דרכי תשובה - ג קצח

להתירו מטעמים אחרים עיי"ש (ע"ל בס"ק שלפ"ז) ועי' בבכור שור חולין דף ס"ו ע"ב שמתמה ע"ד הפר"ח שלא הבין דברי המעיו"ט בזה כי המעיו"ט ג"כ מודה שדברי חז"ל וכללי התורה שמסרו לנו קיימים לעד ואפי' אמת הדבר שיורכב אחר קבלתם א"א שיורכב כי אם לפי הכלל שנתנה לנו התורה ואותו הדג באמת טהור הוא שהרגלים הם סנפירין שלו ולמה שהקשה הרופא האיך נתנה תורה כלל שאפשר שיגיע נזק מזה והיה להם להזכיר חוץ מדג פלוני שהוא סם המות. השיב להרופאים שלא היה באפשר להוציא את הדג הזה מן הכלל כיון שעדיין לא היה רק אח"כ הורכב ולא חשה התורה להודיע עתידות ומ"מ טהור הוא וכל התורה במקומה עומדת לעולם עיי"ש ועי' בכרתי סק"ג שדעתו נראה ג"כ כדעת המעיו"ט עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג שהביא ג"כ ראיה מדברי התוספות לדעת המעיו"ט עיי"ש ועי' מזה במ"י סוף ס"ק ב' ועי' במהר"ם שיק על המצית מצוה קנ"ז שהאריך קצת בזה והביא ראיה לדברי הפר"ח דגם בחיות הים נאמר כלל זה וסיים ונהי דאין לסמוך להתיר אותם עצמם על סברא זו מכל מקום דבר ברור לאסור אין לנו עיי"ש ועי' בשאלות ותשובות שמלת בנימין (מהגאון מ' וואלף המבורג ז"ל) חיו"ד סי' ז' מדף קט"ז עד דף קי"ט מה שהאריך בדברי המעיו"ט והפר"ח והכו"פ בזה ולדינא סיים והיוצא מזה בשינק"ס מריני"ס הנ"ל טמא הוא וטמא להוי וכו' עכ"ל ועי' ברכה אות ז' מה שהאריך בדברי הפר"ח והבכור שור בזה ועמ"ז סק"ב (בד"ה והנה) מ"ש בזה והניח בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ בחלק מגדל עוז בדיני דגים אות ט' מ"ש בזה והעלה שהעיקר כתירוץ המעדני יו"ט בסוף דבריו דכלל זה לא אמרו רק במין דגים משא"כ במין זה שהיא מין בהמה שבים ע"ז לא אמרו כלל זה עיי"ש באריכות. שוב ראיתי בשומר ציון הנאמן (שנדפס שנת תר"י) קונטרס צ"א דף קפ"ב שהעתיק שם תשו' רב גדול א' ממדינת אשכנז שהאריך ג"כ לאסרו והעלה בראיות דבע"כ כל מה שאמרו כל שיש לו קשקשים יש לו סנפיר לא אמרו רק אם מצאו חתיכות דגים ולא ידעו אם יש לו סנפיר אבל בדג הבא לפנינו שאנו רואין שאין לו סנפיר בודאי מין שרץ הוא ובסוף דבריו הביא ממה שמצא בספרי המחקר לחכמי הטבע שמנו הדג שטינקי"ס מאריני"ס הנזכר בכלל עקרבים ולפ"ז האוכל מין דג זה הרי זה אוכל מין שרץ המים עיי"ש באריכות ולא ידעתי איך נתן מקום לדבריו בין תשו' הגאונים בעלי תריסין שכל דבריהם נאמרו עפ"ד תיה''ק והביא ראי' לדבריו מדברי מי שאינו מבני עמינו ומה זה ראי' אם אומר איזה חכם יהי' מי שיהי' ע"פ אומדן דעת נכרי בלא ראי' מדברי חז"ל והפוסקים אשר רק מפיהם אנו חיים:

ועיין בשו"ת הלכות קטנות חלק א' סי' רנ"ה בדג הנקרא סאקוקי"ד שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר אך יש לו ידים ורגלים וכ' שהוא טמא כיון שאין לו סנפיר אף בחלק ב' סי' ה' מדבר עוד בענין זה וכ' דאפי' יש לו גם סנפיר כאן שיש לו ידים ורגלים בודאי שהוא בירח ליבשה מידי דהוי מהא דתנן במתניתין פי"ז דכלים כל שבים טהור חוץ מכלב הים כיון שבורח ליבשה עיי"ש וכיוצא בזה כתב בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות א' מהס' קרבן מנחה בדג שהי' אורכו כאצבע גדול של אדם ויש ממנו שהוא גדול כזרת וצורת ראשו ופניו וגופו הוא כאותן דגים הידועים שקורין גיפאל"י או אלבי"ר ויש לו ידים ורגלים כמו האדם ממש עם הפרקים והצפרנים גם צורת הזרוע וגם הכתף וכן למטה השוק והירך כדמות אדם וכלו מלא קשקשים אך לא הי' לו סנפירין כלל והוא מהלך לפעמים על הרקק כשאר שרצים וכשהוא במים ישוט כמו האדם ששט בלא סנפירין רק בידיו ורגליו וכתב שיש לאסרו בכ"מ דאין הקשקשת שלהם שום סימן טהרה כלל ואין הידים והרגלים בכלל סנפירין עיי''ש ולפי דברי המהר"י חאגיז ז"ל בתשו' הלק"ט הנ"ל מבואר דאפי' יש לו סנפירין אסור מטעם דכל שיש לו ידים ורגלים מן הסתם הוא בורח ליבשה וכמ"ש בס' קרבן מנחה באמת שרואין אותו הולך ברקק וכנזכר. אמנם בגוף דברי המהר"י חאגי"ז ז"ל הנזכר דהחמיר ביש לו ידים ורגלים אף שיש לו סנפיר וקשקשת עי' בשיורי ברכה אות א' שהביא דבריו ומצדד להקל ביש לו סנפירין ומסיים בצ"ע עיי"ש:

(כט) קשקשת. עי' פרי תואר סק"ג שכ' דאף שאין לו רק קשקשת אחד נמי בידוע שיש לו סנפיר עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ג וכתב דיש בזה נ"מ גם לדידן בעומד תחת לחייו עיין שם:

(ל) חתיכת דג. עט"ז שכתב דוקא חתיכת דג דאלו דג שלם א"א בעולם להמצא בקשקשת בלא סנפיר ועי' בפר"ח סק"ד שהשיג על הט"ז בזה דזה אינו דכלל זה דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר לא יחייבנו לומר שגדלים הסנפיר עם הקשקשת דבאמת יוכל למצא דג שלם בקשקשת בלא סנפיר אלא שע"פ ההלכה אנו אומרים שאם אין לו עכשיו עתיד לגדלם או אפשר שהשירם ועתיד לגדל אחרים אלא דמ"ש הטוהמ"ח בלשון חתיכה לרבותא קמ"ל דאפי' בחתיכה אם מצא סנפיר לבד ולא קשקשת לא יאכלנו עד שידע שיש לו קשקשת ולא סמכינן על הסנפיר להתיר ולומר דבודאי יש לו גם קשקשת רק שהקשקשת דבוקה בחתיכה אחרת של דג זה ואם היה נקט זה בדג שלם הוה אמינא דדוקא בדג שלם הוא דאסרינן בנמצא בו סנפיר לבד ולא קשקשת כיון דהעדר מציאות הקשקשת הוא הכחשה להסנפיר אבל בחתיכה שאין העדר מציאות הקשקשת ראיה לסתור הסימן דסנפיר די"ל דיש לו קשקשת בחתיכה אחרת אימא דסמכינן להתיר בסנפיר קמ"ל עכ"ד וכיוצא בזה כ' גם הפרישה עיי"ש והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' (וע"ל ס"ק כ"ח):

(לא) עד שידע שיש לו קשקשת. עי' פלתי סק"א שהעלה דאם אכל דג שידוע בודאי שאין לו סנפיר אולם גם הקשקשת לא נראה בו אבל יש ספק על הקשקשת דלמא הי' לו אלא שנשרו במים לא חשבינן לי' לספק דכיון דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת ולזה חזינן דלית לי' סנפיר אז תלינן דגם קשקשת אין לו בודאי ואם אכלו חייב מלקות עיי"ש לדרכו:

סעיף ד (לב) מצא חתיכות דגים. היינו כשצורת הדג ניכרת בחתיכות באופן שידוע שהם מבעל סנפיר בודאי שניכרין מיד בטביעת עין אלא שבזו החתיכה אין בה סנפיר ואנו מסופקין אם הם ממין דג טמא או טהור שמא נחתכו למעלה או למטה מסנפירו אבל עכ"פ ידוע לנו שאין חתיכות אלו מבריות משונות גדולות שבים. סידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בסימני דגים אות י' (לג) אם החתיכות מתאימות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהתחברות יפה לבד מהני וא"צ שיהא נראה מתוך חיתוכן שהכל א' ור"ל דא"צ שיהיו דומות במראה ג"כ שפ"ד. ועט"ז ומ"ז סק"ד שכ' להחמיר דבעינן שיהי' החתיכות דומות במראה וגם מתאימות החתיכות זה לזה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ה מ"ש בזה והעלה דבזה כ"ע מודים דאף היכא שהחתיכות מתאימות אם ע"י משמוש היד נרגש דלא דמי חתיכה לחתיכה אסור וה"ה אם יש דבר אחר המכחיש כגון המראה וכדומה אין שים פוסק פוצה פה להכשיר אך מ"ש בפוסקים דלא בעינן תרווייהו ר"ל דכל שרואין שהחתיכות מתאימות א"צ לבדוק אם מכוונת אבל באמת אם ראו במשמוש היד שאין מכוונים בודאי אסור ולדינא כתב דהעיקר כהפר"ח לבדוק בתרווייהו אם מתאימות וגם אם מכוונות יפה במראה ובמשמוש ואם אין מציאות לבדוק בזה כ"כ כגון שאכל שרץ ממקום החתך הגם דנראה מתוך החיתוך דהכל א' אפ"ה אין לסמוך ע"ז דבע"כ תרווייהו בעינן עיי"ש. וע' בכנפי יונה שכ' דמ"ש הב"ח דבעינן שיהא החתיכות מתאימות ויהי' נראה מתוך חתוכן שכולן מדג א' אתי לאפוקי אם כולן מתאימות ומתוך כולן נראה שאין זה מתואר הדג. דרך משל שכאשר יניחו החתיכות זה אצל זה באורכן נראה שהוא ארוך יותר מכפי ערך דג זה אז אע"פ שהחתיכות מתאימות ומתחברות היטב לא מהני דבע"כ צ"ל דאיתרמי הכי שמתחבר עמו חתיכות דג אחר וחיישינן לטמא עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דיכולין לסמוך ע"ז גם בזמה"ז עי' להלן סי' ק"א (ס"ק ק"ו וס"ק ק"ט) ולעיל סי' ל"א (ס"ק ל"ח) וסי' ל"ו (ס"ק קע"ב) (לד) מלוחות ביחד. עבאה"ט מ"ש דבכולן נמלחו ביחד