דרכי תשובה - ג ר

דבריו לעיל סי' ס"ו ס"ק ע') ולפענ"ד דבריו תמוהין מאד כי הם נגד דברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה א' שכתב להדיא דדם דגים וחגבים טמאים אסור מה"ת משום שהם כתמצית גופן וכחלב בהמה טמאה עיי"ש. וגוף הראיה שהביא מדברי הש"ע כאן אין בה שום התחלה לפענ"ד דהכא מיירי רק בציר היוצא ע"י מליחה ע"י נקבי הטבעי של הדג בזה הבינו קדמונינו ז"ל דזה לא הוי רק זיע בעלמא והוי מה"ת כמים גרידא ואין בו ממש מגוף הדג אבל באמת אם יוצא מן הדג ליחות מגופו וכן דם ממש שיוצא ממנו כשחותכין אותו או כשעושין בו נקב דזה ודאי לכ"ע אסור מה"ת כמו בשר דמה לי בשרו ומה לי דמו דהא אף בציר היוצא ע"י כבישה ובישול דעת הש"ך בס"ק ט"ו ולהלן סי' ק"ז סק"א דהוי דאורייתא אף שיוצא רק ע"י נקבי הטבעי אפ"ה דעתו דהוי מה"ת כיון שהוא מלחלוחית הדג ממש ואף שהמנח"י כלל כ' סק"ד חולק על הש"ך וס"ל דדוקא ביוצא ע"י בישול אסור מה"ת משא"כ ביוצא ע"י כבוש עיי"ש (ע"ל בס"ק שאח"ז) הנה הוא לשיטתו דס"ל דמה"ת אין כח בכבוש מעל"ע להוציא טעם הדבר כמו בישול באש אבל כל שיוצא באמת טעמו ממש גם הוא מודה דאסור מה"ת ובכן ברור הוא לפענ"ד דרק בציר היוצא ע"י מליחה דרך נקבי הטבעיים של הדג ע"ז אמרו שהוא רק זיע בעלמא אבל בדם וה"ה שאר ליחות הגוף של הדג היוצא להדיא מן הדג הוי כמו תמצית גוף הדג דאסור מה"ת ומה שהביא ראיה מדוע לא נזכר בפוסקים דין דם דגים טמאים והבין שהוא בע"כ משום שהוא נכלל בצירו ג"כ לא נהירא לפענ"ד דהא כבר כתב לעיל סי' ס"ו סעיף א' דאין איסור דם נוהג בדג כלל ובדג טהור הוא מותר לגמרי כשאר ליחות הגוף של הדג א"כ ממילא דבדג טמא ג"כ אין לו דין דם כלל אלא הרי הוא כשאר ליחות הגוף בטעמו וממשו ואסור מה"ת כתמצית בשרו של הדג וכמש"ל מהרמב"ם וחלילה להקל בזה אפי' לצירוף סניף. שוב ראיתי בשפ"ד להלן סי' פ"ה סק"ג שכתב כן להדיא דדם דגים וחגבים טמאים הוו דאורייתא ולא משום דם רק משום שהוא כבשרן והביא מדברי הרמב"ם הנ"ל וכתב דצ"ל דמ"ש דציר דגים היוצא ע"י מליחה דרבנן ומה"ט מתירין בספק נמלחו דגים טמאים עם טהורים בכחושים משום דהוי ספיקא דרבנן משום דמעט דם שבציר בטל בס' עיי"ש והיינו כדאמרן וכה ראיתי בבית הילל שם סק"א שכתב ג"כ דהא דקיי"ל דציר דגים וחגבים מותר מה"ת הוא רק בציר היוצא ע"י מליחה עיי"ש:

(מו) אינו אלא מדרבנן עפת"ש סק"ה מ"ש מהנו"ב והנה בש"ך ס"ק ט"ו ולהלן סי' ק"ז סק"א כתב לחלק בזה דדוקא ציר היוצא ע"י מליחה הוא דלא הוי רק מדרבנן אבל ציר היוצא ע"י כבוש וכ"ש במבושל הוי דאורייתא דאז יוצא עיקר הטעם והלחלוחית עיי"ש. אמנם יעוין במנח"י כלל כ' סק"ד שהשיג על הש"ך בזה והעלה דאפי' ציר היוצא ע"י כבוש אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש והבאתי דבריו (בס"ק הקודם) איברא כי בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' קפ"ח השיג על כל המקילין בזה והעלה דכל ציר אפי' היוצא ע"י מליחה אסור מה"ת כי העיקר לדינא כמ"ש התוס' בע"ז שם דהוי מה"ת ויש להחמיר בו כמו בכל ספק עיי"ש והביאו בהגהות הח"ס מהד"ב וכתב שראיותיו הם ראיות ברורות עיי"ש אולם יעוין במקומות המצויינים בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ג ובשלחן גבוה ס"ק י"ב שהוכיחו בראיות דבע"כ אין הלכה כדברי התוס' בע"ז שם אלא כדברי התוס' בפ' גיד הנשה דהוי רק מדרבנן ובכנה"ג שם כתב די"ל דגם מ"ש התוס' בע"ז דהוי מה"ת כוונתם דאף אם נימא דהוי מה"ת לא קשיא מה דמחלקינן בין ציר לגופן דציר בטל ברוב אבל התוס' לדידהו ס"ל באמת דהוי רק מדרבנן כמ"ש בפ' גה"נ עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד וס"ק כ"ג ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ"ה ובגנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק ג' אות י"ח ס"ק פ"ב ובשו"ת מלחמות אריה סי' ע"ב ובס' דברי יוסף סי' תקכ"ט. ועי' בישועות יעקב סק"ד שהאריך בביאור ענין זה שהחליטו כל הפוסקים דציר היוצא ע"י מליחה אינו אסור רק מדרבנן דנהי שאינו אלא זיעה ומים בעלמא מ"מ הא ע"י המליחה נותן הדג עצמו טעם בהציר ונאסר מחמת טעם הדג שנבלע בתוכה ע"י כבישה או מליחה ואסור מן התורה ועיין שם במ"ש לתרץ בזה:

ועיין בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ק"א שנשאל לפי דעת הש"ך כאן ס"ק י"ד איך קונין מעכו"ם דגים שמתו הא ידוע שיש להם בכלי אחד בקאלטע"ר דגים טמאים וטהורים וא"כ יש לחוש שכבשו יחד מעל"ע במים והעלה דאין לחוש לזה כיון שהמנח"י האריך בראיות ברורות דציר דגים היוצא ע"י כבוש לא הוי רק מדרבנן ואפי' אם נימא דהוי מה"ת מ"מ היינו להפליט לחוד אבל להפליט ולהבליע בדג אחד דיש לנו ספק אחר דמתוך דטריד לפלוט אינו בולע וא"כ בכה"ג דלא הוי רק ספק שמא שהו יחד מעל"ע הוי שפיר ס"ס ושרי עיי"ש (ועי' עוד מענין זה בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק י"ג):

(מז) אלא מדרבנן. עי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס או"ה סי' י"ג אות ו' שכתב מהמהרש"ל דכיון דהדגים אסורים מה"ת נחשב הציר עיקרו מן התורה עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סי' קכ"ד אות ט"ו שהביאו ועיי"ש במה שפלפל בזה וסיים בצ"ע:

(מח) שמונחים עם הטמאים. עי' בשאלות ותשובות חיים שאל חלק א' סי' ע"ד אות מ"א בעובדא שא' לקח דגים מן השוק ונסתפק בא' מהם אם הוא טמא או לאו אך העובד כוכבים הגיד במסיח לפי תומו שהיה קשקשים באותו הדג אך הוא לא רצה לסמוך ע"ד העכו"ם והיה בדעתו לאסרו רק ששכח להשליכו ואשתו בבלי דעת מלהם כולם בכלי ולאחר שעה טגנם כל אחד במחבת בפ"ע ובא הבעל ונזכר ומצא זה הדג מחופה בביצים ומטוגן בכלי על האש ונשאל אם יש לאסור שאר הדגים כיון שנמלחו יחד עם זה הדג וכ' דאין להתיר מס"ס דהיינו ספק אם הוא דג טמא וספק אם הי' המליחה באופן שאינו נאכל מחמת מלחו כמש"ל סי' צ"א דזה לא נחשב לס"ס דהוי ספק א' בגוף והב' בתערובות כמש"ל סי' ק"י ועכו"ם מסלפ"ת דעת הרבה מחברים דאפי' בדרבנן לא מהימן עיי"ש ועי' בס' עקרי הד"ט סי' ז' אות מ"ו שהביאו וכ' דלפי הנהוג אצלינו דמליחת הדגים לטגנם הוא רק מעט ואין מרבים עליו מלח רק עד כדי שיאכל מחמת מלחו בכגון דא גם הרב חיד"א ז"ל מודה להתיר שאר הדגים שנמלחו עם אותו הדג עיי"ש:

(מט) שמא לא נמלחו יחד. עבאה"ג מ"ש פירש ולאחר שפלטו כל צירן עירבם יחד. ור"ל לאחר שיעור שעה. מ"ז סק"ו ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ה שנשאל בדגים טהורים שנמלחו מליחה מועטת בקערה ושהו שם כל הלילה ולמחרתו לקחו מן הדגים בכף כמה פעמים ואח"כ נמצא בהכף דג טמא ובכל דגים הטהורים לא הי' רק ששים בצמצום והי' ציר בכלי בהחתיותן מה הדין של הדגים והכלי. והשואל צידד להתיר כיון דבתוך שיעור מליחה הי' ששים ולאחר שיעור מליחה היה ציר הדגים מועט ואין פולטין עוד. והשיב שאין ממש בדברי השואל דבש"ע מיירו שנתערבו אחר שיעור מליחה לכך שפיר מותר כיון שהציר של קודם שיעור מליחה חלף הלך לו והציר שאחר שיעור מליחה אינו אוסר משא"כ בנ"ד שנמלחו יחד כיון דפלטו ציר בתוך שיעור מליחה הרי יש שם ציר וא"כ מאן יימר דהציר נבלע בכולו ביד דלמא לא נבלע הציר שנפלט בתוך שיעור מליחה מיד רק אחר שנתמעטו מששים וכ' שם דכל זה הוא לענין הדגים שלמעלה מן הציר אבל הדגים שבתוך הציר בודאי אסורים כדין כבוש בתוך ציר ואפי' לא נטלו מהדגים כלום והי' בין כולן ס' כנגד הדגים לא מהני דאין הדגים שחוץ לציר מצטרפין עם הדגים שבתוך הציר ואפי' לא שהו רק כשיעור שיתן על האש וירתיח אסורים וגם הכלי אסור עיי"ש:

(נ) לא נמלחו יחד. עבאה"ט מ"ש מהט"ז אפי' מונחים עדיין במליחתן ועמ"ז שם שכתב דמ"מ ביש שמנונית אף שעירבן אחר שיעור ליחה יש להסתפק דהואיל ויש שמנינות י"ל שהוא פולט אף לאחר שיעור מליחה וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד שכ' שיש להסתפק עוד אם מלחו לדג טמא מחדש לאחר שיעור מליחה אם יש להתיר במונח אצל טהור עיי"ש:

ועיין עוד בשפ"ד ס"ק ז' שכ' שיש להסתפק בדין זה דאמרינן אם עירבן לאחר שיעור מליחה שרי משום דלאחר שיעור מליחה אין פולטין ציר אם דין זה שייך גם בחיות הים בעלי קומה כמו עיזא וחמרא דמיא וכדומה אם נוהג בהם הדין זה דלאחר שיעור מליחה אין להם ציר או דלמא דלאו בכלל דגים הם וכן יש לעיין בדג ספרדי הנקרא סטינ"ק מרינ"י (ע"ל ס"ק כ"ח) אם נחליט לחוש לדעת הסוברים דטמא הוא דרגלים לאו מכלל סנפירין נינהו אם אוסר מה"ט גם לאחר שיעור מליחה בלא נטלו קשקשיו דקמוטי יותר מעופות כמבואר לעיל סי' ע' ולא פולט ציר בתוך שיעור מליחה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דגם בספק אם כבוש יום שלם אסור עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ב):

(נא) נמלחו. עבאה"ט ומ"ש מהט"ז וכסברה זו קיי"ל דבדיעבד שרי כמ"ש הרמ"א אח"כ הוא ענין בפ"ע ור"ל דלכתחלה אין לקנות אם רואים שהם