דרכי תשובה - ג קצג

מקום ידוע שמקובל שהיא עוף טהור. א"כ מדוע לא סמך א"ע על יושבי ה"ק בדור הזה ובדורות הקודמים שהיו שם גאוני עולם ומצוקי תבל אשר מפיהם אנו חיים ובצלם נחיה ואם ידוע ששם אכלו את העוף הזה מהסתם היה להם מסורת מאיזה מקים אחר בחו"ל שמקובל שהוא עוף טהור ויש נ"מ בזה לענין אם יבא לפנינו עיף א' שיש לו מסורת מאה"ק וצ"ע:

(לח) בו כתב בפר"ח סק"ט ודע שיש מיני עופות קטנים מאוד ואף אם ימצאו בהם כל סימני טהרה אסורים וכו' כתב מהרש"ל פרק א"ט דמין עוף הגדול שנקרא אורהאנ"א בין זכר ובין נקיבה אסורים אע"פ שצבע הנקבה כתרנגולים שלנו ומי שאמר שיש לו מסורות לאכול אורהא"ן אין לסמוך עליו דמסורות שלנו שהוא הדוכיפת עיי"ש ועי' מזה בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד. וכתב שם עוד בפר"ח והמין הקטן שנקרא בורקיה"ן מן הדין זכר ונקבה מותרין אלא שנהגו להחמיר ולאסור הזכר לפי שמראיהו ממש כעורב. ועוף שקורין טרפפ"א אוכלין באוסטריי"ך ואגפיה ובאלו הגלילית אוסרין. ועיי"ש עוד מ"ש לענין עוף הסיגואיניי"ה המקוננות בבתים הגבוהים ולענין עוף שיש לו לסתות כמו אדם ולענין עוף הנקרא אשפרו"ר עיי"ש ועי' עוד בכנה"ג שם אות כ"ח כ"ט ואות ל"א מ"ש לענין עוף שנקרא פאיוא"ן בלע"ז שנוצה שלו מהודרת והביא דעות מחלוקת בזה ולדינא העלה דהשומר נפשו ירחק מהם כיון שיש שני מינים א' שהוא טמא ואחד שהיא טהור א"כ אין לאכול שום א' מהם כי אין אתנו יודע איזהו הטהור ואיזהו הטמא עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ח לדינא עיי"ש ועיין בתשובת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון היו"ד כאן מ"ש בדברי הכנה"ג בזה:

(לט) שהוא טהור. עי' בכנפי יונה שכתב דמ"מ אף שיש להם מסורות על עוף אחד שהוא טהור אין לאכול אותו אלא לאחר הבירור שהביצים שלו יש להם ס' טהרה וגם יהיה שכיח שם אותן העופות וידוע שאין שם עוף טמא הדומה לעוף זה דלא אתי לאחלופי באותו טמא ועיי"ש במ"ש בזה בדברי הצמח צדק סי' כ"ט (יעי' בדברינו להלן סי' פ"ד ס"ק קע"ד):

(מ) טהור. עי' בדברי שאול ויוסף דעת דעוף שיש לו הג' סימנים ויש הכחשה בהמסורה יש להתירו מטעם ס"ס שמא יש מסורות ואת"ל שאין מסורות שמא העיקר כדעת הרמב"י דביש ג' סימנים סגי וא"צ מסורות עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ז אות ט"ו ט"ז וי"ז מ"ש לענין עוף שיש הכחשה בענין המסורה שאחד מעיד שאוכלין אותו באה"ק ואחד מכחישו ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וכתב שם שיש חילוק בין אם העידו בכתב או בע"פ ובין הכחשה דחד וחד ובין הכחשה דתרי ותרי עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מרן דברי חיים חיו"ד סי' מ"ו שכתב בדבר העופות הגדולים שהיה הכחשה בענין המסורות וכתב דכיון שכבר העידו ת"ח חשובים שאותן התרנגולים אוכלין באה"ק א"כ אפי' מאה עדים יכחישו לא יצאו מהיתרם אשר כבר נתרו בפי כל ובפרט שגוף הדבר שצריך מסורות אינו רק חומרא ומנהג להצריך מסירות לכן בודאי בכה"ג בהכחשה דתרי ותרי שרי עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סוף סי' זה):

(מא) וכן נוהגין. עי' בשו"ת שאילת שלים קמא סי' כ"ב שהעתיק שם תשו' מהה"ג נתן אדלער מלונדן ז"ל ע"ד מין עופות הנקראים בראמ"א פיטר"א שבאים מגבול שאצל הנהר הנקרא בראמ"א אשר במדינות הודו ויש להתרנגולים הנזכרים נוצות שונות יפיפיות ובפרט נוצות לבנות רכות רמו משי והם יקרות עד מאוד וכתב שם דאם כי שמע שהיריאים שבארץ הודו אוכלין מהם משופרי שופרי וכו' עכ"ז לא רצה להתיר כי אינו יודע אם יש להם מסורות להיתר כראוי כי הוא מיראה הוראה אבל ח"ו לא אמר שאסורים המה ודמי למ"ש הרשב"א בתהבה"א בנידון זה אין אומרים למי שלא ראה את החודש וכו' עיי"ש:

סעיף ד (מב) ואפי' דעתו לחזור. עבאה"ט ועי' בדברינו להלן בסעיף שאח"ז מ"ש בזה לדינא:

(מג) מותר לאכלו. עי' בתפארת למשה שכתב דמ"ש בש"ע אם יצא ממקום וכו' מותר לאכלו היינו אם הביא עמו ממקום שיש לו מסורות לכאן עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א ובכנפי יונה שכתב דהא דאמרינן דההולך למקום שאין אוכלין דרשאי לאכול היינו בצנעה ולא בפרהסיא שלא יבואו למחלוקת עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י ברונא סי' קמ"ו שכתב שבמדינות שטיירמאר"ק אוכלין העופות שקורין טוי"ך ענטעלב"ש ע"פ קבלה אבל בשאר מדינות אין אוכלין אותן ואפי' אם נשתלחו ממדינת שטיירמיר"ק למדינה אחרת לא יאכל מפני הרואים עיי"ש:

סעיף ה (מד) ויש לחוש לדברי האוסר. עבאה"ט סק"ט וי' ועי' מ"ז ס"ק ה' ו' ז' ועפר"ח סק"י מ"ש בזה ועכי"פ מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בהלכות סימני עוף טהור פרק ד' אות ז' שהתפלא על המחבר בש"ע שעשה ספק מזה כלל דלא גרע משאר דברים שנהגו בהם איסור שלא שייך לומר דמנהג בטעות הוא שבודאי משום גדר והרחקה מטמאים הדומין להם אסרוהו ופשיטא דאין להם היתר לעולם ואפי' בא לשם א' ממקום שנהגו שם היתר צריך לילך לחומרא כמו מקום שהלך לשם והרשב"א והרא"ש אפשר דלא פליגו כלל עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ד' מה שהאריך בדין זה וע' בכנפי יונה שהעלה לדינא בזה כך דאם באלו המקומות שיש להם בקבלה שלא לאכלו אינו מפני שקורין להם שם של א' מכ"ד עופות טמאים המפורשים בתורה רק שידוע שם בסתם שאין אוכלין אותו דאז י"ל דמה שאין אוכלין אותו שם אינו מפני שידוע להם בקבלה שהוא טמא די"ל דגם שם לא הוי ידעו מעיקרא שהוא טמא רק מפני דשכיח שם במקומות הללו גם עופות טמאים ממש הדומין לאלו דמחלפי עמו ע"כ גזרו שם שלא לאכול אף הטהורים. משא"כ במקומות דנהגו בו היתר לא שכיח שם הני טמאים הדומין לאלו הטהורים ע"כ אי אתרמי שהלך אחד ממקומות שנהגו בו היתר למקום שנהגו בו איסור מותר לו לאכלו שם ע"פ קבלתו של מקומו שאין זה עוף טמא וגם אין לו לחוש למנהגם מחשש אחלופי בטמאים כיון דזה הוא חומרא מחשש רחוק ולא גזרו רק על הדרים בעיר ההוא שם בקביעות אבל על היחיד הבא לשם ולפרקים כל שדעתו לחזור לא גזרו. וכן אלו, שבאים ממקומות שנהגו בהם איסור רשאים לאכול במקום ההיתר אפילו אם דעתו לחזור דתלינן דגם אותו המקום לא נהגו איסור שם רק משום דשכיח שם טמאים הדומין לאלו הטהורים כנ"ל ע"כ כשבאים לעיר אחרת אין לחוש לזה כיון שרואין שבעיר א' אוכלין אותו מן הסתם לא שכיח שם הטמאים הדומים לאלו הטהורים. וכ"ז במי שבא למקום האיסור שלא להשתקע רק באקראי אבל מי שבא לקבוע דירתו במקום האיסור ומכ"ש אנשי העיר של מקום האיסור עצמן אסור להם לשנות ממנהג המקום שמכבר שנהגו בו איסור אפי' הוא רק מספיקא ויהי' מאיזה טעם שיהי' אסור להם לשנות מנהגם ולסמוך על המסורות של עיר הב'. וכל זה הוא אם ידוע עכ"פ שמה שלא אכלו אותו