בספק אם נכבשו מעל"ע דאז יש' להתירן מטעם ס"ס אבל אם ידוע בודאי שנכבשו שם מעל"ע גם הטהורים אסורות. וכתב דדוקא בכבוש מעל"ע יש לאסרם כאמור אבל בנכבשו כשיעור שיתן על האש וירתיח אין להחמיר עיי"ש (וע"ל ס"ק ס"ב):

סעיף ז (עב) קרבי דגים. הם המעיים והשמנונית של הדגים שהם תלויים בשלחופית (הנקרא וושיג"א) שהוא מלא רוח הנקרא בלא"ז בל"א דו"פ ומ"ז ס"ק ט'. (וע"ל ס"ק ע"ח):

(עג) אלא מהמומחה. עי' בבדק הבית שהביא מהרבינו ירוחם פי' מישראל ידוע שאינו רגיל ליקח מן העכו"ם ועי' בפר"ח ס"ק כ"א שכתב דיש מפרשים דהיינו בקי להכיר קרבי דגים כגון ציידים וכיוצא וז"א אלא העיקר דמומחה דהכא היינו מוחזק בכשרות עיי"ש וכ"כ בביאור הגר"א ס"ק כ"ד וכמ"ש המחבר בסעיף שאח"ז והרמ"א להלן סי' קי"ט. סעיף א' עיי"ש וכמ"ש בט"ז ס"ק י"א ובמ"ז סוף ס"ק ט' ועיי"ש בס"ק י"א:

(עד) מהמומחה. עבאה"ט ועט"ז ומ"ז סק"ט ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ד שכתב דהרואה יראה שיש פלוגתא בין הט"ז להש"ך בדין זה דלדעת הט"ז בשלימין מהני אם אמר מדג פלוני או אני מלחתים אבל בנימוחים לא מהני