דרכי תשובה - ג קצט

הציר אסיר מ"מ ועשפ"ד ס"ק ח' שכ' דהיינו מדרבנן משום גזירה אטו גופו ומדינא שרי הציר. וכ' עוד וז"ל ואם ספק אם נכבשו יום שלם לכאורה יש להתיר דהוי ס"ס שמא השאר טהורות הן ושמא לא נכבש מעל"ע וכו' עכ"ל ועיי"ש בס"ק כ"ג מ"ש עוד מזה ועי' בדברינו להלן (ס"ק מ"ה) (לה) ואם נמצאו שם דג. פי' אם נמצא שם כשהם מלוחים דג שיש לו ראש רחב ושדרה שהיא סימן טהור מותר לאכלו דודאי היה לו קשקשים קודם מליחה ונשרו או נטלו קשקשתיהם בעת תקונם ש"ך ס"ק ו' והיינו בסתמא כשאין מכירין בהחתיכות מאיזה מין דג הוא אבל אם מכירין בטב"ע שהיא ממין דג שאין לו קשקשים בודאי אסור סידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז שם אות י"א וס' מנחת יצחק:

(לו) נמצא שם דג. עי' בשו"ת פני משה חלק ג' סי' ג' שנשאל בדג מירינ"א שעד עתה היה מוחזק לטמא שלא ניכר בו קשקשת ועתה קמו לומדים ורוצים להכשירו כי ראו שיש לו שדרה וראש עגיל והאריך טובא והעלה שאין להוציאו מחזקת איסור שיש עליו ע"י סימן דראשו עגיל ושדרה כיון דבלא"ה הוא פלוגתת הפוסקים והרבה פוסקים ס"ל דלא מהני סי' זה עיי"ש באריכות:

(לז) דג שיש לו ראש רחב וכו'. עב"י שהביא בשם הר"י החסיד ז"ל עוד סימן על הדגים הטהורים שהזנב סדוקה לפניו משא"כ הטמאים עיי"ש ועי' בדמש"א דף קע"ו ע"א שכתב דאפי' ידוע שאין לו סנפיר וקשקשת מ"מ כל שיש לו זנב סדוקה טהור הוא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ' שהביאו ותמה עליו וגם על הב"י בשם הר"י החסיד הנ"ל דהא מדברי הש"ס משמע דאין סי' טהרה לדגים רק סנפיר וקשקשת לבד עיי"ש ועי' בשו"ת פני משה שם סוף סי' הנ"ל שכתב שאין לסמוך על סימן זה דזנבו סדוקה לב' אפי' לסניף בעלמא כיון שלא נמצא סימן זה לא בבבלי ולא בירושלמי עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ז שכ' דגם הב"י והר"י החסיד לא כ' לסמוך על סי' זה רק להחמיר דהיינו דגם אם יש לו סנפיר וקשקשת אין להתירו אא"כ זנבו סדוק אבל לא להקל עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ג לדינא דדגים שאין להם זנב סדוק ודאי טמא הוא אבל לסמוך על זנב סדוק להתיר לא עכ"ל ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז שם אות י"ב שכתב דפשוט הוא דסימן זה דזנב סדוק לא מהני אפילו אם יש לו קשקשת רק שאין לו סנפיר דליכא לסמוך על סימן זה דזנב סדוק להתירו במקום סנפיר אך לחומרא סמכינן אסימן זה ונפקא מיניה היכא דאתי חד סהדי ואמר שהוא צייד ובקי בגוויה דאית ליה סימן טהרה דאורייתא דהיינו סנפיר וקשקשת אם רואין שאין זנבו סדוק לא משגחינן ביה ואמרינן דשקרא הוא אמנם אם אתי בי תרי ואמרו כן יש להסתפק אם יש לאסור וכל זה אם אין אנו רואין הסימנים דסנפיר וקשקשת בעינינו אבל כי חזינן סנפיר וקשקשת בעינינו פשיטא דלית דינא ולית דיינא שהוא טהור עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' ס"ב שנשאל בדגים שיש להם סנפיר וקשקשת והקשקשים נקלפים היטב כמו שאר דגים רק שהזנב שלהם אינו סדוק לשנים רק בולט וסגול ורוצים קצת לאסרם מכח דברי הפרמ"ג הנ"ל והשיב ג"כ דבע"כ הב"י והאחרונים שהזכירו סימן זה דזנב סדוק הוא רק בדג הבא לפנינו וא"א לבדוק אותו אם יש לו סנפיר וקשקשת אבל אם בדקו באמת וראוי שיש לו סנפיר וקשקשת לית דין צריך בישש שהוא מותר בלי שום פקפוק עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ט ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ח לענין הדג שנקרא באבקי"ס או באבקילי"ך ויש להם סנפיר וקשקשת רק שהזנב אינו סדוק לשנים שאין להחמיר בזה כיון דהתורה אמרה רק סי' דסנפיר וקשקשת ועיי"ש בבית יצחק שכתב דב"י ומהרי"ח לא כ' סימן זה דזנב סדוק רק בדג ברבוטא שאין לו קשקשים לפנינו רק שתולין שנשרה בשעה שעלה מן המים בזה כתבו דמהני הסי' דזנב סדוק דאם אין זנבו סדוק הוא סימן שהוא טמא ואין תולין שכשעלה מן המים נשרו הקשקשים אבל כל שאנו רואין שיש לו סנפיר וקשקשת כ"ע מודים שהוא מותר עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת הדל"ת סי' ה' מה שהאריך בזה בכמה דפין והעתיק תשובה ארוכה מס' דברי חפץ דרוש נ' ע"ד מיני דגים שקורין גינ"א מירסי"ן קאלקא"ן וכיוצא שיש להם סנפיר וקשקשת כראוי רק שאין להם סימן דזנב סדוק ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ויש ללמוד מדבריו כמה הלכתא. רבוותא בענין זה (לח) ראש רחב עי' בשו"ת בית יצחק שם אודות הדגים שנקראים בוביקלי"ך שרצה השואל לאסרם משום שפיהם דומה לחזיר וכתב דכיון דיש להם סנפיר וקשקשת וגם יש לו שדרה אין כאן בית מיחוש עיי"ש:

(לט) רחב. עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת פני משה חלק ג' סי' ג' מ"ש בדבר הדגים הנקראים קאר"ה חויא"ר הבאים מעבר לים שנתאמת ע"פ עדות ברור שדג זה מטיל ביצים מבחוץ ועוד שיש להם שדרה וראש עגול ועיי"ש במ"ש באריכות. ועי' בפר"ח סוף ס"ק כ"ו מ"ש בענין דג הנזכר והביא דברי הפ"מ בזה וסיים דאם יסכימו עמו עוד ב' מגדולי בעלי הוראה שבדור היה מסכים גם הוא להתירו לאכילה עיי"ש ועיין בכנפי יונה מ"ש בדבריהם בזה ומתמה עליהם במה שמפקפקים בהיתר זה ולא רצו להתיר בפשיטות הן הדג והן הביצים כי הלא הדבר פשוט מאוד בש"ס דכל שדרכו להטיל ביצים בכל פעם לרוץ ואינו משריץ הדג הנוצר מן הביצה ההוא בפנים ה"ז מותר בלי שום ספק עיי"ש:

(מ) ושדרה. ר"ל חוט השדרה שהוא אינו כדג טמא. הגהות לבושי שרד. ועי' בס' משמרת שלום במ"ז סק"ו בא"ד ג':

(מא) דודאי היה לו קשקשים. עמ"ז סק"ה שהביא מהב"י דאף המקיל בזה לא אמר אלא ככשהה זמן מה דאז תלינן שנשרו אח"כ אבל אם מעליהו מיד מן המים לא תלינן דבעלייתו מן המים באותו הרגע נשרו דזה לא שכיח עיי''ש אמנם בעיקר הדין עי' מזה בב"י שדעתו להחמיר בכל גווני שאין לסמוך על סי' דראש ושדרה כלל ועי' בט"ז ומ"ז סק"ה וש"ך ושפ"ד סק"ו ועי' פר"ח שם שכתב דיש להחמיר למעשה ולחוש לדעת הב"י בזה עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק י"א ובביאור הגר"א סק"ו שראוי לחוש להחמיר בזה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ו שהרחיב הדיבור בזה והעלה שכן הוא מעיקר הדין שאין לסמוך על סימן דראש ושדרה להתיר ובפרט בזמה"ז שאין אנו בקיאין לבדוק בסי' דראש רחב דדג טהור מה הוא עיי"ש:

(מב) אבל אם הדג שלם. ר"ל וגם לא נמלח. ש"ך סק"ו:

(מג) אין לסמוך אראש ושררה. עי' בהגהות חכמת שלמה שהעלה דמ"מ אם העכו"ם מביא דגים מלוחים ואומר במסלפ"ת שהם מדגים טהורים יש לסמוך אראש ושדרה אף אם אין רואין בו קשקשים דאף דבלא סי' דראש ושדרה אין לסמוך אאמירת עכו"ם במסלפ"ת להוציא מידי ספק איסור תורה מ"מ בנ"ד כיון שיש סימן דראש ושדרה יצא עכ"פ מחשש איסור תורה דמה"ת מהני סי' דראש ושדרה לבד כיון דרוב דגים טמאים לית להו סי' דראש ושדרה ומה"ת אזלינן בתר רובא רק מדרבנן חיישינן למעוטא כיון דאפשר שיזדמן גם בטמאים להיות להם ראש ושדרה לזה מהני אמירת עכו"ם מסלפ"ת עיי"ש:

(מד) אראש ושדרה. כתב בשפ"ד שם ויראה לי אם מצא דג בלא קשקשים וראש רחב ושדרה שאין להתיר הציר מטעם דהוי ספק השקול מיעוטא דמשירין ומיעוטא דיש להם ראש וצ"ע עכ"ל ולפמש"ל (ס"ק מ"א) מהפרי תואר דא"א בקיאין בסימן דראש רחב בלא"ה אין להקל כלל:

סעיף ה (מה) ציר דגים טמאים וכו'. עי' בקונטרס מאמר פתיל תכלת בפרט הראשון אות ו' (בד"ה והנראה לפענ"ד) שהעלה דה"ה כל דם דגים טמאים אינו אסור מדאורייתא דלא עדיף מצירן דאינו אסור אלא מדרבנן והביא ראיה מדין דסעיף זה דמותר לקנות מעכו"ם דגים מלוחים וכו' משום דהוי ספיקא דרבנן שמא לא נמלחו בתחלה יחד אלא לאחר שפלטו כל צירן עירבן יחד ואם איתא דדם דגים טמאים אסור מה"ת א"כ מה בכך דצירן דרבנן הא אכתי הוי ספיקא דאורייתא שמא קודם פליטת דמן עירבן יחד אלא ודאי דדמן בכלל צירן דאינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש (והבאתי