דרכי תשובה - ג רב

ירחק מהם:

(נט) שהדגים טמאים שרוים במים. עי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ט' באמצע הדיבור שכ' דגם דג טמא שנמצא בחבית מלאה הערינ"ג צריכין לדקדק ולראות באיזה מקום הי' מונח הדג טמא וא"א להתיר אא"כ הוא מונח באמצע החבית דאז אף שבודאי יש ציר בחבית יכולין לומר שלא נשרה הדג טמא בהציר בין אם החבית מונחת על אורכה על הארץ בין אם עומדת ואין לחוש שמא נהפכו הדגים בתוך החבית והדג שמונח עתה באמצע שמא הי' מונח איזה פעם בשולי החבית שיש שם ציר או מים דלזה אין לחוש שאין הדגים מתהפכים בחבית ממקום למקום כלל אלא כל א' מונח במקומו אשר הונח מתחלה יען מונחים בדוחק גדול בחבית אבל בשולי החבית דנשרה בציר כשהחבית עומדות על שוליו או שנמצא אצל הדופן שנשרה בציר כשהחבית שוכבות והציר מתפשט בכל תחתית החבית צריך לראות שיהא ציר הרבה עד שיהי' בציר ובהערינ"ג שמונחים בתוך הציר ששים כנגדו דאין מה שחוץ לציר מצטרף לבטל וכו' אבל אם יש ציר הרבה עד שיש ששים כנ"ל לא חיישינן שמא במשך הזמן וטלטולים הרבה שטלטלו את החבית שמא נתהפך באיזה אופן עד שהי' הדג טמא במעט ציר שלא הי' ששים נגדו מעט זמן בערך כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח דציר חריף הוא מאוד ואוסר בכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וריעותא דלא חזינן לא מחזקינן וכו' ועוד דבדרך רחוק ימצא זה שלא יהא כל הציר במקום א' דהציר הוא כמו מים ולא יתפרד אלא כולו במקום א' הוא ולא יתחלק לשני חלקים עיי"ש:

(ס) שרוים במים עם הטהורים. ע' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ק"א שנשאל לפמ"ש בתשובת ח"ס חיו"ד סי' צ"ד דגם מחיים שייך כבישה (עפת"ש לקמן סי' ק"ד סק"ג ובדברינו שם ס"ק כ' ובסי' פ"ז ס"ק ל"ח באורך) א"כ איך קונין דגים מעכו"ם הא ידוע שיש להם בכלי א' דגים טמאים וטהורים וכו'. והשיב שבדגים שחיותן במים בודאי לא אפשר שהמים יפעלו עליהם להוציא את כחן לחוץ שיהי' כמבושל מחיים וגם הח"ס מודה בזה ולא כ' דבריו אלא בדבר שאינו יכול לחיות במים ע"כ בנ"ד אתי שפיר המנהג שמקילין ולית בי' חששא לכ"ע אכן אם כבר מתו ונשתההו מעל"ע בכלי א' במים עם טמאים פשוט לאסור וכל זה בודאי נשתהו מעל"ע אבל מספיקא אין להחמיר כיון שכבר העלה המנח"י כלל כ' סק"ג דכבוש הוא רק מדרבנן ואפי' את"ל שהוא מדאורייתא מ"מ היינו להפליט לחוד אבל להפליט מהטמא ולהבליע בהטהור בודאי דאינו אסור אלא מספק א"כ הו"ל ס"ס ומכ"ש בכה"ג בדגים שאינם מלוחים שידוע שאין דרך להניח לשרות דגים מתים במים זמן מרובה שהמים מתקלקלין ולכן פשוט דשרי לקנות מהם אפי' דגים מתים ואין לחוש שמא נכבשו עם הטמאים מעל"ע עיי"ש באריכות ועי' מזה בשאלות ותשובות שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' מ"ג ובשו"ת מנחת שי סי' ע"ב ובדעת תורה סי' נ"ב סק"א ועי' בס' שדי חמד בח' אסיפת דינים מערכת הד' סי' ז' מה שפלפל בדבריהם בזה:

(סא) אפי' בהערינ"ג. עבאה"ט ומ"ש שהרי עינינו רואות שמי הציר עזין וחזקין וכו' ר"ל מחמת מליחת ההערינ"ג ודגים שהם מלוחים ביותר ובולעים זה מזה ע"כ אף אם לא שהה כ"כ אסור לכתחלה לקנותם. שפ"ד ס"ק י"ב:

(סב) יש להתיר בכל ענין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף בספק אם היה מונחים כך מעל"ע אסור ועי' במנח"י שם ס"ק י"ד שהשיג ע"ז והעלה דספק כבוש מעל"ע יש להכשיר בזה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ו ובשפ"ד ס"ק י"ד מ"ש בזה להסיר תלונת המנח"י מעל הט"ז והש"ך המחמירים כאן בספק כבוש דכאן הוי ס"ס להחמיר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט שצ"ע מדוע לא אמרינן דבזה הוי כבוש בכדי שיתן על האש ויתחיל להרתיח עשפ"ד שם שעמד ג"כ ע"ז וכתב לתרץ שאין להחמיר בזה כ"כ דבטל הוא במים ולא מקרי דבר חריף כ"כ וכתב דאם שרו אותו בציר ממש וספק אם שהה כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח יש לעיין אם יש להחמיר בספיקו וכתב דהדבר תלוי במש"ל סי' ק"ה אי כבוש כשיעור על האש הוי מדאורייתא או מדרבנן עיי"ש ועי' בכנפי יונה שעמד ג"כ בזה ועיי"ש מ"ש בזה ובסוף סיים דאם נמצא בתוכה חתיכה שניכר שהוא מדג טמא ודאי יש לאסור מחמת כבוש בציר כשיעור שיתן על האור וירתיח אלא מיירי באין החתיכה ניכרת אם טמאה או טהורה היא ע"כ לא מחמרינן מספיקא לאסור אפי' בכבוש מעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קל"ד שנשאל בא' שמלח דגים בגינות של עכו"ם בעבר הנהר טינב ואירע שאלה ששם נמצאים גיגיות כשרות וטריפות ועל הכשרות היה שומר ישראל וזה כארבעה חדשים שמת השומר ונשארו הגיגיות הללו בלי שום שומר רק בחזקת העכו"ם אשר שלהם המה ועשה ישראל א' משם דגים מלוחים בגיגיות אשר היה מקודם כשרים ולא הגעילם כלל מקודם ומלח בהם דגים וזה מעשה המליחה כשתים ושלש שעות אחר המליחה נתמלא כל הגיגיות מציר הדגים עד שעלה למעלה על הדגים כטפח ויותר וכו'. ושם נצודים ג"כ דגים טמאים. והשיב דלא מיבעיא להנו"ב דגם כבוש אינו אוסר בודאי כשר אלא גם להש"ך כיון שהעכו"ם הסיח לפ"ת שלא נשתמשו בדגים טמאים ואף ספק מסלפ"ת בדרבנן כשר ומה גם שהגיגיות היה בחזקת כשרות מכבר עיי"ש. ותמהני שלא הביא דברי הפרמ"ג בשער התערובות ריש פרק ג' ובמ"ז להלן ריש סי' ק"ה שכ' דמסתימת הפוסקים משמע דכבוש בחומץ וציר הוי דאורייתא והבאתיו בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ל"ו) ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק רפ"ו) שהבאתי מדברי המ"א דבכבושה כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח מפליט גם מכלי וע"ל (ס"ק ס"ו) וא"כ אין להמקיל על מה לסמוך בזה ובודאי שיש להחמיר בספק דאורייתא וצ"ע:

(סג) דגים מלוחים לית בהו שמנונית. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהאי מלוחים לאו דוקא דגם סתם דגים לית בהו שמנונית ועי' באורח מישור סק"א שכתב כי בדיקדוק כתב הרמ"א תיבת מלוחים כיון דרוב שמנונית גבי דגים הוא בבני מעיים משא"כ בגוף הדג אין בו שמנונית ודגים מלוחים דרך העולם שאין מולחין רק גוף הדגים ולא המעיים לכן כתב הרמ"א שפיר דגים מלוחים ור"ל דשאר דגים אדרבא ע"פ רוב יש בהן שמנונית כיון שהם עם הבני מעיים משא"כ דגים מלוחים עיי"ש והביאו במ"ז סק"א בקצרה. אמנם בגוף הדין עי' בהגהות יד אברהם שכתב שדין זה צ"ע מדברי הש"ס עירובין דף כ"ז שמבואר שם דסתם דגים מלוחים אית בהו שמנונית עיי"ש ועי' בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' כ"ב שנשאל להיות שבערבי שבתות מביאים העכו"ם דגים מלוחים בעריבות והציר מטפטף עליהם וישראל קונים מהם וכעת נודע שבחבית שמונחים בהם אלו הדגים בבית העכו"ם יש עוד דגים טמאים ומסודרים בחבית שורה של דגים טמאים על שורה של טהורים עד מלאת החבית והחבית מלאה מי מלח עזים וכשמביאם העכו"ם למכור במחנה העברים בוררין ומניחין בעריבות רק הדגים טהורים והכריז שאותן הדגים אסורים והיה איזה לומדים מפקפקים בזה דהא התירו לקנות דגים מלוחים טהורים אע"פ שמונחים עם הטמאים בכלי אחד דשמא לא נמלחו יחד ע"כ גם בנ"ד יש לנו לתלות שיש להם חבית אחרת שאין מעורב בו טמאים וכ' שאין ממש בדברי המקילין בזה דעד כאן לא הקילו חז"ל אלא אם לא ראינו מעיקרא שום ריעותא ולא ידענו אם עכו"ם זה עירב ומלח אלו עם אלו משא"כ הכא בנ"ד דאיכא ריעותא טובא שראינו שהעכו"ם עירב ומלח בחבית אחת הטמא והטהור יחדיו ולא ידענו אם יש לו חבית אחרת מיוחדת רק לטהורין לבדן יש לחוש להחמיר כמבואר להלן סי' קי"א דאין לתלות להקל אלא כשיש מקום