דרכי תשובה - ג קפד

עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ד' סי' אל"ף קמ"ו (ובדפוס ישן סי' ע"ד) שכ' באמצע התשו' דנוהגין שם במקומו אף לכתחלה להעמיד בקיבת נבילה והי' שם תקנה מימי קדם שהי' הולך יהודי נאמן לבית העכו"ם המוכרין הקיבה ובשעה שהי' מוציאין הקיבה מבטן העגל שופך אותה לתוך הכד וחותם פי הכד (כדי שלא יוכל העכו"ם להשליך לתוכו עור הקיבה וכיוצא איזה איסור אחר) וחוזר ביום השני עד שימלא הכד ושוקל אותו ומביאו לביתו ודבר זה מותר אף לכתחלה וכן ראוי לנהוג אע"פ שיש מן האחרונים שאומרים שקיבת נבילה אין ראוי להתיר לכתחלה מ"מ רואה אני במקום הזה להתיר לכתחלה דאי לא תימא הכי לא יאכלו גבינה כי לא יספיק קיבת השחוטות לכל הגבינות וכ"ש שאותן עגלי מריא שלוקחין מהן הקיבה אין שוחטין אותן ישראל כלל והוי גזירה שאין ריב הציבור יכולין לעמוד בה עכ"ל:

(עד) אבל בדיעבד. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק ט"ז שכ' דאם הועמד בקיבת טמאה שינקה מכשרה יש לעיין בה אם שריא בדיעבד וכ' דכפי הנראה אסורה היא וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברי יוסף סי' תקי"ח אות י"א מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בב"ח אות כ"ט מ"ש בזה:

סעיף ז (עה) חלב אשה סותר. הנה מלשון המחבר והרמ"א מבואר דאין חילוק בין ישראלית ובין עכו"ם אמנם יעוין בפר"ח ס"ק כ"ד שכתב דכ"ז בישראלית אבל חלב עכו"ם אף אם פירש בכלי אסור עיי"ש ועי' במחנה אפרים סוף הלכות מאכלות אסורות מ"ש בזה ועי' בערך השלחן אות ט' מ"ש ע"ד המחנה אפרים בזה ועי' בדברי יוסף סי' תקי"ט מ"ש ע"ד הפר"ח הנזכר ובמ"ש בזה לדינא:

(עו) אשה. כ' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בע"ח סי' א' אות ט"ו ונ"ל שגם חלב הזכר אסור לינק מהך טעמא דאתי לאחלופי בחלב דטמאים עכ"ל:

(עז) מותר. אפי' לכתחלה כדאמרי' בש"ס דאפי' מצות פרוש אין בו. ש"ך ס"ק י"ז וכ"כ הפר"ח ס"ק י"ז ועשפ"ד שם דר"ל אפי' לחולי שאין בו סכנה עיי"ש:

(עח) לתוך כלי או לתוך היד. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק י"ח שכתב דלכאורה י"ל שאם הולכות וחולבות בתוך היד והגדול יונק מן היד דשפיר דמי דלא גזרו אלא ביונק מן הדד וכן בכלי אם היא חולבת לתוך הכלי והיא הולך ויונק מתוך הכלי דשפיר דמי כנ"ל אבל לטעם הרא"ש דמש"ה אסור כשלא פירש משום דאתי לאחלופי בבהמה טמאה אין להתיר אף באופן זה בין ביד ובין בכלי אם לא שסלקה האשה ידיה מלחלוב עוד דהשתא מאן דחזי ליה דשתי סבר דלמא חלב בהמה טהורה הוא ויש לחוש לדעת הרא"ש בזה עיי"ש:

(עט) גדול היונק משרי אשה. ולענין חולה שצוהו הרופאים לינק משדי אשה לרפואה עי' להלן סי' קנ"ה סעיף ג' ובדברינו שם:

(פא כיונק שרץ. עבאה"ג מ"ש מהרא"ש הטעם משום דאתי לאחלופי וכו' ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ט ובמ"ז סק"ט בביאור ענין זה:

(פא) מכות מרדות. ודע דמכת מרדות זה אינו עד שתצא נפשו אלא לפי ראות עיני הב"ד והוא קל ממלקות ומכות מרדות שאמרו עד שתצא נפשו היינו בעבר על מ"ע שיש שהות לעשותה כגון עשה סוכה ואינו עושה לוקין אותו עד שתצא נפשו והוא חמור ממלקות כמ"ש הריב"ש סי' צ' והאידנא מלקות שלנו הוא מ"ט וכו'. שלחן גבוה ס"ק כ"א (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד ס"ק קמ"ו):

(פב) ותינוק יונק. עפת"ש מ"ש מתשובת אדני פז ועי' בס' שדי חמד חלק דברי חכמים סי' צ"ה שהביא דברי הרב אדני פז הנזכר וכתב שדבריו נכונים בסברה שאין לנו להתחכם על פעולות הבורא יתברך כיון שהחלב הוא המזון שהכין לו השי"ת והרי כתב בס' צדה לדרך מאמר א' כלל ג' פרק י"ד שהרוצה לשמור את הילד מן התחלואים לא יהיה מזונו עד שנתיים אלא חלב והוא מזון הטבעי וא"כ כיון שע"י הנקה מחלב יהיה שמור מן התחלואים אינו בדין לגרום לו חשש חולאים כדי לחכמו אף אם אמת כדברי האומרים כן ומה תועיל לו התחכמותו אם יהיה הל ימיו מכאובים מדוכה בחולאים לא מן השם הוא זה ואין לסמוך על נסים אלא ילך תמים עם אלקיו וה' יתן חכמה מפיו ודעת ותבונה וגם התפלא על הס' פלא יועץ שהביא מדברי הספרים שלא תניק זמן הרבה שזה גורם טפשות להתינוק כי מי ומי הם הספרים שכתב כן נגד הרב בעל צדה לדרך הנ"ל ואין לסמוך על דבריו כלל והביא כן גם. מהכל בו וסיים כי מי שהוא זהיר וזריז להניק הילד חלב אמו כל כ"ד חודש כשאינו מוכרח לגמלו מחמת עיבור הרי זה משובח זריז ונשכר להחזיק אבריו של הילד ולהבריאו שיהיה בריא לעבודת השי"ת לתורה ועבודה עיי"ש באריכות:

(פג) יכולים לחזוירו. ור"ל והיה כלא פירש כלל ויכול לינק עד ד' בבריא וה' בכחוש. ש"ך ושפ"ד ס"ק כ' ועט"ז ומ"ז ס"ק י':

(פד) ואם יש סכנה. אבל אם הוא חולה שאין בו סכנה אסור להחזירו. ש"ך ס"ק כ"א. ועי' בכו"פ שכתב דכ"ז הוא רק אם ישראל מניקו אבל אם עכו"ם מניקו אין לאסור דמה איסורא אית ביה אי מחמת התינוק הא קיי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו ואף דלספיניה בידים אסור הכא לא שייך זה דהא העכו"ם ספי ליה ולא ישראל ואף שהישראל מצוה להעכו"ם ליתנו בידים שבות כזה במקום חולה אף שאב"ס מותר עיי"ש:

(פה) מחזירים. עי' בס' שאול בן הלוי שכתב שדברי המחבר צריכין ביאור דמה רבותא אשמעינן בזה דאם יש סכנה מותר פשיטא הלא אין לך דבר שעומד מפני פקוח נפש ולמה לא הזכיר הרב זאת בשאר איסורים בנבילה וטריפה ודם ולא אמרו אלא כיונק מן השקץ ושקץ בעצמו מותר בסכנה ועוד מדוע זה נקוט דוקא בחזרת קטן מפני הסכנה הלח אפי' זקן בן שבעים יונק בשבת מפני הסכנה וכו' אלא פשוט הדבר דקמ"ל המחבר שמפני הסכנה מותר להחזירו והוי כלא פירש ואפי' לאחר שתעבור הסכנה מותר לינק עד ד' וה' שנים עיי"ש:

(פו) עד סוף כ"ד חודש. עפת"ש שהראה מקים לתשובת שבו"י ור"ל כי השבו"י נותן פנים מסבירות לדעת הב"י שפי' דוקא עד כ"ד חודש אבל לאחר כ"ד חודש אסור לינק דבזה לא הוי השיעור עד ד' וה' שנים דהואיל ופירש פעם אחד תוך כ"ד חודש שלא מחמת חולי אינו מותר לינק אלא עד סוף כ"ד חודש דוקא. וגם במה שכ' הב"י דאין לזה מקור נאמן בש"ס כתב השבו"י שם דשפיר יש לזה מקור בש"ס עיי"ש ועפר"ח ס"ק כ"ב שכ' דיותר נכון לפרש לשון הרמב"ם דהכי קאמר עד אימת מותר לחזור דוקא עד סוף כ"ד חודש אבל אם לא חזר וינק בתוך כ"ד חודש אסור לחזור ולינק ולפ"ז כל שחזר וינק תוך כ"ד חודש מותר לינק עד ד' וה' שנים אפי' כשפירש מתוך בוריו עיי"ש אמנם יעוין בלחם משנה בפרק ג' מהלכות מ"א הלכה ה' שכתב דיש שרצו לפרש כן (כמ"ש הפר"ח) וז"א כי