דרכי תשובה - ג קפו

סעיף א (א) סימני עוף. עי' רמב"ם בסה"מ עשין ק"נ שכ' דהוי מ"ע לבדוק בסימני עופות לידע סימני הטמאים וסימני הטהורים עיי"ש ובספר היד ריש פ"א מהלכות מאכלות אסורות ועי' בס' החינוך להרא"ה מצוה ת"ע שהביא מהרמב"ן שחולק על הרמב"ם בזה וס"ל דלא הוי מ"ע לבדוק דוקא כנ"ל רק ליתן עשה ול"ת על האוכל עוף טמא עיי"ש ועי' במנחת חינוך שם שכ' דלכאורה יש נ"מ בענין זה לענין אם עובר בטמא בכ"ש מחמת העשה שבו אבל באמת דאפי' אם העיקר כדעת הרמב"ן דעובר באוכל עיף טמא גם על עשה אינו חייב אלא בכזית דוקא וכתב שיש בזה נ"מ לענין שלא כדה"נ עיי"ש (ועי' מזה במקומות שציינתי לעיל סי' ע"ט ס"ק א'):

ועיין בכו"פ בסי' שאח"ז סק"ד (בד"ה והנה האמת) שמעורר דלמ"ל לבדוק בסי' ניזל בתר רובא כיון דרוב עופות טהורים ומ"ש ממה דקיי"ל בעלמא דא"צ לבדוק אחר י"ח טריפות ותירץ כיון דהטמאים הוי עכ"פ מיעוטא דשכיח כמו סירכות הריאה ע"כ לא סמכינן ארובא עיי"ש ועי' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ד מ"ש בזה באריכות וע' בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' צ' שכ' דלפי דברי הכו"פ לכאורה מבואר דכל סימנים בעופות הוא רק מדרבנן דהא קיי"ל דמכ"מ דלא הוי האיסור רק משום מיעוט דשכיח הוי רק מדרבנן אבל לדינא ז"א דכל זה הוא רק לענין הל"ת אבל לענין העשה דלהבדיל בין הטמא ובין הטהור א"צ לטעם הכו"פ דאף שיש רוב טהורים מ"מ כל שאכל ולא בדק בסי' עובר על העשה ועשה איסור תורה באכילתו וכ' שיש נ"מ בדברים אלו לענין ספיקן דאם בא עוף לפנינו ואין אנו מכירין בסימניו ואין לנו מסורת יש להחמיר בכל ספק שאירע באיסור עשה וכ' שהוא צ"ע אם יש להקל לענין הכלים מבישול העופות הללו עיי"ש ותמהני שלא הזכירו שדבר זה מבואר בתשו' הריב"ש סי' קצ"ב דהוכיח דלענין סימני טומאה לא אזלינן בתר רובא כיון שצותה לנו התורה לבדוק עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח ובס' דברי יוסף סי' תקכ"ב מ"ש בזה ובזה יש תשו' לפענ"ד לדינו של הכנסת יחזקאל שם שנשאל בצייד עכו"ם שהביא מתנה ליהודי עוף א' ואמר לו שהוא עוף כשר מהמין תרנגולים שקורין רא"פ הינר"ן והיהודי שחטו ואכלו ואח"ז נתברר שהעכו"ם שקר ענה בו שעוף זה אינו ממין הרא"פ הענר"ן רק ממין אחר אך לא נודע אם הוא ממין טהורים או ממין טמאים ועוף כזה לא נמצא לבדוק אם יש בו סי' טהרה ונשאל על הכלים וגם אם האכלו צריך לקבל תשובה ותענית על עונו והאריך בפלפלו והעלה להקל שא"צ לקבל תשובה ותענית וגם הכלים שכבר אינם ב"י מותרים דסמכינן בדיעבד שהוא מהרוב טהורים עיי"ש באריכות ולפמ"ש דהתורה גילתה דלא ליזל בענין זה בתר רוב טהורים וצריך לבדוק בסי' א"כ בעוף זה שלא הי' לו מסורות וגם לא בדק בסימנים בודאי אסור מה"ת וצריך כפרה וגם הכלים אסירים (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"א וס"ק ל"ה):

(ב) כ"ר האסורים בתורה. עי' רמב"ם שם הלכה י"ד שמנה להו ואלו הן:

א') נשר ב') פרס. ג') עזניה. ד') דאה וכו'. ה') איה הא'. ו') הוא האיה הב' שכן כתיב בה למינה מכלל שהוא שני מינים. ז') עורב. ח) זרזיר וכו'. ט') יענה י') תחמם. י"א) שחף. י"ב) נץ. י"ג) שרוקא והוא מין נץ. י"ד) כוס. ט"ו) שלך. ט"ז) ינשוף. י"ז) תנשמת. י"ח) קאת. י"ט) רחמה. כ') חסידה. כ"א) האנפה. כ"ב) מין האנפה שכן נאמר בו למינה. כ"ג) הדוכיפת. כ"ד) העטלף עכ"ד. ועי' בהגהות מיימוני שם שכ' דנשר האמור בתורה אינו זה שקורין איגל"א שהרי יש לו אצבע יתירה ונשר אין לו סימן טהרה כלל. וגם כ' דעורב אינו מה שקורין קירבי"ל וגם כ' דהשחף אינו מה שקורין אשפרווי"ר עיי"ש ועי' בכסף משנה שם מ"ש לענין זרזיר ועי' מזה בשו"ת מהרלב"ח סי' ק"ה ועיין בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' מ"ש בזה ובמ"ש עוד בענין שמות הכ"ד מינים הללו עיי"ש. ופשוט הוא דיש בזה נ"מ גם האידנא במקום דלא קבלו עלייהו חומרות דאו"ה והרמ"א דבסעיף שאח"ז דלא מהני סי' אלא מסורת דוקא והם סומכים על הסי' אף בלי מסורת אם בא לפניהם עוף שאין להם מסורת שהוא טהור וגם אין לו שום סימן מג' סימני דורס ואינו ידוע אם הוא דורס או לאו דאז דינא הוא שצריך להיות בקי בהן ובשמותיהן דהיינו שצריך לידע ג"כ איך נקראו בשמותיהן (וכמש"ל בס"ק שאח"ז):

סעיף ב (ג) באותם מינים ובשמותיחם. פי' תרתי בעינן שיהא בקי בכלן בהן ובשמותיהם. ואם אינו בקי באחת מהנה בה או בשמה אינו נאכל. כנה"ג בהגהות ב"י אות ט' ופרי תואר סק"ב:

(ד) ועוף טהור נאכל במסורת. עפת"ש מ"ש מהח"ס בבר אווזא שהזכר שהי' ביניהם הוא מבר אווזא הבר וכו' דהאפרוחים מותרין דגם בעוף אמרינן אין טהורה מתעברת מטמאה ועי' בשו"ת דברי דוד (מהרב מ' דוד מילדולה ז"ל) סימן מ"ו מ"ז מ"ח שכתב ג"כ שהוא ואחוזת מרחמוהי רבנים גדולים הסכימו כולם להתיר הבר אווזות הללו עיי"ש באריכות וטען בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד שהרב השואל ג"כ דעתו להתיר והרבה להשיב ע"ד הח"ס הנזכר דלו יהי' שבאים מזכר הטמא הא הו"ל זוז"ג ומותר אבל הוא ז"ל מדחה כל דבריו והעלה דכל דנוצר ע"י טמאה אפי' בזוז"ג אסור מה"ת מקרא דאת זה תאכלו דגזה"כ דולד הנוצר ע"י גרם בהמה טמאה אסור וכל זה לענין האפרוחים אבל לענין הביצים אפי' להמ"ד דס"ל דזוז"ג אסור מותרין הן מכ"ש לדידן דקיי"ל דזוז"ג מותר אין לאסרן לכ"ע עיי"ש:

(ה) טהור. עפת"ש ועי' בספר ברכת משה בקונט' התשובה סי' ל"ג שנשאל בדבר האווזות הנקראים לעבידי"ס או גערגילי"ס וכ' דפשוט הוא שהם אסורים כיון שהם דומין לאווז הבר ומשונים מאווזות שלנו גם באכילתן שאוכלין יותר מהרגיל וגם נקראים בשם אחר ע"כ פשוט הוא שהם אסורים עיי"ש ועי' בספר תורת אביגדור על האו"ח סימן ל"ב סעיף י"ב שכתב שם תשובה ארוכה בענין זה באחד שקנה בר אווזות מעכו"ם ואחר איזה ימים בא עכו"ם אחר מאותו כפר ואמר בבית האיש הנ"ל במסלפ"ת שהעכו"ם המוכר הנ"ל מצא בהיער ביצים של ווילד"י ענטי"ן והשיב תרנגולת על הביצים וממנו יוצאין הענטי"ן הללו ודעת השואל לאסור כיון שחקר והגידו לו שהווילד"י ענטי"ן דרכם לפרוח ביערים ולהחבא מבני אדם וכן רואין בענטי"ן הללו שנחבאים בביתו כשרואין בני אדם והוי הוכחה שהאמת כדברי העובד כוכבים הב' שהמה מביצים של הווילד"י ענטי"ן והוא ז"ל השיב דכיון דיש לו צורת בר אווזא דישוב אין. להחמיר ובמה שחשש השואל הואיל והן נחבאים מבני אדם הוא סימן שהוא מאווזות המדבריות כתב דגם מטעם זה אין לאסרן דזה לא הוי סי' טומאה דכל שיש לה צורה כצורת אחת העופות הטהורות אין להחמיר זולת אם יש בהם שינוי בטבע וזה לא נחשב שינוי ע"כ אין לחוש לדברי העכו"ם שאמר שהוא מביצי מדבריות מאווזות הבר וכתב דאף שאין לסמוך ע"ז להקל כ"כ מ"מ בצירוף סברה דאין עכו"ם נאמן לאסור אף במסלפ"ת יש לסמוך שפיר להתיר עיי"ש באריכות:

(ו) נאכל במסורת. עבאה"ט של מהרי"ט ופת"ש מ"ש לענין בר אוזות שחרטומיהון שחורות ועי' בכו"פ בקונטרס פני נשר שם (בסוף ד"ה אמנם הרא"ש) שכתב דבע"כ כל מה שהחמירו להצריך מסורת הוא רק בדלית להו חרטומי או כף רחבה לכן הסייגאנ"ה הנקרא בפי כל חסידה ובל"א שטאר"ך אסור כיון שאין להם חרטומים כאווז וכו' אבל כשיש להם שתיהם חרטום וכף של אווז בהא אין פוצה פה בשום ספר מן הראשונים ואחרונים לאסרו בלא מסורות עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' מ"ח ובהשמטות סי' מ"ב שתמה על הכו"פ בזה דהא מדברי הרא"ש מבואר להדיא דאפילו אית ליה כל סימני טהרה אסור בלא מסורות עיי"ש ועי' בתשו' שבסוף הס' גדולי טהרה סי' מ' אות ב' שנשאל ג"כ אודות האווזות שחרטומיהן שחור