דרכי תשובה - ג רא

מלוחים יחד אבל בדיעבד תולין דלאחר שיעור מליחה עירבן. מ"ז שם. ועי' בס' דברי יוסף סי' תקכ"ו מ"ש בעיקר דין זה והעלה דלדינא יש להחמיר ולחוש לדעת היש"ש והב"ח דס"ל כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א שלא התירו לקנות דג טהור מלוח מעכו"ם רק אם הביאו בפ"ע ולא מונח אצלו דג טמא אז הקילו ולא חיישינן שמא מלחו עם טמאים אבל היכא דאיכא ריעותא לפנינו שמונחים הטמאים עם הטהורים בכלי א' אסור ובפרט אם יש שם ציר בין הדגים מלוחים וממילא לפי מה דקיי"ל בדין זה דגם ספק כבוש אסור (ע"ל ס"ק ש"ב) בודאי יש להחמיר דהא איך אנו יודעין שלא נשורי מעל"ע ועיי"ש בסי' שאח"ז עוד מזה ועי' בפרישה שסיים מהא"ז דאף במקום שאין דרך למלחם בתחלה יחד תבא מארה באיש אשר רואה אותם מונחים ושורין ביחד וקונה מהם וכן דעת השערים ועיקר עכ"ל:

(גב) בחבית. עבאה"ט מ"ש דלעולם בטל בס' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ט מ"ש בזה מהמהרש"ל ועי' שפ"ד ס"ק ח' מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ג שכ' שאלת ממני להודיעך דעתי בדגים קטנים הנקראים אפסיד"א שנתבשלו ואח"כ נודע שהי' בהם א' או שנים טמאים ולאחר הבישול אינם ניכרים מה דין הדגים והתבשיל והקדירה. תשובה צריך שתדע שאין דג טמא בטל בס' כשאר איסורין אלא במאתים והכי איתא במס' תרומות וכתב ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות מ"א הלכך אם אין שם ק"ק הרי נתן טעם בכל ונאסר הכל אפי' הקדירה עכ"ד ועי' בשו"ת מכתב לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) חיו"ד סוף סי' ד' שהביאו והתפלא עליו דלא נמצא כן לא במשניות תרומות ולא ברמב"ם אם לא שנאמר שמיירו בדגים מלוחים דבזה משום ציר דנין עליהם ובציר דגים שפיר ס"ל להרמב"ם שאינו בטל אלא בק"ק עיי"ש אמנם לדינא גם בציר דגים עי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' קפ"ח שנשאל בציר של דגים טמאים כבושים שנפל לתוך קדירה של היתר איך משערין לבטל אם יש לחוש לדעת הת"ק בפ' יו"ד דתרומות דדג טמא שכבשו עם דג טהור אינו בטל אלא בתתק"ס ולר"י בקרוב מאתים ולרי"ו א' מי"ו בו ומספקא לי' אנן כמאן נעבוד ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דלענין איסור והיתר לא חמור לדידן ציר דגים מציר בשר וסגי לי' בששים עיי"ש:

(נג) אחת. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דאם יש ששים שרי ועי' במנחת יעקב כלל כ' סק"ט שהעלה דכל שיש ס' סגי וא"צ קליפה ואע"ג דקיי"ל כ"מ דמליחה צריך לתרווייהו ס' וגם קליפה הכא שאני דכל שיש ס' סגי לי' וא"צ קליפה עיי"ש:

(נד) אפי' אם רואים רק שמונחים וכו'. עי' בת"ח שם ובמנח"י שם ס"ק י"ח שכ' דאם ע"א העיד לפניו שראה אותם מונחים עם הטמאים והוא אומר איני מאמינך אין הע"א נאמן עיי"ש והביא בחידושי הגרעק"א לדינא וע"ל סי' קכ"ז סעי' ג' (נה) דמתירין בכל ענין. כלומר לקנות אפי' לכתחלה ש"ך סק"ט. וכ' בשפ"ד דר"ל בסתם דוקא אבל בידוע דנמלחו תחלה בודאי אסור עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ז שכ' דאף בלא ידוע דאלו נמלחו תחלה רק שידוע שמנהג המקום שם למלוח תחלה הכל ביחד חוששין גם לאלו אף בסתמא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ט' בעובדא שנמצא בחבית דגים מלוחים הערינ"ג דג טמא מלוח וכ' שם דבזה יש להחמיר דבודאי נמלח ביחד דהא אין מולחין את ההערינ"ג אלא בחבית וכו' דהטעם שכ' ברמ"א דאין דרך למלחם עמהם לא שייך באלו המובאים בחבית דבודאי נמלח בפעם א' אמנם לאסור הכל א"צ דבודאי בשעה שנמלח הי' ששים נגד הדג טמא אך יש ליטול מההערינ"ג השורות שסביבות הדג טמא הנוגעים בו ולמכור לעכו"ם והשאר שרי ואפי' אם נמצא בשולי החבית שכבר נמכר כל ההערינ"ג ונשאר רק מעט הערינ"ג עד שאין ס' נגד הדג טמא עכשיו ג"כ שרי דהא עכשיו כבר פלט כל צירו והוי כמו נתערבו אחר מליחתן ובשעה שנמלח ופלט ציר אז הי' ששים נגדו אך כל זה אם אין שם בשולי החבית ציר או מים אכן אם נמצא שם ציר או מים בודאי אם אין שם עד הדג טמא ששים אסור הכל וכמ"ש הרמ"א ואם רואה וכו' עי"ש (וע"ל ס"ק נ"א):

(נו) דודאי אינן נמלחים עם הטמאים. עי' בשו"ת עמק הלכה (מהרב מזיטל ז"ל) חיו"ד סוף סי' ל"ג שכ' דזה דוקא אם כשבאים לפנינו עכשיו אין בהם מלח אבל אם מונחים בחבית ויש מלח ביניהם ועל גבם וגם רואין שיש ציר למטה הרבה בזה לא עלה על דעת שום פוסק להתיר דלא הוי ספק איסור רק ודאי איסור דאפי' אם נתלה להקל שלא נמלחו יחד רק שכל א' נמלח בפ"ע עד שפלטו כל צירן מ"מ כשנמלחו שנית אח"כ חוזר ופולט והרמ"א מיירו רק כשעכשיו כשבאים לפנינו הם מונחים בחביות כך לחים בלא מלח ובלא ציר עיי"ש לדרכו וה"פ (נז) אין להחמיר לפשפש ולבדוק. עבאה"ט מ"ש דלא דמי דלעיל סימן א' וכו' ועי' במ"א או"ח סי' תל"ז סק"ד ובמחצית השקל ובפרמ"ג בא"א שם ועי' בתורת יקותיאל סק"א מ"ש בזה והעלה לדינא דהיכא שהוא שכיח שימצא דגים טמאים בין הטהורים בכ"מ אם קונה דגים מלוחים מעכו"ם צריך לזהר ולהחמיר ולבדוק אם אין שם דג טמא ביניהם כיון דאיכא לברורי עיי"ש וכ"כ בדברי יוסף סי' תקכ"ח עיי"ש ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' א' (ס"ק כ"ז):

ומ"ש הבאה"ט מהשל"ה בשם המהרש"ל עי' במנח"י כלל כ' סק"ט מ"ש ע"ד השל"ה בזה והוכיח דאף המהרש"ל לא ס"ל להחמיר בזה לדינא רק היכא דמונחים על השלחן בזה ס"ל להמהרש"ל דלא שייך ביטול בששים בכולן ואף שיש ששים אסורין אותן שנגעו בהטמא אבל במונח באמצעיתן גם המהרש"ל מודה דמהני ס' בכ"מ וסיים ולענין דינא העיקר כדעת הרמ"א דבכ"מ מהני ס' אף במונחים על השלחן ודלא כהמהרש"ל וכ"כ שם בס"ק י"א דאף בהערינ"ג מהני ס' ולא נאסרו אותן שנגע בהטמא עיי"ש:

(נח) אם יש ביניהם דגים טמאים. עי' בתפארת ישראל על, המשניות פרק ב' דע"ז משנה ו' ס"ק נ"ה שכ' דיש לזהר מלאכל הסערדעללי"ן דאף שהוא מין דג קטן טהור עכ"פ יש חשש דע"י שנכבש במלח זמן רב נימוחו הקשקשים ושמא נתערב בו דג טמא ולא יוכל להכיר וכ' שכן שמע מפי אביו ז"ל שהי' נזהר מלאכלן מה"ט עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת דל"ת סי' ד' שהביאו וסיים וכן שמעתי שיש שלמים וכן רבים נמנעים מלאכול הדגים קטנים מלוחים שמוכרין אותם סגורין בתוך כלים קטנים ובתוכם שמן זית ולא נתברר אם מפני שחוששים לאיזה תערובות בשמן וכו' עכ"ל. אמנם דע כי בזמנינו נדברו יראי ד' איש אל רעהו יען כי נתרבה כעת המצאות חדשות בעולם בענין השמנים שמזייפים הרבה שמנים הטובים ומערבין בהם שומן מדברים טמאים ושומן שמוציאים מעצמות היבשות ע"י המצאות המכונות וחכמת הכעמ"י וכ"כ עלתה להם מלאכתם יפה עד שיכולין למכרו בזול הרבה והוא טוב ויפה בריחו ובטעמו כמו השמנים הטובים ממילא אף אם הוא באופן שאין לחוש בו משום תערובות דג טמא אסור לאכול הסערדעללי"ן הללו מחמת השומן שבו שיש חשש כיון שהשומן אסור הוא טוב ובזול יותר מהשמן כשר בודאי א כא למיחש לזיופא וממילא שאין לסמוך להקל האיסור דאורייתא כיון שהם מובאים מ אבריקי"ו שאינם של ישראל בעלי נאמנות בענין כשרות ודת יהודית וכל שומר נפשו