דרכי תשובה - ג יח

סעיף כו (קסב) בשותף בכולה. עי' בפרישה שכ' דלאו דוקא בשותף בכולה אלא אפי' שותף רק בג' אברים אלו. ביד ובראש ובבני מעיים פטור. מיהו י"ל דנראה כערמה כדי לפטור ממתנות דאיך יזדמן להיות לו שותפות רק בהני ג' מקומות דיש בהם מתנות דוקא אם לא בהערמה כזה ולא התירו אלא במוכר אבר א' דמזדמן בדרך העולם להיות כך משא"כ בג' אברים אלו שאינו מזדמן מדרך העולם וזה לא דמי להא שהתירו אף לכתחלה למכור בהמה מבכרת ולהשתתף עם הנכרי כדי לפטור מן הבכורה כדי שלא יבא לידי מכשול בזמן הזה דאין הבכור יקרב ע"ג המזבח ועוד דבלא"ה לא דמי זה לבהמה מבכרת ששם הוא משתתף עם נכרי ומוכר נכרי קודם שנולד הבכור ואז מותר אפי' לעשות בו מום אבל בנ"ד אסור לעשות להפקיע הכהן ממתנותיו וסיים בצ"ע עיי"ש:

(קסג) אפי' בכל שהוא. עבאה"ט מ"ש אפי' בחלק א' מאלף בבהמה פטור. פי' שבא למעט שלא נפרש אפי' בכל שהוא אפי' באבר א' ידוע שאין בו המתנות כגון ברגל וכיוצא. כנה"ג בהגהות הטור אות מ"ח ומ"ז ס"ק כ"ד. ועי' בלב ארי' על חולין דף קל"ב ע"ש (בד"ה הראש שלו) מ"ש בענין זה וכ' דאעפ"י שאיכא שתי זרועות ואינו חייב אלא בזרוע א' הימנית והוא התנה עמו שיהי' לו חלק א' ממאה באיזה זרוע שיהיה. וכיון שיכול ליתן לו החלק מהזרוע השמאלית לכאורה לא אמרינן דהוי כאלו יש לו חלק באבר ידוע שאין בו המתנות דז"א דכיון דהתנה סתמא שיהא לו חלק בזרוע הו"ל כאילו פירש לו בזרוע הימנית ופטור מן המתנות והביא ראי' לזה עיי"ש:

(קסד) אלא בראש וכו'. כ' במנחת חינוך שם דזה פשוט דדוקא כשהוא שותף בכל הראש דהלחיים בכלל או בכל היד דהזרוע בכלל אבל אם הי' שותף בראש חוץ מהלחיים וביד חוץ מהזרוע בודאי חייב בלחיים ובזרוע וכן בקיבה עיי"ש:

(קסה) אינו פוטר אלא מהלחיים. עי' במנחת חינוך בהשמטות שבסוף הס' (בקומץ מנחה) סי' תק"ו שכ' שדין זה צ"ע עפ"י דברי הריטב"א שכ' דעיקר המצוה ליתן שלשתן דוקא דהיינו הזרוע והלחיים והקיבה ביחד דוקא ואם לא נתן רק א' מהם לא קיים המצוה וא"כ כיון שהוא שותף בהראש ופטור מלהחיים מדוע לא פטור מהכל כיון שלא קיים המצוה אא"כ נותן כולם ביחד וסיים בצ"ע עיי"ש ולפענ"ד אין כאן התחלת קושיא עפ"ד הרמב"ם שהביא התוס' יו"ט בפרק ג' דמנחות משנה ז' בד"ה ארבע ציצית דבכ"מ שאמרו במצות שמעכבות זו את זו הוא רק כשיש להם פסוקים בדבר הזה לראי' והי' הענין בקבלה בידם שמצות אלו מעכבות זה את זה עיי"ש ועי' בקול הרמ"ז על המשניות שם שכתב דגם בציצית שארבעתם מעכבת זא"ז יש פסוק לראי' עיי"ש הרי דוקא באלו המצות שנחשבו במשנה שם דמעכבות זה את זה הוא דמעכבות הואיל והי' להם פסוק לראי' או שהי' הענין בקבלה בידם שיעכב אבל חוץ מאלו הדברים שנחשבים שם אין בידינו להוסיף שיהא מעכבות זא"ז כל שאין לנו קבלה או פסוק לראי' שיהא מעכב ע"כ בנ"ד פשוט הוא דאף דהוי"ו הוי וי"ו החיבור דצריך ליתן שלשתן הזרוע והלחיים והקיבה מ"מ אן לנו ראי' אשר שלשתן מעכבין זה את זה ואם הוא פטור מא' לא פטור מב' הנשארים ולק"מ וה"פ:

סעיף כז (קסו) אם יש וכו'. עבאה"ג במ"ש קודם שחיטה מיירי דאי לאחר שחיטה אין בה דין מתנות ועפר"ח ס"ק מ"ב ועי' בס' ערוגות הבושם אות ו' שהקשה בדין זה ובדין דלהלן סעי' כ"ט במוכר פרה לישראל ע"מ שהמתנות יהי' שלו דיכול ליתן המתנות לכל מי שירצה דתנאו בטל דלמה יחייב כלל במתנות דהרי קיי"ל בחו"מ סי' רל"ב סעי' י"א בקונה בהמה לשחיטה ונמצאת טריפה הוי מקח טעות וצריך המוכר להחזיר המעות להלוקח וא"כ בנ"ד הרי הו"ל כאלו הותנה עם הכהן דאם תהי' טריפה תהי' של כהן רק אם תהי' כשרה יקבלנה וא"כ בשעת זביחה לא הוברר הדבר עדיין אם הוא של ישראל וא"כ הו"ל כדין קונה מן הנכרי על אופן הנ"ל סעי' כ"ה ברמ"א דפטור מן המתנות ומדוע לא נימא דכל הקונה בהמה לשחיטה מן הכהן יפטור מן המתנות כיון דאם תהי' טריפה יתבטל המקח כנ"ל וכן קשה בדין דסעי' זה דכהן שמכר הראש של בהמתו לישראל דחייב בלחיים דהרי אם יהי' טריפה לא יקבלנו הישראל וא"כ יפטור הישראל הלוקח דהא הו"ל כאלו הותנה עמו בהדיא שאם תטרוף הבהמה לא יקבל הראש דפטור כנ"ל ודוחק לומר דבאמת אינו חייב במתנות בקונה מן הכהן רק כשהתנה עמו בפירוש שאף אם יטרוף לא יחזור בו ובכה"ג מיירי הך דסעי' זה ולהלן סעי' כ"ט דכל כי האי לא הו"ל להמחבר לסתום אלא לפרש וכ' די"ל דבכה"ג דקונה סתם בלא תנאי שאם יטרוף יוכל לחזור בו אמרינן דכל זמן שאינו חוזר בו הוי שלו ולכן שפיר חשבינן אותה בשלו לחייב במתנות ועוד י"ל דכיון דהבהמה שלו לענין אונסין וגניבה ואבידה אע"ג דאם נטרפה אח"כ בטל המקח מ"מ בשעת זביחה נקראת שלו לכן חייב במתנות וכו' עיי"ש באריכות:

(קמז) ומוכר ראשה. וה"ה בזרוע וקיבה כל שמקום החיוב אצל ישראל חייב ליתנם לכהן. מנחת חינוך שם וה"פ:

(קסח) ראשה. לאו דוקא כל הראש דה"ה אם מכר הלחיים בעצמם או הזרוע והקיבה לבד צריך הקונה ליתנם לכהן. מנחת חינוך שם וה"פ:

סעיף כח (קסט) חובה על השוחט דכתיב מאת זובחי הזבח דהיינו שהזובח אינו יכול לומר הבעה"ב יתן לך. ט"ז ס"ק כ"ט. ור"ל דאין השוחט יכול לדחות לכהן שילך להבעה"ב דלאו בעל דברים דידי את אלא השוחט מחיוב לטפל ולילך בעצמו לבעה"ב ולשאול אותו אם רוצה ליתן לכהן זה או לאחר. מ"ז:

(קע) ואם שחט בהמות כהן. כבר נזכר דין זה לעי סעי' כ"ה:

(קעא) מיהו טובת הנאה לבעלים וכו'. עי' בביאור הגר"א שהניח להרמ"א בצ"ע בזה דהא זה אינו תולה בטובת הנאה וכו' עיי"ש ועי' בשער המלך פ"ה מהלכות אישות הלכה ה' ועי' בשולחן גבוה ס"ק ס"ג שכ' דר"ל דכיון דאיכא טובת הנאה לבעלים יכול בעל הפרה לומר לטבח אני אתן מתנות לכל כהן שארצה והוא יכול ליתנם וכו' לאפוקי שלא יאמר הטבח כיון שחובה עלי ליתן המתנות אתן לכל כהן שארצה וז"א דלעולם טובת הנאה הוא לבעלים והא דחובה על השוחט ליתן המתנות היינו שהוא זריז ונזהר להפרישם יותר מבעל הבהמה כמ"ש בסמוך דסתם שוחט חבר הוא אבל אם בעל הבהמה זריז ונשכר יכול ליתנם לכל כהן שירצה וכו' עכ"ל:

(קעב) והוא יכול ליתנם לכל כהן שירצה. עי' בס' מחנה אפרים בהלכות טובת הנאה סי' א' (בד"ה ונראה) שכ' דלהמ"ד דס"ל דטובת הנאה אינה ממון אם לקחם כהן שלא מדעת הבעלים זכה בהם היינו דוקא אם נטלה כהן דכיון דכהן שייך בגווייהו זכה בהם ואפי' לצאת י"ש נראה קצת דאינו דאינו חייב להחזיר אבל אם חטף ישראל חבירו כיון דלא שייך בגווייהו כלל גזל הוא בידו ומחויב להחזירן לבעלים שהם יתנם לאיזה כהן שירצה והוא אין בידו ליתן לאיזה כהן שירצה עיי"ש ופשוט לפענ"ד דאם נתן זה הגזלן אלו המתנות לכהן או שהכהן חטפן מידו דינו כאלו חטפן הכהן מיד הבעלים. ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ו שכ' מהדמש"א דהעיקר לדינא דאם חטף הכהן מתנות מישראל שלא מדעתו אם ישראל בעל הבהמה תובע לכהן החוטף ממנו מוציאין מידו כיון דטובת הנאה שלו הוא אבל אם אין הבעלים תובעים אותו אין מוציאין מכהן זה ליתנם לכהן אחר והכנה"ג מוסיף ע"ז דאפי' תפסם כהן אחר מכהן זה שתפס תחלה והם בעין מוציאין מידו ומחזירם להכהן שתפס תחילה היכא שאין הבעלים תובעים איתם עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות כ"ד שהשיג על הכנה"ג בזה והעלה לדינא