דרכי תשובה - ג קפג

יש לספק הואיל בהחלב ששפכה קודם ההנקה לא נמצא שום דם מסתמא נתהווה הדם שנמצא אחר ההנקה מחמת שהעגל דחף בדדיה נתעקרו איזה גידים ומזה בא הדם ולכן בחלב הראשונה לא הי' דם ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף בדבריו סיים וז"ל וגם עיקר התלוי' בהנקת העגל לא נהירא שהרי העגל ינק זה כמה זמן ולפעמים דוחק אותה ואפ"ה לא נמצא שום ריעותא בהחלב עד עתה ומה נשתנה היום מיומים לתלות בזה כו' ומכ"ש כאן שמי שעמד על החליבה לא אומר כלל שראה מהעגל איזה דחיפה בכח משונה באותו שעה לתלות בו שעל ידי זה נעקר הגידים וליכא אומדנא למתלי בדחיפה ודאי מעיקרא הי' הדם בעת האסף להדד לכן לדעתי גם החלב הראשונה והכלים אסורים עכ"ל:

ועיין בסלת למנחה כלל ס"ה דמ"מ אף דקיי"ל לאסור החלב שנמצא בה דם מעורב מ"מ אם נתבשלה החלב עם הדם שבה מותר בהנאה דאין בדם עם חלב איסור בב"ח ועי' בס' תיבת גומא הנדפס מחדש שכתב שם המפרש בריש הספר דבבישול חלב כזה וספק אם הי' ששים בחלב נגד הדם יש להחמיר כיון דיש בזה עוד איסור משום בשר בחלב שדם בחלב אסור מה"ת וא"כ הו"ל ספיקא דאורייתא עיי"ש ובמח"כ לא ראה דברי הסלת למנחה הנ"ל:

(סז) ויש מי שאוסר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהיש מי שאוסר קאי על מי חלב ומ"ש להלן סי' רי"ז דהנודר מן החלב מותר במי חלב היינו בהנאה אבל באכילה גם שם אסור ועי' במנחת יעקב כלל ס"ה סק"ד שהשיג על הט"ז בתרתי א' דהי"א קאי רק על מימי חלב דהיינו לאחר שנתבשל הנסיובא אבל המי חלב דהיינו הנסיובי דחלבא לכ"ע מותרת וממילא דלא קשה מדלקמן סימן רי"ז דשם מיירי ממי חלב דהיינו הנסיובא דזה הוי כמו הלב וגם השיג על מ"ש הט"ז דשם לא שרי כ"א בהנאה דגם זה אינו דשם מותר גם באכילה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ז מ"ש לתרץ דברי הט"ז מהשגת המנח"י הנזכר וכתב דמ"ש הט"ז דהי"א קאי על מי חלב לאו דוקא אלא דר"ל על מימי חלב וכמ"ש הט"ז בעצמו דהיינו לאחר שבשלו הנסיובא וכו' עיי"ש ועי' בכו"פ שנסתפק לדעת הי"א אלו אי שרי להושיט לב"נ ממי חלב משום שיש בה משום אבמה"ח וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד סקי"ב מ"ש בזה:

(סח) והמנהג כסברא הראשונה. עפר"ח ס"ק י"ד מה שהאריך בזה והעלה שכן עיקר לדינא דאפי' המימי חלב מותר באכילה עיי"ש וכ"כ בפרי יתואר ס"ק ט' וי' דל"ש מי חלב ול"ש ממי חלב מותרין באכילה וכ' דה"ה זיעת בהמה טהורה נפש היפה גומעתה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ' שכ' דאפי' לדעת המחבר דחשש לדעת היש אוסרין מ"מ לרפואה אפי' לחולי שאין בו סכנה יודה דמותר עיי"ש ויש בזה נ"מ לבני ספרדים דגרירי בתר הוראות המחבר:

סעיף (סט) והכי נהוג. עפת"ש ס"ק ט"ו ועי' בפרי תואר סק"א וסק"ח מ"ש בדין זה ולדינא העלה דטריפה שינקה מן הכשרה מותר לאכלו אפי' צליל ואפי' בעין ואפילו מדרבנן אין בה שום איסור ושל כשרה שינקה מן הטריפה אפי' קרוש אסור מדרבנן ודוקא בעין אבל טעמו מותר עיי"ש:

(ע) נהוג. עבאה"ט מ"ש דכשרה שינקה מן הטריפה כל ימי' אסורה ועי' במ"ז סק"ח שכ' דכפי הנראה דאם ינקה מטרפה אף שנתגדלה אח"כ ואכלה שאר דברים אסורה היא כיון דעיקר גדילתה מטריפה וה"ה בינקה מטמאה וסיים וז"ל ודע דאם נתפטמה כל ימיה באיסור הוי ספיקא דדינא עש"ך סי' ס' ולפ"ז באם ינקה מחלב דאיסור יוצא הוי ס"ס כיון דהוי בעיין דלא איפשטא בסי' נ"ט עכ"ל וע' במסגרת השלחן שכ' דדוקא באסורה בהנאה אסור אבל באסורה אכילה אפי' לכתחלה שריא אלא דהמחמיר תע"ב עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס' (ס"ק י"ב) שכ' דמדינא אסור לכתחלה לפטמה אף באיסורי אכילה עיי"ש:

(עא) ומיהו אין חוששין וכו'. פי' אפי' בגדי הנלקח מעכו"ם דס"ד דכיון דשכיח אצלם בהמה טמאה והעכו"ם לא בדילו מיניה אסור קמ"ל דלא חיישינן וכו' ואולי קמ"ל דאפי' היתה לו בהמה טריפה בעדרו ליכא למיחוש לאסור שמא ינקה ממנה עד שנודע בבירור. פרי תואר ס"ק י"ב. ועי' בדברי יוסף סי' תקי"ח אות י' מ"ש בזה:

(עב) להעמיד בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה. עי' בשו"ת צוף דבש חיו"ד סימן ג' שנשאל אם מותר ליקח קיבת הגדיים וטלאים שאינם בני שמונה כדי לגבן בחלב הנמצא בהם כיון דהגדיים אסורים באכילה שאין ידוע שכלו לו חדשיו שאסור משום ספק נפל אם יש לו דין קיבת טריפה שינקה מן הכשרה והשיב דדוקא בטריפה בודאי גזרינן משום מראית עין משא"כ באיסור דגדיים קודם ח' ימים באין ידוע שכלו לו חדשיו הוא משום ספק נפל וכיון שאיסורו משום ספק לא גזרינן בי' גם בקיבתו שהוא פירשא בעלמא עיי"ש:

(עג) וכן נוהגין לכתחלה