דרכי תשובה - ג קפט

מסבירות להלכה לשיטת הרמב"ם וכ' שהוא המחוורת בכל הפוסקים דבג' סימנים לחוד בידוע שהיא טהורה ואין לנו לחוש עוד אם דורס וכ' שזה פסק אמיתי הוא וראוי לסמוך עליו ודלא כהג"ה עכ"ל ומבואר מדבריו שדעתו דכל שיש לו ג' סימנים א"צ למסורה כלל וכ"כ בס' כנפי יונה וז"ל ואף כי לפי דעת האו"ה אשר עליו בונה הרב רמ"א ז"ל יסודו דאין לסמוך על הסימנים כ"א על המסירה יש לפקפק אולי לא כתב האו"ה זה רק בסימן א' לחוד כגון חרטום או כף אבל בשנים אין ספק כלל דבלא"ה יש באו"ה ט"ס שם ולפי הגירסא שלפנינו בהרא"ש בשם הרז"ה חרטום או כף משמע דא"צ למסורות כלל עכ"ד ועי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' י"א מ"ש בזה באריכות והביא מדברי הכנה"ג דמ"מ יהי' איך שיהי' גם הרמ"א לא החמיר ביש להם הג' סימנים רק בשינוי גדול אבל בשינוי מועט אין להחמיר כלל להצריך מסורות עיי"ש ועיין בתשובת שבס' ערוגות הבושם סי' ט"ז מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ כל מ"ש הרמ"א שאין לאכול שום עוף כ"א במסורות הוא רק כשבא לפנינו מין עוף חדש שיש לו צורה חדשה ויש בו שינויים בגופו מן העופות שלנו אז צריך מסורות ואין לסמוך על סימנים אבל במין עוף הידוע לנו כגון תרנגולת וכדומה שמכירין שהוא מין זה ממש רק שהוא גדול קצת או קטן בקומה ובאברים ובגודל שבא ממדינה אחרת זה לא הוי ריעותא לדונו בשביל זה למין אחר חדש שנצטרך עלי' מסורות מאבותינו כי בכל מין ומין עופות ובהמות נמצאים גדולים וקטנים וכן ביונים נמצאים כמה מינים משונים גדולים וקטנים והביא כמה ראיות לזה דשינוי גדלות לא הוי שינוי שנצטרך מסורות עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בתשו' מהרי"א הלוי (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' סי' קכ"ו ובשו"ת דרכי שלום שבסוף הס' דע"ת על ה"ש סי' ט"ז והביא שם מדברי הגה"ק בעל הד"ק ז"ל לחלק אם רק אבר א' פרטי נשתנה בגדלות או בקטנות כגון שהרגלים הם גבוהות יותר מהרגילות או שצווארה ארוך יותר מכפי ערך גופה אז יש לחוש דמקרי שינוי וצריך מסורות אבל אם כל הגוף הוא גדול יותר משאר עופות כיוצא בו לא מקרי שינוי עיי"ש באריכות (וע"ל ס"ק כ"ז) והנה ראיתי בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' ל"ב (בד"ה עוד נ"ל) שדעתו דגם בנמצא שינוי קצת במראה החרטום א"צ מסורות כל שיש לו הג' סימנים כיון שניכר שהוא מין איוזא עיי"ש. אמנם בתשו' הארכתי והעליתי בראיות דדוקא בשינוי גדלות הוא דמהני הג' סימנים כל שהוא ניכר שהוא מין כשר הידוע לנו וא"צ מסורות אבל בשינוי אחר כגון שאבר א' פרטי הוא גדול יותר מכפי ערך שאר אבריה על עוף זה או שיש בו איזה שינוי מראה מה שלא יש בשום עוף מעופות ממין זה הידועים בזה לא מהני הסימנים ולא שכן ונדמה וצריך מסורות דוקא (וע"ל ס"ק כ"ו):

(כה) אומרים. עש"ך ושפ"ד סק"ט ובחגורת שמואל סק"ו שכתב דכל שיש לו מסורות אפי' אין בו שים סימן דהיינו שאין לו זפק ולא קרקבן ולא אצבע יתירה רק שאין ידוע אם דורס או לאו כשר דאין זה מסורות בטעות דיכול להיות אע"פ שאין לו שום סימן מהג' סימנים אפ"ה אינו דורס והוא טהור עיי"ש ועשפ"ד סק"ז שכתב דלפ"ז אין נ"מ האידנא בכל דברי המחבר לדידן כלל דהא אפי' יש לו כל הג' סי' בגופו וגם יש לו סימנים דעוף שאינו דורס דהיינו שאינו חולק רגליו ואינו קולט מאויר וכו' וכף רגליו וחרטומו רחבים אפ"ה אין אוכלין אותו כ"א במסורות ואם יש לו מסורות א"צ לשום סי' כלל ואין נ"מ בכל דברי המחבר רק במקומות שלא נתפשט האיסור של הרמ"א עיי"ש:

(כו) שאין לסמוך אפי' על זה. עי' בנחל אשכול הלכות סימני בהמה חו"ע פרק כ"ב אות י' שהאריך בדבר התרנגולת שקורין אינדיש"ע הינע"ר שבא זה ג' מאות שנה מארץ הודו לענגלאנ"ד ומשם לאשכנז ואנו אוכלין אותו בכל מקום בלי פקפוק אף שהם משונים מאד מתרנגולת שלנו לא לבד שבמדה ובקומה ואורך ורוחב הם כשתי תרנגולת שלנו אף גם ראשם משונה שיש להם דלדולי בשר אדמדם תחת ראשם פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה וכאן הבן שואל מאין יצא ההיתר לאכלה ואת"ל שסמכו עצמם על מסורות מדינות בני מזרח הלא קיי"ל כהרשב"א שאין סומכין על מסורות מדינה א' למדינה אחרת ועיי"ש במ"ש בזה ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט באמצע התשו' שמעורר ג"כ דאם נחליט כמ"ש הרמ"א דאפי' יש לו הג' סימנים אסור לאכלו אא"כ יש לו מסירות דאיך אוכלין עוף האינדי"ק שבא מאמעריק"א שבודאי לא היה שם מסורות ומ"מ אוכלין אותו בכל המדינות שישראל דרים שם ובע"כ שהדור שלפנינו לא פסקו כן וסמכו על הסימנים גם בלא מסורות ולפ"ז עתה שקבלנו עלינו חומרות הרמ"א אין לנו היתר לאכלו ועיי"ש במ"ש בזה באורך אמנם יעוין בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ב שנשאל בדבר האווזות הגדולים משונים המצויים בינינו באורך צוארם ובגבשושית שעל החרטום ומאז זה הרבה שנים שנתחדשו ובאו להם ויש עיר א' שנהגו שם מאז ומקדם לאכלם בחזקת אווז ועתה קמו עוררים לחוש להם שמא הם מין אחר ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דאם כי אם היה העוף בא לפנינו בתחלה לא היינו מתירים אותו כיון שיש לו שינויים מאווזות שלנו צריכין מסירות. אמנם בנידון זה כיון שכבר אוכלין אותם שם במקום הזה מכבר בחזקת כשרות אין להחמיר כל זמן שאין לנו ראיה להיפך שהוא ממין הטמאים דבע"כ מה שהחמיר הרמ"א להצריך מסורות הוא רק בעוף הבא מחדש לפנינו ולא שמענו ממנו אבל בעוף שידוע שכבר נהגו לאכלו ויש לו הג' סימנים והוא שכן ונידמי אע"פ שידוע שלא היה לאבותינו שום מסורה עליהם אין לנו לאסרם ולהוציא לעז על אבותינו שאכלו עוף טמא ח"ו ע"כ אוכלים אנו עוף אינדי"ק אע"פ שהרבה מערערים עליהם כי בשעה שהביאם מאינדי"א לא היה מסורות על כשרותם וגם עד היום יש מחמירים ופורשים מהם מ"מ כבר נהגו להתיר ואין פוצה פה והוא משום שכבר הוחזקו להיתרא ואין ראיה לאסרם עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מי באר (מש"ב הה"ג מבוקארעשט) סי' י"ט באמצע התשו' שכתב וז"ל וכבר ידוע בעוף אינדי"ק שהיה מסורה ברורה מאנשי אינדי"א קבלה עד משה רבינו שהוא עוף טהור אלא שהי' מחלוקת אם לסמוך על אנשי אינדי"א ובזה נחלקו חכמי הדור עד שעמד הריב"ש והכריע כחכמי המתירין ואמר שיש לסמוך על אנשי אינדי"א כי יש שם יראים ושלימים וכל אנשי אינדי"א נזהרים ממאכלות אסורות עכ"ל והנה אם קבלה הוא נקבל אבל לא מצאתי דבר זה בריב"ש כלל ולא מצאתי מחלוקה זו בשם ספר קדמון ולא בשום אחרון ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' שבסוף הס' סימן ט"ז מ"ש בדבר האינדי"ק הנזכר וכ' שבעוף זה יש ראי' דבע"כ מ"ש הרמ"א שאין לסמוך על סימן טהרה ובעינן מסורות זה דוקא בעוף שאין ידוע בבירור ויש בו מקום להסתפק שמא הוא דורס אבל בעוף שאנו מכירין בו טובא והוא שכיח ומתגדל בביתינו לאלפים ורבבות ואנו רואין מכמה שנים שאינם דורסין א"צ מסורות כלל וכתב שבזה יש לו תירץ על דבר שהתפלא עליו מעולם ומתמה מאד על מה שאנו אוכלין העוף שקורין אינדי"ק (או ענגילישע"ר הא"ן) הלא העוף הזה לא הי' במדינתינו מקודם אף א' מהם וגם לא בשאר מדינות רק שמצאו אותו בארץ אמערוק"א ומשם הובא למדינותינו אלו כמ"ש בספרי דברי הימים שלהם ומדינת אמעריק"א נתגלה בשנת רנ"ד לאלף הששי ומסתמא זמן רב אחרי הגלות הארץ הנ"ל נתפשט ונתגדל העוף ההוא במדינותינו אלו ואיך התירו אז הגדולים אשר הי' בימים ההם לאכול אותו בלתי מסורות דהא בארץ חדשה כזאת שלא נמצאו שם יהודים מעולם כלל איך שייך לומר שהי' להם משם מסירות וכ' דאם כי יש באמת משפחה א' במדינת רוסיא שאינם אוכלין עוף זה וכל משפחה זו כשעושין שידוך עם בניהם ממשפחה אחרת המה מתנים בשעת התנאים שלא יאכילו לבניהם אינדי"ק שכך קבלו מאבותיהם ואבות אבותיהם להתנהג כך אבל הנה בכל העולם לא נמצא שום אדם שימנע וקשה איך אכלינן בשרא ובע"כ דהוא משום דעוף זה מתגדל בביתינו לאלפים ולרבבות ואנו רואין בהם שאינם דורסין כלל ע"כ כיון שיש להם הג' סימנים מתירין אותו להדיא ואין חוששין לו שמא הוא מין דורס עיי"ש לדרכו ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"א מה שכתב בענין עוף זה וקורא אותו בשם תרנגול הינד"ו ובשם עמליש"י הינ"ר ובשם טוו"ס ועיין שם מה שכתב בזה:

(כז) לסמוך וכו'. כתב בפר"ח להלן סימן פ"ו סעיף קטן ו' וז"ל והנה המין של בר אווזא שהוא מין קטן מהאחר פשוט שהוא מין טהור וכו' עכ"ל והנה מבואר מדבריו לכאורה שגידל הבר אווזא צריך להיות קטן דוקא ומשמע דאם הוא גדול יותר מהרגילות הוי שינוי וכן ראיתי באמת בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סימן כ"ב שנשאל בדבר אווזות הגדולים ומשונים מאווזות המצויים בינינו באורך צוארם ובגבשושית שעל החרטום וזה הרבה שנים שנתחדשו ובאו להם ונהגו בקהל ד' לאכלם בחזקת אווז והשיב שאם הי' נשאל מראש התחדשות זה העוף הי' מגמגם בהיתרו כי מ"ש הרב השואל דמה שהוא גדול מאווזות שלנו אינו שינוי כהא דאיתא בב"ק בהאי דארוך קועיה לא נראה שאינו דומה גדלות אבר א' לשינוי גדלות העוף כולו דהיכא שכל חלקי הגוף של העוף גדולים משלנו הוי שינוי דצורות הגדלות והוי הוכחה שהוא מין אחר וצריך מסורות עיי"ש ולפענ"ד אין דבריו מחוורין מדברי הש"ס