דרכי תשובה - ג קצ

חולין דף ס"ג ע"ב אמר ר"י עוף טהור נאכל במסורות ופירש"י אם זכור הוא באדם כשר שאכלו וכו' עיי"ש ואם איתא דאף אם אין לו שום שינוי באבר פרטי רק שכל העוף גדול משאר העופות שבמינו מקרי שינוי וצריך מסורות קשה מה מהני במה שהוא זכור באדם כשר שאכלו דהא כל עוף אינו גדל בפעם א' רק לאט לאט עד שיזקין וימלא לו שנה וכיוצא גדול בתוארו וקומתו בצביונו ובעודו צעיר לימים איננו גדול יותר משאר תרנגולת וכמו שאנו רואין בבר אווזות הגדולים שבמדינותינו שבעודן צעירים א"א להכיר בהם שום שינוי רק לאחר שנמלאו ימיהם כנ"ל הם גדולים יותר משאר בר אווזות ותרנגולים שבינינו א"כ מה ראי' במה שזכור שראה לאדם כשר שאכל עוף כזה דלמא העוף שאכל האדם כשר הי' עוף זקן שנמלאו לי ימים אבל עוף זה עדיין אינו בא בימים ויתגדל עוד לאחר זמן ויהי' יותר גדול מהעוף שאכל האדם כשר וא"כ הי' מהדין שכל עוף הבא לפנינו מחדש אף שיש לנו מסורות עליו לצטרך להמתין איזה חדשים פן יגדיל יותר ואגלאי מלתא למפרע שבא הקבלה בטעות וזה לא נמצא בשום פוסק וגם לא נמצא בשום פוסק דעוף כשהוא קטן לא ניכר בי סימן טומאה עד לאחר שיזקין ויגדיל אלא ודאי דזה ברור דמה שנתגדל אח"כ ברבות הימים אף שהוא גדול יותר משאר עופות זה לא מקרי שינוי כלל זולת אם אבר א' גדול יותר מכפי ערך כל הגוף זה שפיר ניכר גם בעוד העוף קטן זה שפיר מקרי שינוי וזה צריך מסירות. ובכן הנה עתה חדשים מקרוב הביאו לפני איזה שנים למדינותינו בר אווזות גדולות ממדינות אחרות שהם גדולים הרבה מהבר אווזות שלנו וקרובים כמעט להאווזות ונשאל ע"ז הגאון מלבוב ז"ל בתשובת מהרי"א הלוי חלק א' סימן קכ"ח ובדע"ת בתשו' דרכי שלום שבסוף הלכות שחיטה סי' ט"ז ובספר יד יהודה על הלכ' שחיטה בהשמטות להלכ' תערובות (דף קנ"ה ע"ב) והאריכו שלשתן בפלפול בש"ס ופוסקים והסכימו שלשתם דשינוי גדלות בכלל שכל הגוף גדול לא מקרי שינוי להצטרך מסורות ע"כ כתבו להתירו להדיא דבכל המינים הן בעופות והן בבהמות נמצא מקומות אשר גדולים הם יותר גדול משלנו וכיון שהם שכן ונדמה ממש (ע"ל ס"ק כ"ד) לשאר בר אווזות שלנו ואין בהם שינוי בצורתן רק שכל גופו גדול משאר בר אווזות שפיר שוה ודומה א"צ מסורות חדשה והם טהורים עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת הואיל משה (מהגאון בעל תשו' דבר משה) סי' י"א בדבר האווזות הגדולות שהם גדולים יותר מהאווזות השכיחים בערך רבע אבל אין בהם שום שינוי אחרת והמה ממש בדמותם ובצלמם מכף רגל ועד ראש שאין עליהם שום חשש שהדבר פשוט דאין לחוש מחמת גדלן לחוד לחשבן עי"ז למין אחר והדבר פשוט וא"צ מסורת עליהון כלל עיי"ש. ובכן נתפשט ההוראה בפה"ק והגלילות באותן הבר אווזות כשבאו למדינותינו זה כט"ו שנים אף שבתחלה הי' בעולם הרבה מחמירים עכ"ז בפה"ק עלתה בהסכמותינו בהסכמת אדוני אבי מו"ר הגאון הקדוש זצללה"ה להתירן לאחר שבדקנו אותם הדק היטב וראינו שיש להם כל הסימנים שאינם דורסין וגם אין בהם שום שינוי ואין שום אבר מהם גדול יותר מכפי ערך כל הגוף והנה לאחר איזה שנים יצא לאור דברי אדומו"ר הגאון הקדוש זצללה"ה משינאיוא בריש הס' אילה שלוחה אודות הבר אווזות הללו שמפקפק בזה וכ' שאין הדבר פשוט להתירא לדעתו אמנם הנה המעיין בדבריו שם יראה שלא כתב שהבר אווזות אין להם שום שינוי אחרת רק שינוי גדלות לבד דבזה ג"כ מפקפק אם יש להתירן או אם אולי בא לפניו השאלה כמו ששמעתי מכמה מקומות שנמצאים אלו הבר אווזות הגדולות אשר חוץ מהשינוי גדלות כל הגוף יש להם עוד שינויים באורך צווארם יותר מכפי ערך כל הגוף. והנה מדבריו הקדושים שהביא ראי' מדברי הש"ס חולין דף ס"ג ע"א אמר רב קטינא ארוכי שקיא שריא גוצי אסירי עיי"ש משם מבואר שהראי' הוא על שא' מאברים ארוכים שהשוקין ארוכים יותר מהקטנה ששוקיו קצר אבל אם כל הגוף הוא גדול יותר ואין שום אבר גדול יותר מכפי ערך כל הגוף לא הביא שום ראי' לאסור ובכן ראיתי בתשו' מהרי"א מהגאון מלבוב ז"ל שם שנשאל ג"כ באותו הזמן אודות הבר אווזות הנ"ל וראיתי ששם כתב הרב השואל שהבר אווזות הללו משונים קצת גם באריכות צואר עיי"ש וכנראה שעל אלו הי' כוונת אדומו"ר הגה"ק זצללה"ה שם שפקפק עליהם כיון שאבר א' גדול ביותר מכפי ערך כל הגוף דזה שפיר מקרי שינוי וכמש"ל ואין מדבריו הקדושים סתירה לדברי תשו' הגאונים הנ"ל שאם אין שום שינוי באבר א' פרטי רק שכל העוף גדול מכפי ערך עופות הרגילים בינינו י"ל שגם הוא ז"ל מודה שאין צריך מסורות כלל ואין לפקפק עליהם כלל וכאמור:

(כח) אפי'. עי' בתשו' הח"ס שנדפסה אצל החדושי מהר"י מיגא"ש על הלכ' שבועות ובספרו ח"ס חלק או"ח סי' קכ"ז שכ' שם באמצע התשו' דקרוב לזמנינו נמצאו במדינותינו תרנגולים הנקראים פערי"ל הינע"ר שיש להם סימני טהרה ואינם נאכלין מפני המסורות עיי"ש לדרכו וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון היו"ד כאן שלא שמע מעולם להתיר הפערי"ל הינע"ר עיי"ש:

(כט) על זה. עבאה"ט ומ"ש אפי' בלא בדיקה פי' דא"צ לראות אפי' אם חולק רגליו או קולט מאויר. שפ"ד ס"ק ט':

(ל) ואין לאכול שום עוף וכו'. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד קרוב לסוף התשו' שכתב לענין התרנגולים החדשים שיצא עליהם רינון שהם אסורים ונתרבו מאד ונתערבו ורוב התרנגולים של המדינה הם מביצים של התרנגולים הישנים שנתעברו מתרנגולים החדשים וממש א"א לזהר מהם וכ' דאף שהרמ"א סגר עלינו הדרך שאין לאכול שום עוף אלא במסורות מ"מ באלו התרנגולים כיון שאנו רואין שיש להם הג' סימני טהרה ע"כ אף שבאים מאלו התרנגולים החדשים הלא גם התרנגולים החדשים אינם אסורים מדינא כיון שיש להם כל סימני טהרה רק מטעם מנהגא שכתב הרמ"א דנוהגין להחמיר דגם כשיש להם הג' סימני טהרה צריכין מסורות א"כ די לנו להחמיר לענין גוף התרנגולת אבל לענין האפרוחים הנולדים מביצת הישנים אף שבאים מזכרים של התרנגולים החדשים כל שאינם בצורות עופות החדשים כנ"ל אין להחמיר כ"כ כי יש ס"ס להקל עיי"ש באריכות אמנם בעיקר הדין לענין התרנגולים החדשים הנזכרים עי' בדברינו להלן (סעיף קטן ל"ד) מה שכתבתי בזק לדינא:

(לא) לאכול שום עוף וכו'. הנה כל האחרונים האריכו בפלפולם בדבר התרנגולת החדשים שאין לנו מסורות עליהם בדברי הכרתי ופלתי סעיף קטן ד' שמפקפק בעיקר החומרא בזה כי יש מקום להתיר גם בלא מסורות משום דרוב עופות הם טהורים וניזל בתר רובא וכה ראיתי בכתבי אאמו"ר הגאון הקדוש זצללה"ה בספרו שו"ת שם שלמה כת"י שכתב דבעושה שלנו המובאים לפנינו אין שום התחלה לסברת הכו"פ ליזל בתר רובא דבש"ס נזיר דף י"ב ע"א מחלק הגמרא בין אשה דהדרא לניחותא והוי קבוע משא"כ עוף דנייד והשטה מקובצת שם פי' הטעם דפשיטא להו לחז"ל שעוף אינו קבוע יותר מאשה משום דעוף אף שנשבה לתוך פח ורשת אין לו מקום קבוע משא"כ אשה שהיא קבוע בביתה הקבוע לה ועוד כי אשה אף שקידש אותה בשוק מ"מ חוזרת לביתה ולקביעתה הראשון משא"כ עוף כשנצוד אל הצייד אינו מניחה לשוב לקנה שהיה בו מתחלה ועוד כי העוף הוא מדדה ואינו נח בקביעתו לעולם ועוד פי' דבעוף גם אם יניחו אותו בקן לא חשיב קביעות כיון שדרך העוף לפרוח אנה ואנה ואין דרכו להיות בקביעות במקום אחד עיי"ש בשטה מקובצת ולפ"ז ממילא בעופות שלנו המובאים לנו דלא שייך שום תירוץ הנ"ל כי הלא אינם מדדים תדיר וגם אינם הפקר לפרוח תמיד אנה ואנה רק הם בדיר או בבית כמו שרואים בתרנגולים שלנו שבכל לילה הם ישינים על מקומם המוכן להם שהבעה"ב מייחד להם ואף ביום הם שייכים להבעה"ב והוא עיקר מקומם וא"א לחלק ביניהם ובין האשה בשום חילוק כי גם האשה ביום פעמים יושבת או עומדת או הולכת בתוך ביתה או לפעמים במקום אחר וכו' ע"כ ממילא אין לסמוך ע"ד הכו"פ להתיר גם בלא מסורות מטעם כי בודאי אף שהרוב עופות כשרים אין ליזל בתר רובא משום קבוע דהוי כמחצה על מחצה עכת"ד:

(לב) שום עוף. עפת"ש מ"ש מהח"ס ומה שהביא מהש"ס דלעולם אינה מתעברת לא הטמא מן הטהור וכו' וגם ממה שהם נדמים ממש למינם וכו' עי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"ב מ"ש בזה ועי' בתשובת