דרכי תשובה - ג קצא

שבסוף הס' ערוגות הבושם שם ובתשו' דרכי שלום שבסוף הס' דע"ת שם מ"ש בענין זה והעלו לדינא דאע"ג שהסכימו הפוסקים להחמיר שלא לאכול שום עוף רק, במסורות ולא לסמוך על הסימנים כלל מ"מ על שכן ונדמה דהיינו שאנו רואין שהם שוכנים יחדיו והולכים בצוותא חדא עם עופות הטהורים שלנו וגם דומה להם בצורתו שפיר יש לסמוך על הסי' גם בזמה"ז אף כשאין להם מסורות דלא שייך לחוש דילמא דורס הוא והביאו כמה ראיות לזה עיי"ש באריכות. והנה ראיתי בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח שהביא דברי השואל שכתב ג"כ להתיר התרנגולות מטעם שכן ונדמה והוא ז"ל מדחה דבריו דבע"כ בעינן שיהא שוה לגמרי זל"ז ואותן התרנגולים כיון שהם גדולים מעופות הישנים לא הוי נדמה עיי"ש ודבריו תמוהים לפענ"ד דהא בע"כ בכ"מ שאמרו נדמה היינו שהוא רק דומה ובאמת יש שינוי בין זה לזה וכדאיתא בש"ס ב"ק דף נ"ה ע"א שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני שהוא מין שליו הוי בכלל שכן ונדמה עיי"ש הרי אנו רואין אף שזה הוא מין תרנגול וזה הוא שליו וכל אחד יש לו שם מיוחד בפ"ע ובודאי יש שינוי ביניהם כי הלא אין הדעת נותנת בשני מינים שיהיה דומין זה לזה לגמרי בלי שום שינוי ויהיה נקרא כל אחד בשם אחר דמהיכא תיתי יקראו בשם בפ"ע אם לא שיש איזה שינוי והבדל גדול ביניהם הניכר לכל רואה ע"כ קרי לכ"א שם בפ"ע ואפ"ה חזינן דאם שוכנים ביחד ורק אם ברוב הענינים הם דומים זה לזה נקרא שכן ונדמה וצ"ע:

ועיי"ש עוד בערוגות הבושם ובשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"ג וכ"ד שכתב עוד צד היתר לאכול עוף חדש שבא לפנינו בלא מסורות אם הם מזדווגים יחד עם עופות שלנו ובאים זה על זה בתמידות ומתעברים זה מזה שפיר מהני הג' סימנים לבד וא"צ מסורות דודאי טהורים הם עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"א מ"ש בדבר התרנגולים החדשים שיש להם שינוי בתוארם במראה ובקול ובקומה ורצה רב א' להתירם בלא מסורות מטעם שהולכים עם עופות שלנו תמיד ומזדווגים זה עם זה וזהו מ"ש בש"ס שכן ונדמה שיש לסמוך ע"ז בכ"מ וכתב דז"א דכוונת הש"ס דאמרינן דשכן ונדמה מהני היינו אם הולך תרנגול אצל תרנגול ותרנגולת אצל תרנגולת מזה ניכר שהוא מינו אבל במה שהולך הזכר של זה אצל הנקיבה של זה או הנקבה של זה הולך אצל הזכר של זה אין ראיה שהוא מינו די"ל דטבע הזנות גורם כן עיי"ש:

אמנם בעיקר הדין אם מהני שכן ונדמה ע' בטוטו"ד שם שכתב דבאמת לדידן אין שום נ"מ אם הם שכן ונדמה או לא דאפי' שכן ונדמה והולכים זה אצל זה זכרים אצל זכרים ונקיבות אצל נקיבות לא מהני לדידן דבעינן מסורות דוקא עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סוף סי' צ"ח וסי' צ"ט ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סימן ק"ז אות י' דאף שהיש"ש והפר"ח הביאו כלל זה דשכן ונדמה לסמוך על זה מ"מ לדינא אין לסמוך להתיר עי"ז כיון דבטוש"ע לא נזכר סי' זה וברמב"ם פרק א' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה כ' הביא זה הסי' דשכן ונדמה רק להחמיר דבשכן ונדמה לטמאים טמא אבל להקל דבשכן ונדמה לטהור טהור הוא לא כתב כלל ע"כ אין לסמוך ע"ז וכ' דזה ג"כ ברור הוא דאין לסמוך אהא שהם מתעברים מעופות הטהורות שלנו וכמ"ש הח"ס שם דלא נאמר כלל זה דאין הטמא מתעבר מטהור בעופות רק בבהמות עיי"ש:

(לג) עוף. עי' בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' פ"ה וסוף סי' פ"ג וסי' צ' שכתב בדבר העופות שצוארם ערום בלא נוצות וכתב שאותן שהם אדומים מאד על חלקת צוארם שם ממש כדם וגם משונים הרבה וגדולים בצוארם מזה נמנעו רבים מלאכול מהם אבל אותן שצוארם אין אדום אין לחוש עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקכ"ב מ"ש בזה והביא דברי הרב שערי צדק הנזכר ולדינא העלה להקל ולהתיר גם אותן שצוארם אדום מאוד כנ"ל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ח' אות ב' שכתב בפשיטות שאותן העופות צריכין מסורות ואין לאכלם בלא מסורות אכן הכלים שבשלו אותן התרנגולת במקום שלא ידעו שיש שאלה עליהם אין לאסור כיון שיש להם הג' סימני טהרה רק שתקנת חכמים הוא שתקנו שצריך גם מסורות ע"כ עכ"פ לענין הכלים יש להקל ולהתיר הכלים אפי' קודם מעל"ע רק מהיות טוב ימתינו עד שיעברו עליהם מעל"ע ואז אין עליהם שום חשש כלל עיי"ש ועי' בשו"ת בית נפתלי סי' י"ח מ"ש בזה וכתב ששאל את פי הגאון מהר"י מודרין ז"ל (בעל זכרון שמואל ופרי העץ) מסיגוט וכתב לו שהשערי צדק הפריז על המדה במה שאסרם אפי' אם גם חלקת צווארם אדום ביותר כי הלא מצינו השתנות בזה במין האדם אשר יש שפניהם אדומים בתכלית האודם ובפרט בהשתנות המדינות ובכל זאת מין אדם א' הוא ובפרט כי זה בא ע"פ הריב מתגבורת הדמים ואעפ"כ העיד שבק' סיגוט אין שוחטין אותם וכן בהרבה מקומות במחוזו שם עיי"ש אכן במ"ש שם שהגידו לו שבעירנו פה"ק מונקאטש אוכלין אותם אין עדותן מכוונות יפה כי תיכף כאשר באו העופות הנזכרים לכאן ונודע לנו שהם מין בפ"ע ויש להם שינוי גם בענין אדמימות בצווארם צוה אאמו"ר הגאה"ק זצלל"ה להשו"ב שלא ישחטו אותם וכן נרשם בזכרוני שבמשך איזה זמן לאחר שנתפשטו במדינותינו שאל אז הה"ג משאוראן ז"ל בעהמ"ח ס' לקוטי חבר בן חיים את כ"ק אאמו"ר זצלה"ה מה לעשות בהם והשיב לו ג"כ דעתו כמ"ש בס' שערי צדק דכשיש ב' שינויים הללו שצוארם ערום בלא נוצות וגם ניכר שינוי מראה אדמימות זהו שינוי גדולה וצריך מסורות וכ"ז שלא יהי' עליהם מסורות אין לאכלם. אך בלא"ה לא ראיתי עוף שצווארו ערום בלא נוצות ולא יהי' אדום:

ודע שכשהייתי דר במדינת גאליציען ראיתי בכמה מקומות תרנגולים שנוצותיהם עומדות זקופות ואינם מונחים זה על זה כדרך שאר התרנגולים ואוכלין אותם כי נודע שאינם מין בפ"ע כי הם נולדים מתרנגולת שלנו וגם הם מולידים כתרנגולת שלנו ובע"כ שע"י איזה סבה נתהווה בתרנגולת זו שנתהפכו בה הנוצות ובדרך מקרה נעשה כך ואין לחוש כלל:

(לד) עיף. ראיתי להעתיק פה בדבר השערוריה שהיה לפני כמה שנים בין גאוני הזמן בדבר התרנגולים אשר הובאו למדינותינו מאיי הים ואדמו"ר מצאנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים ח"ב ביו"ד סוף סי' מ"ה כ' שהגידו לו שבאו מאי אחד סמוך לא"י עיי"ש ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' צ"ב כתב שבאו ממדינת קאכינתינ"א בארץ הודו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם נוצות על רגליהם ובמקצת מקומות קורין אותם אמעריקאניש"ע הינע"ר ובאיזה מקומות קורין אותו גאלאנסק"ע הינע"ר או וואליכיש"ע הינע"ר או קיבריס''י או כהנ"א הינע"ר או חינעז"י הינע"ר או קאלקוטע"ר העי"ר או קבריצי"ר העני"ר והם משוני' בתוארם בגדלם ובאורך צוארם ואורך רגליהם יותר מהתרנגולים הרגילים בינינו לעולם מנהגם משונה משאר תרנגולים שלנו שהם לנים ע"ג קרקע וקולם משונה שהקול הוא עב ואין להם כרבלתא גדול כ"כ כפי ערך כמו תרנגולים שלנו וגם הנהגתם עם האפרוחים הוא משונה ויצא בדפוס בזמן ההוא קונטרס מהה"ג מיאס ז"ל הנקוב בכם עוף טהור והביא ממה שהשיג מכתבים מאיזה רבנים גדולים מעה"ק ירושלים כי העופות הללו נמצאים שם באה"ק דומים בתוארם וצלמם כדמות העופות הללו ואוכלין אותם שם בלי שום שאלה כלל וכן היה גב"ע במדינותינו מאנשי אה"ק מופלגי תורה ויראים ושלימים אשר העידו והגידו עפדתוה"ק כי העופות הנם. ממש כתבנית העופות של אה"ק ועדותן נאמנו מאוד והביא ג"כ ב' קונטריסים מהרב ר' שמואל העלליר מצפת תב"ו דבתחלה העיד לומר שאינו דומה עופות הללו להני עופות דא"י ואח"כ הדפיס להתירן וחזר מעדותו הנ"ל והעיד אח"כ שהם דומים ממש להני דא"י והאריך בענין זה וכתב דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהיה איך שיהיה הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים