דרכי תשובה - ג יט

דכהן שלקח מתנות שלא ברשות אפי' אם בעל הבהמה תובע ממנו אין מוציאין מידו כיון דקיי"ל העיקר כהמ"ד דטובת הנאה אינו ממון אך אם תפס ממנו כהן אחר בודאי מוציאין מידו עיי"ש (קעג) ואסור לבעלים ליקח דינר וכן אסור לכהן לסייע להבעה"ב בהפשטת העור וכדומה. שפ"ד ס"ק ט"ז (ועי"ל ס"ק ס"ז):

(קעד) ליקח דינר. וכתב בפר"ח ס"ק מ"ג וז"ל דע שאע"פ שהכהן מחלם לבעלים או אם הבעלים נותנים להם במתנה ע"מ להחזיר בדיעבד הוי מחילה ויצאו ידי נתינה מ"מ לכתחילה אסור לעשות כן ואף למכרם פחות מכדי שוויים לבעלים אסור אם הדבר ידוע שנמכר ביותר מזה לאחרים משום דכל זה מקרי מסייע בבית הגרנות דאסור עכ"ל. (ועי' לעיל ס"ק כ"א):

סעיף כט (קעה) כהן דוקא בכהן האומר לישראל הכי הוא דפטור משא"כ בישראל שאמר כן לחבירו. גליון הש"ס חולין דף קל"ב ע"א במתניתי' מפרש"י דף קל"ד ע"א בד"ה חוץ עיי"ש (וכמש"ל בסעי' שאח"ז):

(קעו) הוי תנאי. כלומר תנאי גמור דחוץ שיורא הוי. ש"ך ס"ק י"ז. ועי' פר"ח ס"ק מ"ד שהביא מהב"ח דאם אמר פרה זו אני מוכר לך אלא ממתנותיה תלוי בפלוגתת ר"א ורבנן בש"ס גיטין פ' המגרש אי אלא הוי כחוץ או כעל מנת עיי"ש (ועי' באה"ע ריש סי' קל"ז) ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות נ"ה שכ' דאי אמר כהן לישראל אני מוכר לך פרה זו אלא שמתנותי' שלי הוי כאלו אמר חוץ ממתנותי' דהוי שיור דאלא הוי כאומר חוץ ופטור מן המתנות עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ס"ו מחודש ז' שהעתיק דברי הכנה"ג לדינא:

(קעז) וצריך ליתנם למוכר. עט"ז ס"ק ל' ועפר"ח ס"ק מ"ד ועי' בט"ז בחו"מ סי' רי"ב בהגהות הגאון החכם צבי ז"ל ובשו"ת נחפה בכסף חלק א' מיו"ד סי' ב' ובספר תפארת למשה דף י"ב ע"ב ובשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' צ"ב ובשו"ת מקום שמואל סי' י"א באמצע התשובה:

(קעח) על מנת. עבאה"ט ופת"ש ועט"ז ס"ק ל' ועי' במ"ז שכ' דר"ל דמש"ה הוי בזה מתנה על מה שכתוב בתורה דבתורה כתיב שיכול ליתן לאיזה כלל שירצה והוא מתנה ליתן לו דוקא אבל חוץ שיורא הוא ששייר ולא מכרן כלל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאה סימן ק"ו מ"ש בענין זה באריכות:

סעיף ל (קעט) חייב הלוקח ליתנם וכו'. כ' זקיני הלבוש מ"מ חייב הלוקח ליתנם לאותו הכהן שירצה המוכר ועיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות נ"ו והפר"ח ס"ק מ"ה וכרתי ס"ק ל"ו לדינא דטובת הנאה למוכר כדלעיל סעי' כ"ח ועי' בשלחן גבוה ס"ק ס"ו מ"ש בביאור דין זה:

(קפ) הטבח שהוא הלוקח. כ' בכנה"ג בהגהות הטור אות נ"ז וז"ל נ"ל דישראל המוכר פרה לכהן ואמר לי' הישראל אני מוכר לך פרה זו ע"מ שהמתנות שלי בין דאמר חוץ בין דאמר ע"מ זה וזה פטורים מן המתנות המוכר פטור משום דהחוב הוא על הטבח והלוקח פטור שהוא כהן וכהן פטור מן המתנות עכ"ל ועי' בשלחן גבוה מחודש ח' שהביאו וכ' וז"ל ונ"ל שהטבח חייב להפרישם וליתנם לכל כהן שירצה כשאמר חוץ דהא שייר לעצמו וכל טבח ששוחט בהמות חבירו ישראל החיוב מוטל עליו להפרישם ואין הכהן הלוקח יכול לעכבם לעצמו דהא חוץ קאמר ולא מכר לו אלא גוף הבהמה בלבד אבל כשאמר ע"מ דלא הוי שיור יכול כהן הלוקח למכרם לעצמו דהוא מוחזק יותר מכהן אחר עד כאן לשונו:

סעיף לא (קפא) אסור לישראל לאכלם. משום גזל ביאור הגר"א סעיף קטן ל':

(קפב) לישראל. כתב בכנה"ג בהגהות, ב"י אות ס"ח מהמבי"ט פי' טבח או בעה"ב אסור לאכלן אבל הקונה אותם אע"פ שאינו רשאי מותר לאכלם ר"ל אם נותן דמיהם עכ"ד. וכ"ז כשקנה המתנה עצמה לבד אבל אם קנה המתנה בכלל הבני מעיים או בכלל בשר אחר גם הקונה אסור לאכלן אלא צריך ליתנם לכהן וכו' עיין שם:

(קפג) מכרן היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין שום אדם רשאי לקנותן לא המתנות עצמן ולא עם בשר אחר וכו' וראוי לגזור על הטבחים שלא ימכרו המתנות וגם להודיע בבתיהם שאסור לאכלו וגם להודיע לעמא דבר שאם יקנו יתחייבו לתתה לכהן ואחר כך יתבעו הם מהטבח. כנה"ג שם:

(קפד) אינו חייב. עיין פתחי תשובה מה שכתב מהכנסת הגדולה ועי' בספר ערך השלחן הספרדי אות כ"ה ואות כ"ט מה שכתב בזה:

(קפה) לשלם. עיין באר היטב ועיין פרי חדש ועי' פלתי שכתב דאף אם מכרן ולקח דמים אינו חייב לשלם בבית דין אבל לצאת ידי שמים כשהדמים בידו והרויח על ידי המכירה פשיטא דחייב עיין שם והנה לשונו אינו מדוקדק כ"כ דהא מלשון זה משמע דדוקא כשהדמים בידו והרויח על ידי המכירה הוא דחייב לשלם לצאת ידי שמים אבל הפסידן דלא משתרשי לי' אינו חייב אף לצאת ידי שמים ובאמת מבואר מלשון הש"ך דמכ"מ חייב לצאת ידי שמים וכמו שכתב המחבר לעיל סעיף ט"ז אכלן או הפסידן חייב לשלם לצאת ידי שמים הרי דגם בהפסידן חייב לשלם אף דלא משתרשי לי' חייב לצאת ידי שמים:

סעיף לב (קפו) אמר לטבח וכו'. פירש"י אם אמר ישראל לחבירו טבח מכור לי בני מעיה של פרה זו והי' בהן מתנות הקיבה נותנן לוקח זה לכהן ואין המוכר מנכה לו ללוקח מן הדמים שהרי הלוקח הי' יודע שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקיבה. לקח ממנו במשקל הליטרא בכך וכך ושקל לו הקיבה נותנם לו הלוקח לכהן שהרי הגזל אצלו וצריך להשיב והטבח ינכה לו מן הדמים על כרחו שמכר לו דבר שאינו ברשותו עיי"ש:

(קפז) בני מעיה עבכנה"ג בהגהות הטור אות ס' שכ' מהדמש"א דוקא אם מכרן עם הבני מעיים ר"ל כשהי' הקיבה בתוך הבני מעיים מכרן כך כולן ביחד אבל אם מכר המתנות לבדן פטור הלוקח מדיני אדם משום דיכול לומר סבור הייתי שהוא קנאן מכהן דאטו ברשיעי עסקינן שימכור מתנות כהונה דהכהן משלחן גבוה קא זכה אבל כשמכר לו הקיבה בתוך הבני מעיים אינו יכול לומר סבור הייתי שהוא קנה המתנות מן הכהן דכ"ז שלא הפרישן הישראל אין כח ביד