דרכי תשובה - ג קצז

והביאו בשפ"ד סק"ב ובשלחן גבוה ס"ק כ"ו מחודש ה' וסיים בשלחן גבוה שם בכן המנהג פשוט לאכול כמה דגים כאלו שאין להם קשקשים כגון אושקומברי"ש וקולייו"ת וליקידר"ה וגולפא"ר וכיוצא בהם דבעודם במים יש להם קשקשים דקים ובעלייתם מן המים נושרין קשקשיהן ונראה בעורותיהם מקום הקשקשים שהיה להם מקדם כי בעלותם מן המים אין רואה אם נושרים קשקשים או לאו אלא בעורם ניכר מקום הקשקשים שהיה להם בעודם במים לכן כל דג שנראה בעירו מקום הקשקשים שכל עורו שקוע כמדת הקשקשים מותר באכילה דודאי היה לו קשקשת בעודו במים ונשרה בעלותו מן הים עכ"ל:

ועיין בפר"ח ס"ק כ"ו שכתב דע שהדג ברבוט"ה אע"פ שהתירו הר"ת משום דאע"ג שאין אנו רואין בו קשקשים הנה נתאמת שיש לו קשקשים במים ומשירן בשעה שעולה מן המים מ"מ הר"י מפארי"ז היה נזהר והר"י החסיד אמר כל מי שיאכל ברבוט"א לא יזכה לאכול לויתן ופעם אחד התירו ר' אפרים וא"ל בחלום שהתיר שרצים וחזר בו ואסרו וכן ראוי להורות. ומיהו כדאי הם כל הגדולים המתירין אותו לסמוך עליהם לכל הפחות לענין להתיר להסתחר בו דאינהו מיכל אכלי ליה ואנן לא משתכרינן ביה עיי"ש (ועי' בלחה"פ ס"ק י"ב בהג"ה) ובס' מדרש תלפיות אות ד' ענף דגים מ"ש עוד מזה וכ"כ בבל"י ס"ק ט"ו ובסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז ובשפ"ד סק"ב לדינא עיי"ש:

(יח) מותר. עי' בכנה"ג שם אות י' שכתב דכ"ז דוקא בקשקשת אבל בסנפיר לא שייך זה דסנפיר הוא דבר הדבוק בו בגופו ואין שום דג שדרכו להשירו כשעולה מן הים ולא בשום זמן עיי"ש אולם דעת הפר"ח ס"ק ד' הוא דגם בסנפיר שייך זה ומה"ט כתב בטעם ההיתר דדג הספרדי הנקרא סטינ"ק מאדינ"ס (ע"ל ס"ק כ"ח מ"ש בזה) שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר דתולין בהסנפירין נפלו ממנו קודם עליתו מן המים עיי"ש לדרכו ועי' במ"ז סק"ב (בד"ה ודע) מ"ש בזה ועי' במחזיק ברכה אות ז' (בד"ה וראיתי) שכ' דהעיקר כדעת הפר"ח הנזכר דגם בסנפיר משכחת לה שיפול ממנו קודם עלייתו מן המים עיי"ש (יט) וטוב להחמיר. עי' פרי תואר סק"א מ"ש בזה לדינא עיי"ש:

סעיף ב (כ) יש מיני דגים. כלומר שיש מיני דגים שידוע שהם טהורים וקשקשותיהם דקים מאוד ואינם ניכרים ולפיכך כשנמצאים מינים שאינם ידועים לנו אם כרוכים בבגד וכו' מותרים ש"ך:

(כא) שקשקשיהם דקים מאוד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה אם מעמד הדג נגד השמש ורואה בו קשקשים ועי' בדברי שאול ויוסף דעת ובס' תפארת ישראל על המשניות פרק ב' דע"ז משנה ו' ס"ק נ"ו שכתב דבע"כ בעינן שיהיה שלטה העין בהם ויהיה נראה לעין בלי זכוכית המגדיל אבל אם אין נראין בלי זכוכית המגדיל לא נקרא קשקשת דצריך שיהיה הקשקשת כעין לבוש כמ"ש בש"ס נדה דף נ"א ע"ב וזה שאינו רק נקודה קטנה שלא שלטה בו העין ודאי לא נקרא לבוש וכתב שם וכן אנו רואין בהדג הנקרא אאל שיש לו קשקשים קטנים ורואין אותן ע"י זכוכית המגדיל וכי ס"ד להתיר ח"ו משום זה וכתב שם שאבותינו ספרו שזה כנ' או ס' שנה שרצה גדול הדור אחד להתיר דג א' הנקרא בל"א קוואפפ"ע מחמת שראה בזכוכית המגדיל (מיקראסקא"פ) שיש לו קשקשין ואווש עליה כולה עלמא ונפיק שופרא דידהו לאיסורא ונשתקע ההיתר והוא ז"ל הביא שדג הזה הוא המןבא בהג"א ברא"ש ע"ז סי' מ"א דכלבית שהוא דג שקורין ברבוט"א אמר ר' יהודה חסיד שהאוכל ברבוט"א לא יזכה לאכול מלויתן ופעם אחת רצה רבינו אפרים להתירו וראה בחלום שהתיר שרצים וחזר ואסרו וכתב הוא ז"ל שדג הנקרא בל"א קוואפפ"ע נקרא בלשון צרפת בארבא"ט והאיסור הוא משום שאין הקשקשין נראין לעין בלי כלי המגדל הראות ע"כ יפה כתבו רבותינו שישתקע הדבר ולא יאמרו להתירו עיי"ש:

(כב) ואם כרכוהו בבגד וכו'. עכנה"ג שם שהביא מדברי רש"י והרשב"א דיש דגים כאלו שקשקכותיהם שחורות ויש שקשקשותיהם לבנות ובאותן שקשקשותיהן שחורות יקח בגד לבן כדי שיוכל להכירן ואותן שידוע שקשקשותיהם לבנות יקח בגד שחור עיי"ש ונשפ"ד שם:

(כג) כרכוהו בבגד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה אם מעמיד אותו נגד השמש וכו' ועי' בדברי שאול ויוסף דעת שהוכיח דאף שהם דקים כ"כ עד שאם היה נקלפים ביד לא היה ניכרים לרוב דקותם והיו נפרכים מ"מ אם מעמידין אותם נגד השמש הם נראין רפויין וראויין להיות נקלפים ביד ע"י רפוייתן שרי עיי"ש ולדינא עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' שכ' מדברי הב"ח בתירץ הב' דלהכי לא הזכירו הטוהמ"ח לבדיקה זו דס"ל דבדיקת נגד השמש לא מהני לדידן דאכתי לא יצאנו מידי ספיקא דילמא לא תהא נקלפת מעור הדג ואינה קשקשת וכן רב אשי נמי לא שרי להו ע"י בדיקה זו אלא לאחר שנקלפים ביד או בכלי ועוד הביא מהדמש"א דהאי בדיקה לח הוי בקי ביה, כ"א רב אשי ואנן לא בקיאינן בבדיקה זו ואין לסמוך על זה עיי"ש:

(כד) בכלי מלא מים. עבכנה"ג שם שהביא ממשמעות הש"ס שנותנין אותם בכלי חרס לבן דוקא דמתוך המראה לבן נראו הקשקשת שהם שחורות אבל משמעות הטוהמ"ח דאין קפידה בכלי כלל דכל שנותנין אותו במים נראין הקשקשת עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה סק"ו מהרשב"א דאין קפידה בכלי דבאיזה כלי מלא מים שיהיה סגי דכל שהמים זכים וצלולים יראו שם הקשקשים אם יש לו עיי"ש:

(כה) נמצאו קשקשים. עי' פרי תואר סק"א וב' שכ' דבכה"ג דלא נראו הקשקשים להדיא רק ע"י תחבולה לכ"ע לא מהני בנמצא רק קשקשת אחת דכשלא נמצא רק לאחר התחבולה יש לחוש שמא נדבקה בו זה הקשקשת מעלמא ובע"כ בעינן קשקשים הרבה עיי"ש:

(כו) מותר. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"א ומבואר מדבריו דכל שבדק א' ממין זה ומצא שיש בו קשקשים בין במים ובין בבגד אין צריך לבדוק כולן דע"י בדיקת אחד ניכר וידוע שיש לכל מין הזה קשקשים עיי"ש ותבין וכן משמע בפוסקים וה"פ:

סעיף ג (כז) כל שיש לו קשקשת וכו'. עכו"פ שכתב דבע"כ לא אמרו ז"ל לשון זה דכל וכו' בדוקא כי בבע"ח דברו חז"ל בכ"מ אחר הרוב דבכל הברואים יש הרבה דברים יוצאים מהטבע כמו שהעידו הטבעיים בטבע הבע"ח ובכן בודאי מה שאמרו חז"ל בדרך כלל בזה לא דברו אלא על הרוב ור"ל שרוב דגים שיש להם קשקשים יש להם סנפיר וע"כ אם נמצא איזה בע"ח דאין לו סנפיר אף שיש לו קשקשת אין זה סותר הכלל הזה ואמרינן דמן המיעוט הוא עיי"ש אמנם יעוין בט"ז סק"ג שכתב שא"א שימצא בעולם מין שיש לו קשקשים ולא סנפיר עיי"ש והוא דלא כהכו"פ ועי' במ"ז סק"ג שהעלה כן לדינא דבע"כ מה שאמרו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כוונתם דאין א' שימצא שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר והביא ראיות לזה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ח' שכתב שכן עיקר כהט"ז והמ"ז ודלא כהכו"פ עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני דגים אות ח' וט' מה שהאריך בזה והעלה לחלק דבע"כ לא אמרו דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אלא ביש לו צורת דג משא"כ בבריות שבים שאין להם צורת דג ואנו יודעין בבירור ע"פ הציידים הבקיאים שאין להם שום סנפיר לא לעבר ולא לעתיד בזה לא נתנו החכמים כלל זה וכל הסומך על כלל זה גם בשאר מינים שבים אע"פ שאין לו צורת דג כנ"ל הוא עתיד ליתן את הדין שמאכיל דברים טמאים לישראל ובודאי דהאוכל מין כזה שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר מלקינן ליה משום שרץ השורץ על הארץ עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(כח) שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. עי' במעדני יו"ט בפ' א"ט סי' ס"ז בדג הנקרא סטינק"ס מוריני"ס שנמצא בים הספרדי שיש לו קשקשת ולא סנפיר ויש לו ד' רגלים והוא סם המות והרוקחים יודעים להוציא ממנו הארס ועושים רפואות מאותו הדג ושאל אותו רופא א' אם נידון אותן רגלים שהם סנפרין לפי הכלל המסור בידינו דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וא"כ דג טהור הוא ואיך מסרה לנו התורה כלל זה ויש בו מכשול לאכול סם המות ודרכיה דרכי נועם והשיב לו המעיו"ט שאפשר שהוא מין מורכב אחר קבלת חז"ל ועוד דכל זה לא נאמר רק בדגים שבים ולא בחיות הים עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' שהביאו אמנם יעוין בפר"ח סק"ד שהשיג עליו דלפי דבריו של המעיו"ט אנו עוקרים הגבול שגבלו הראשונים שלדבריו אפשר שהורכבו עוד כמה מינים וכלל דחז"ל כל שיש לי קשקשת יש לו סנפיר נופל ארצה חלילה וחס. וגם במ"ש דכלל זה לא נאמר בחיות הים ג"כ לא יתכן כי גם בחיות הים אתמר כלל זה ולדינא כתב